לפני 126 ימים הדלקתי את הטלוויזיה, הגברתי את הווליום ולא כיביתי אותה מאז. מאז אני חי בשטף בלתי נגמר של חדשות בשידור חי. שם המחלה הוא עדכנת נפוצה, זו מחלה שגורמת לך לרצות להיות מעודכן ללא הפסקה, והיא נפוצה בעיקר במדינת ישראל בתוך קווי הגבול של 67׳. במסגרת המחלה אתה מתעורר בבוקר והדבר הראשון שאתה עושה זה לבדוק מה קורה ומה חדש בכל אתרי החדשות.
אחרי שאתה מתעורר, כשאתה נכנס לאוטו לקחת את הילדה לגן, אתה מרגיש צורך בלתי נשלט להדליק רדיו ולהאזין לאריה גולן או לספי עובדיה ויניר קוזין, אף על פי שאתה יודע ששוב יהיה שם ראיון עם עוד פוליטיקאי שיתחמק מלהגיד משהו ברור והחלטי. אחרי שהורדת את הילדה בגן וחזרת הביתה, אתה ניגש לשטוף כלים ולסדר את הבית, אבל לא לפני שאתה מכניס אוזניות לאוזניים ומפעיל פודקאסט של חברת החדשות שמדווח לך בהרחבה יתרה את מה שדיווחו בתמציתיות ערב לפני כן במהדורה.
זו מחלה קשה, שגורמת לך לכלות ימים שלמים בעודך מחכה לשמוע משהו חדש שלא באמת מגיע. הטריק של המחלה הוא שהיא גורמת לך להרגיש שליטה כשאתה מעמיס על עצמך מידע על המתרחש, אך זוהי הרגשת דמה, משום שאף אחד לא באמת יודע מה קורה - כולל המגישים והפרשנים עצמם. לא מזמן זכינו לצפות ברגע אותנטי שבו השכינה שרתה על אהוד יערי, שהחליט פתאום לומר את האמת לאמיתה. זה היה באחד מהמשדרים הבלתי נגמרים שבהם השידור החי מנסה להוכיח שיש לו הצדקה. המגישה דנה ויס פנתה לאהוד יערי וביקשה ממנו לדווח על הנעשה. יערי הביט בה ופשוט אמר: "צר לי, אין לי כרגע מה להוסיף על מה שאמרנו בשעות האחרונות". דממה השתררה באולפן. הפרשנים והעיתונאים סביב השולחן הביטו זה בזה, ובמבטם נראתה הבהלה. זה היה ברור שבאותו הרגע הם כולם חשבו לעצמם ״שיט, הוא חשף אותנו, הוא גילה את האמת, שרוב הזמן אין באמת הצדקה ל־%80 מהשידורים ואנחנו סתם ממחזרים ידיעות בניסוחים לשוניים אחרים״.
ויס התעקשה: "אבל מה אתה שומע?". יערי המשיך לדבוק בקו האמת, הביט בה והשיב בקור רוח: "אין לי כרגע דבר חוכמה להגיד". זה היה רגע מדהים, שבו המציאות התקלפה לרגע מקליפות ההסתרה והשקר שלה, ולרגע יכולת להביט לאמת בעיניים (חפשו את הקטע ברשת. צפיית חובה). למעשה אי־הוודאות וחוסר הידיעה שוררים כל הזמן בכל מקום, אך משום מה, הבהייה במסך הטלוויזיה שבו מגיש חדשות מעונב כשסביבו פרשנים שונים, מעניקה לך נחמה בתוך הכאוס הבלתי צפוי שכולנו חיים בתוכו.
במסגרת המחלה מגישי החדשות והפרשנים - במיוחד בזמן האחרון - זוכים לתהילה חסרת פרופורציה. הפרופיל הציבורי שלהם נוסק, והדבר משפיע עליהם וממלא אותם באמביציה, באנרגיה ובתחושה שהם חשובים ונצחיים. אולם בפועל הם לא יותר משליחים של מידע שאינם משנים שום דבר בהסתכלות רחבה. זו האמת הטרגית. הם לא משאירים אחריהם כלום - פועלם הוא בכאן ובעכשיו, ולדברים שלהם יש תאריך תפוגה קרוב ביותר.
זוכרים את רוני דניאל? עד לא מזמן פרשן צבאי בכיר בחדשות 12. אני זוכר שניר דבורי החליף אותו אחרי שהוא נפטר. דניאל ז"ל היה שנים רבות על המסך, אבל כדרכו של עולם, נשכח די מהר מהתודעה הציבורית לאחר שהלך לעולמו. וגם כשניר דבורי (ייבדל לחיים ארוכים) לא יהיה איתנו, יעבור זמן קצר עד שהציבור ישכח מקיומו. אבל כרגע יש לו חשיבות עליונה ונוכחות ציבורית מטורפת. אתם זוכרים אחד שקראו לו גדי סוקניק? פעם הוא הגיש את המהדורה המרכזית. מהדורה מרכזית, לא פחות. איפה הוא היום? הפער הקיצוני בין התהילה של אנשי החדשות בהווה לשכחה המוחלטת בהיעדרם, ועצם זה שבתכלס אין בעיה להחליף כל אחד מהם במישהו שיעשה עבודה לא פחות טובה ואולי אפילו עם דיקציה טובה יותר - הם דבר מאוד עצוב. אבל שבינתיים ייהנו מהתחושה שיש להם משמעות עמוקה בנעשה ובמתחרש.
לדאבוני, אין רופא שיכול לרפא את המחלה. אין לה תרופה. מעטים ניצלים ממנה וזוכים לחיות חיים עשירים בהווה. הרוב מבזבזים זמן יקר מחיי החברה והמשפחה והזוגיות שלהם בצפייה הכפייתית בשידורי החדשות. הם מתבוננים על המציאות מבעד לדיווחים שבחדשות על המציאות, אך לא חיים אותה באמת. מחלה קשה היא העדכנת הנפוצה.
הריפוי אפשרי אך הוא לא פשוט. ההתחלה של הריפוי האפשרי היא בהודאה שאתה חולה במחלה, שחייך הפכו למרוץ בלתי נגמר אחרי החדש והעדכני ואתה לא שולט בנעשה. זה השלב שבו אני נמצא. אני מבין שאני עמוק בתוך הבור ואני זועק ממנו בבקשה לחילוץ. אנא עזרו לי, משכו אותי והוציאו אותי מהבור. אני יודע שמספיק להתעדכן בחדשות פעמיים ביום ולקבל את כל המידע הנחוץ לך, אך אני מתקשה להשתחרר מהאחיזה של המחלה שמצמידה אותי למסך ולאתרי החדשות במשך היום כולו.
אני עדיין צעיר (יחסית), ולפי תוחלת החיים הממוצעת בישראל יש לי עוד 42 שנים לחיות. אינני רוצה לבלות אותן מול המסך בחיקם של דני קושמרו ויונית לוי, שרוב הזמן לא אומרים שום דבר. אלוהים, בחיי, אני מוכן לעשות הכל בשביל למצוא פתח מילוט מהבור שאליו נשאבתי. אני רוצה לחיות חיים מאושרים ומלאים ולצרוך אינפורמציה בצורה מדודה. אלוהים, עזור לי למצוא את הדרך להשתחרר מלפיתת החדשות בגרוני. אני כבר לא נושם.