אסון שבעה באוקטובר שינה ללא היכר את סדר היום של המדינה כולה, כולל הלו"ז וסדרי העדיפויות במערכת הפוליטית. ספק אם רבים זוכרים היום, ארבעה חודשים ושבוע אחרי השבת השחורה, מה הייתה הדרמה הפוליטית הגדולה שתפסה את רוב הכותרות בשבוע שקדם לשמחת תורה; מה הייתה הסוגיה שהעסיקה את הפרשנים וסיפקה סחורה לפוליטיקאים צמאי חשיפה ופרסום.
בדרך להסכם בין ישראל וחמאס? גורמים רשמיים: התקדמות במגעים לעסקה חדשה
קרבות עזים: צה"ל כיתר את בית החולים נאצר שבח'אן יונס | תיעוד
היה זה חוק גיוס – או ליתר דיוק מתווה הפטור מגיוס חובה עבור בני הישיבות. החרדים הציבו אז אולטימטום ואיימו במשבר קואליציוני כולל אם המתווה לא יושלם עד סוף תקופת החגים ולא יקודם מיד עם פתיחת כנס החוף של הכנסת.
בכירי המפלגות החרדיות שראו בממשלת ימין הנוכחית התגשמות חלומותיהם והזדמנות היסטורית של פעם בחיים, התחרו ביניהם בקיצוניות הדרישות. פטור גורף לכל מי שתורתו היא אמנותו הפך מהמקסימום הלא-ריאלי למינימום הבסיסי.
כך, באגודת ישראל דרשו פטור מלא מגיוס, ללא סנקציות פליליות או כלכליות, ואף הביעו עניין בחקיקת חוק יסוד לימוד התורה שישווה את התנאים הכלכליים של בני הישיבות לאלו של המשרתים בצה"ל, בדגל התורה רמזו כי אולי יהיו מוכנים להפגין פרגמטיות ולהסתפק בקצת פחות מזה ובש"ס יישרו קו והמתינו לתוצאה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התמהמה ולא מיהר להיכנס לזירה הנפיצה, בתקווה שהעניין יסתדר והמשבר לא יקרה. שבעה באוקטובר שטף את הזירה כמו גל עצום ואכזרי. לא עוד ויכוחי הרפורמה המשפטית, לא עוד "ימין מלא-מלא" ולא עוד דרישות חרדיות לפטור גורף אחת ולתמיד. זאת הייתה התחושה בשבועות הראשונות אחרי האסון. עד שההלם הראשוני חלף והמערכת הפוליטית מוכת ההלם התחילה להפשיר ולהראות סימני חיים ראשוניים.
סוגיית הגיוס שמיד אחרי שבעה באוקטובר נראתה כה מובנת מאליה וכה שונה ממה שהיא הייתה קודם התבררה כמורכבת בהרבה ממה שחשבו - או רצו לחשוב. המספרים היבשים משקפים את תמונת המצב טוב ומדויק יותר מכל הפרשנויות האמוציונליות.
לאחר שחלף הגל התברר לפי נתוני הצבא כי רק כ-450 בני המגזר החרדי התנדבו מתחילת המלחמה לשירות צבאי במסגרת של "שלב ב", קרי טירונות לא ממושכת ואחריה שחרור הביתה וקריאה למילואים בהתאם לצורך של צה"ל בתפקידים עורפיים.
בתוך המגזר החרדי המלחמה הבליטה, כמו זכוכית מגדלת, את פערי התפיסות של זרמים שונים, הפערים שעד 7.10 הפוליטיקאים החרדים דאגו לטשטש והצניע. בעוד שבמפלגת ש"ס הלך הרוח אכן השתנה, מנהיגי הציבור החרדי-אשכנזי הקפידו להדגיש כי דבר לא מסוגל להזיז אבן הכי קטנה בבניין השקפתי שנבנה מדור לדור, במשך עשרות שנים.
שלושה שבועות בלבד אחרי האסון הרב דב לנדו, מנהיג רוחני של הציבור החרדי-ליטאי, יצא במכתב נגד מה שהוגדר כ"יוזמות חדשות שהחלו עם תחילת המלחמה בציבור החרדי". במכתבו קרא הרב לנדו למי שחשב כי "מה שהיה הוא לא מה שיהיה": "עזבו עזבו את משוגות ורעיונות ודמיונות לבותיכם ושובו אל השם".
הקריאה ללא ספק מתייחסת גם לגיוס בני הישיבות. בעולם המושגים של קהל מצביעי יהדות התורה (וחלקית גם בקרב קהל מצביעי ש"ס) כל אסון באשר הוא שפוקד את עם ישראל הוא לא סיבה להשתנות, אלא סיבה להתחזק עוד יותר בלימוד תורה. בטח ובטח - לא סיבה ולא עילה להעדיף שירות צבאי על פני לימוד התורה בישיבה.
הקו של ש"ס שונה בדיוק כמו שציבור מצביעיו שונה מזה של שתי במפלגות החרדיות-אשכנזיות. חלק לא מבוטל של מצביעי ש"ס מתגייס לצה"ל מתכתחילה, חלק נוסף חש חובה מוסרית לתרום יותר לאחר האסון של 7 באוקטובר. על כן, לפוליטיקאים של ש"ס קל הרבה יותר להשמיע מסרים שנראים כמו מהפכניים, אך בפועם לא מחדשים הרבה, אלא משקפים את הלך הרוח.
תחילה זה היה שר הפנים משה ארבל שפנה בשבוע שעבר למנכ"ל עמותת נצח יהודה וביקש לשלב חרדים בגיוס ארוך ומשמעותי. אחריו הגיע חברו למפלגה, השר מרגי שאמר בראיון לאתר החרדי כיכר השבת כי "תם העידן שבו החרדים יקבלו פטור אוטומטי. מי שלומד תורה ימשיך, אך מי שאינו לומד שיתגייס ויתרום".
יש לשים דברים על דיוקם: בשלב הזה לא מדובר במתווה או ביוזמה חקיקתית, אלא באמירות של שרי ש"ס. בהתחשב באופי המפלגה, יש להניח כי בקרוב נשמע את יו"ר ש"ס אריה דרעי מתבטא ברוח דומה. ועדיין - לא מומלץ לפתח ציפיות יתר באשר לשינוי דרמטי וייסודי שהחברה ובייחוד ההנהגה החרדית עוברות בעקבות האירועים של 7.10 וכל שבא לאחר מכן.
מה שאכן השתנה ומה שאכן מסוגל להשפיע השפיה ישירה על עתידו של חוק הגיוס וסוגיית שוויון בנטל הוא היחס הציבורי הכולל. מה שאולי היה עובר בקואליציית 64 לפני 7.10 היום לא יעבור בה ציבורית ופוליטית.
אם נתניהו יגיע למסקנה כי במצב הנוכחי אין אפשרות, עם כל הכוח וההשפעה שיש לו על חברי מפלגתו, להעביר מתווה גיוס של חרדים לפי בקשתם או קרוב לזה, אזי יצטרך לחפש פתרון יצירתי. ספק אם יהיה זה חוק גיוס אחר, כזה שיתן לציבור הרחב תחושה של שוויון צדק. לא מן הנמנע שנתניהו גם הפעם ישתמש בכלי האהוב עליו וינסה לדחות את ההחלטות הקשות.
אין כמו להקים ועדה שתגבש המלצות למתווה גיוס חרדים חדש שעונה לדרישות העדכניות של צה"ל. ובינתיים יימצא פתרון ביניים ונושא השוויון בנטל ימשיך להיות בדיוק מה שהוא היה עד 7.10 – סוגית המחלוקת האלמותית המספקת בעיקר חומר פוליטי טוב , אך לא הפתרון בפועל.