כשראיתי את פרק "המבול" בסדרת התחקירים של גיא רולניק בכאן 11, חשבתי שכדי להגיע למסקנה שבנימין נתניהו אשם בכל, והטבח בעוטף הוא בכלל בגלל המתנחלים, וצריך להמשיך להפיץ את עלילת הדם על הגדוד החסר בגלל הסוכה של צבי סוכות - לא היה צורך לבזבז 600 אלף שקל שקלים מהמסים שלנו. יש המון פוליטיקאים, "מומחים" לכל דבר באולפנים, וסתם דעתנים שעושים זאת בהתלהבות, בחינם, או כמעט חינם. אומנם שום עובדות או תובנות חדשות על 7 באוקטובר לא עלו בסרט התעמולה היקר הזה, אבל למדתי הרבה על כל אלו שמאשימים את הקונספציה, אבותיה ואלו שנשבו בה, בזמן שהם עצמם שקועים עד צוואר בקונספציה משלהם. קשה לגמל לראות את הדבשת שלו.
כבר בפתיח מגדיר רולניק את נתניהו כאשם העיקרי. ב־14 מתוך 18 שנות שלטון חמאס בעזה היה נתניהו ראש הממשלה. גם בעיניי נתניהו נושא באחריות – גם הישירה וגם "המיניסטריאלית הכוללת" ויהיה חייב ללכת אחרי המלחמה. כשהעביר כסף לחמאס – הוא פשע נגד ביטחון ישראל. אבל כשטיפח את הבידול בין עזה לרמאללה כדי לדחות את סכנת "שתי המדינות" – הוא צדק. גם ראשי ממשלה אחרים שהיו לישראל בשנים אלו – אהוד אולמרט, נפתלי בנט ויאיר לפיד - תמכו בבידול בין עזה לרמאללה ככלי עבודה, ומימנו את חמאס. האם בעיני יוצרי "דוח רולניק" כל אלו אינם אלא "תינוקות שנשבו" בקסמיו של נתניהו? כולם פעלו כך - כראשי ממשלה, כרמטכ"לים או כשרים. כולם האמינו בקונספציה: אם יהיה טוב בעזה, יהיה טוב בישראל, ואחרי כל סבב הם וכל הגנרלים הכריזו: "חמאס מורתע".
לפני שלושה חודשים (4 בנובמבר, 2023) פרסם חיים רמון בעיתון זה מאמר ובו סקר את כל השותפים לקונספציה. גם הוא הצביע על נתניהו כאחראי העיקרי לקונספציית ה"דו־קיום" עם חמאס, אך הוכיח (וצירף ציטוטים ומראי מקום) כי אהוד ברק ואולמרט, בנט ולפיד יצרו את מדיניות הבידול של הרצועה ואת ההכלה של תוקפנות חמאס - והעבירו כסף לעזה, כלומר לחמאס. לצדם של ראשי הממשלות היו שרים, גנרלים ועיתונאים בכירים שאחזו באותה קונספציה ממש והתנגדו למיטוט חמאס.
לזכותו של רמון ייאמר כי הוא היה מהבודדים שדרשו זאת לאחר השתלטות חמאס על הרצועה. ולחובתו ייאמר כי הוא מבקש להמיר את הקונספציה הממאירה הזו, של חיזוק חמאס בעזה, בהקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ובעזה, אף שהכל יודעים כי זו תהיה מדינת חמאס.
בנוסף על ברק, אולמרט, בנט ולפיד הזכיר רמון גם את בני גנץ, אביגדור ליברמן, יאיר גולן, משה יעלון, גדי שמני ויורם כהן – ואת כל המערכת הצבאית והביטחונית. כולם, על פי רמון, האמינו כי "חמאס מורתע" ו"רווחה בעזה טובה לישראל". ואני מצאתי כי ברק אף הגדיל לעשות והציע (רק ארבעה חודשים לפני טבח שמחת תורה) כי "צריך להחליש את חמאס...לא בהכרח על ידי השלכת פצצות. צריך להקים בעזה נמל ימי ושדה תעופה" (בראיון לעיתונאי דיוויד מילר, 10 ביוני 2023).
אחד מכוכבי "דוח רולניק" היה אלוף בדימוס גדי שמני. הוא שקבע נחרצות כי נתניהו הוא אבי הקונספציה. אבל הוא – ממתנגדיו החריפים של נתניהו – דווקא היה זה שאמר (בראיון לאטילה שומפלבי ב־YNET, ב־5 באפריל, 2022) "...חמאס לא רוצה חיכוך והסלמה...הם רוצים לפתח את הכלכלה ברצועה ולשפר את תנאי הקיום...הם מבינים שכל סבב כזה של לחימה מחזיר אותם הרבה אחורה...עכשיו יש 20 אלף עובדים, ישראל נוקטת מדיניות מאוד נכונה (שמני החמיא כמובן לממשלת בנט־לפיד - א"א) ...בסוף – זה מה שמעניין את חמאס".
אם נתניהו אכן אשם בקונספציה, מדוע שמני - השולל כל דבר שנתניהו נוגע בו – מחזיק בה? וכך גם שאר כל המנויים ברשימה לעיל. שום לקח לא למדו כל הגנרלים והפוליטיקאים, העיתונאים והפרשנים מ־7 באוקטובר. הם מלהגים על "הקונספציה" ואיך יכולנו להיות כל כך עיוורים, ושנתניהו והמתנחלים אשמים, ואינם רואים כי הם שקועים בקונספציה מסוכנת לא פחות - לגבי כל הארץ.
שמני גם מסביר מדוע כל המומחים והגנרלים דבקו בקונספציה: "כשיש מנהיג מאוד דומיננטי...הארגון מיישר איתו קו. מי שלא מיישר קו, לא מצליח לשרוד. כל מי שמתנגד הוא מיד עורף לו את הראש, ולכן יש אנשים בארגון שהם מורתעים". שמני התכוון כמובן לנתניהו, לא לאריאל שרון, שפיטר שרים והעיף את הרמטכ"ל משה יעלון ערב ההתנתקות.
זה תיאור מעליב מאוד לראשי אמ"ן, אלופי מטכ"ל ורמטכ"לים ב־20 השנים האחרונות - כחסרי חוט שדרה. מתקרנפים. לא סתם כאלו שטעו בהערכת המצב ובהבנת האויב. רולניק אפילו רומז בסיכום התוכנית שמדובר במושחתים ממש, באנשים המוכנים להקריב את הביטחון הלאומי מטעמי קריירה ופרנסה.
אבל לאלוף (במיל') שמני (שמני כמשל. רבים דומים לו) אין הסבר לעובדה שגם אחרי שהקידום שלהם ופרנסתם כבר אינם תלויים במנהיג הכריזמטי – הם עדיין אוחזים בקונספציה הממארת. והרי שמני עצמו דקלם אותה גם עשר שנים אחרי שהשתחרר מצה"ל, כשלא נשא בשום תפקיד רשמי. וכן כל הפוליטיקאים שדווקא בידול מנתניהו היה משרת אותם, ובכל זאת היו משוכנעים (והסתמכו על ראשי אמ"ן והרמטכ"לים שבויי הקונספציה) כי חמאס מורתע וכסף יקנה שקט.
בראיון ל"הארץ" (5 באוקטובר, 2016) הסביר שמני מדוע ההתנתקות הייתה טובה לביטחון: "היום אנחנו יושבים בחוץ ומרתיעים את חמאס, דואגים שהוא יישב בפנים ויעשה את העבודה". מי שהיה אלוף בצה"ל, היה בטוח שאפשר לשנות את התודעה של חמאס ושהפתרון לא יהיה כוחני. מפחיד ממש לחשוב כי אלוף בצה"ל אינו מבין דבר וחצי דבר באויב ובמניעיו.
שמני ידע לצפות שבבחירות המוניציפליות ביו"ש, חמאס יזכה ברוב. אבל "כל עוד אנחנו שם (ביהודה ובשומרון, ששמני מקפיד לקרוא להם "הגדה" - א"א), לא יהיה מצב שחמאס ישתלט צבאית, אבל גם השתלטות פוליטית היא בעייתית, כי ייווצר מצב שבאמת לא יהיה עם מי לדבר".
כלומר, בעיניו של מי שמגנה את "הקונספציה" - חייבים להחליף אותה בקונספציה אחרת: מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. והפלסטינית תהא בוודאי, בהזיותיו של שמני, שוחרת שלום, מפורזת, "לא חמאסית" (אף שהוא מודע לשיעורי התמיכה בחמאס ביו"ש, והוא עצמו אומר שאי אפשר להכחיד את חמאס, כי הוא תודעה, לא רק ארגון טרור). וכיוון שהוא וחבריו תומכים במדינה פלסטינית ריבונית, הם יודעים כי לא נוכל "לכסח את דשא הטרור" לילה־לילה בג'נין ובטול כרם. הם מאמינים ב"רשות פלסטינית משופרת" וב"ממשלת מומחים", ושאם יהיה שם שפע ושגשוג הם לא ירצו להשמיד אותנו, לא יהפכו את יו"ש לעזה - וגם בטוחים שהסיפור על שלגיה ושבעת הגמדים הוא אמת לאמיתה.
שמני, כרבים מתומכי הקמת המדינה הפלסטינית, מבינים שחייבים למהר כי הזמן לא פועל לטובתם. צריך למהר לפני שגם אחרון הישראלים יבין ש־80% מהערבים ביו"ש הם תומכי חמאס ומעריציו לאחר 7 באוקטובר. ואז – מי השפוי בישראל שיסכים לתת להם מדינה? והרי זו תוכנית ביידן, והאירופים והשמאל בישראל: היפרדות. שתי מדינות. אנחנו כאן וחמאס – שם. ויהיה נפלא. כמו ב־6 באוקטובר.