משהו: כלל ראשון בספר הכללים לעובדים בשירות הציבורי: “עובד, ראה הוזהרת! עובדים חרוצים מסתכנים יותר מאחרים".
בעולם שבו חייבים להסביר את האמת: בשקר מאמינים בן רגע
מדינה עם צופר אחד: כיצד מבדילים בין צפירת אוהב לשונא? | מאיר עוזיאל
שיתוף דחוף
החרדים מתפללים ארבעה חודשים, ואף חטוף לא משוחרר חי. מגיע גוי, נשיא ארגנטינה, מתפלל בכותל כמה דקות, והופ, ישר משחררים בסנפלינג שני חטופים ארגנטינאים. (לא שלי. חבר שלח לי מתוך הרשת, אבל אם לא ראיתם, אני לא יכול להרשות לעצמי שתפסידו).
אסון במזרח פלסטין
אני מדפדף לי לחוסר הנאתי בדפי המגזין “טיים" של אמצע פברואר דהשתא. פעם אהבתי את השבועון הזה. גם כי הוא היה בבית שלנו מאז שאני ילד קטן. אני שומר למגזין “טיים" קצת אמונים, ובקיצור מדפדף בגיליון החדש, וכמובן מגיע למאמר גדול ומעצבן על ישראל ופלסטין שמאשים את ישראל, ללא הצדקה, בהאשמות מכעיסות, למשל: שאנחנו מוסיפים כל הזמן מטרות מלחמה שאינן נגמרות.
איך מגזין רציני מדפיס טיפשות כזו? הרי ידוע וברור שיש לנו רק מטרת מלחמה אחת והיא: שהערבים יאהבו אותנו, ואולי גם קצת את עצמם.
טוב, בסדר, אני ממשיך ורואה עוד מאמר ענק, כתבה עם המון תמונות על פלסטין. בעצם על מזרח פלסטין. הכותרת מכריזה על אסון גדול במזרח פלסטין. לוקח לי רגע להבין שמדובר במזרח פלסטין שבארצות הברית.
יש בארה"בנו, שאנחנו רוצים שגם היא תאהב אותנו, עיירה ושמה מזרח פלסטין, לפני שנה הייתה בעיירה תאונה של חומרים מסוכנים. צלמת תיעדה את חיי העיירה במשך שנה.
אגב, מה פירוש מזרח פלסטין? אם עזה היא מערב פלסטין, מזרח פלסטין היא הגדה. אבל הגדה הזו שבמזרח נקראת בכלל הגדה המערבית? מה הולך כאן? הפתרון נעוץ בעובדה הלשונית שהביטוי הגדה המערבית הוא רק קיצור של השם המלא והנכון: “הגדה המערבית של ממלכת ירדן". קוראים שחושבים שאני ממציא כל דבר, מוזמנים לבדוק. זה השם. קיצרו אותו לנוחיות. או להסתרה. לכן אני אף פעם לא אומר הגדה המערבית, זו פגיעה ברגשות הלאומיים של הפלסטינים. אני אומר יהודה ושומרון.
אתם רואים כמה מבולבלת הגיאוגרפיה הפוליטית של ארץ הקודש? בכל מקרה, הכתבה היא על אותה עיירה ששמה מזרח פלסטין. יש בארצות בריתנו גם עיירה ששמה פלסטין שבה 180 תושבים, אם מישהו לא נסע לסידורים.
כשמפגינים בארצות הברית צועקים “מהנהר ועד הים פלסטין תהיה חופשית" אולי הם בכלל מתכוונים ל־180 תושבי פלסטין הזו בארצות הברית?
לזכור ולא לשכוח
ארבעה סוגי אנשים לא כדאי לשכוח:
את אלה שעזרו לך כשהיית בצרות;
את אלה שהתעלמו ממך כשהיית בצרות;
את אלה שיכלו למנוע, ולא מנעו את הצרות;
ואת אלה שעשו הכל כדי שתהיה בצרות.
את האחרונים אני מקווה שנזכור ולא נשכח לעולם. ולא נסלח לעולם.
המתפכחים
אחינועם ניני מתפכחת לה בעיתון איטלקי, ועונה לביורק. אומנים ישראלים אחרים מתפכחים במקומות אחרים. אגב ממה באה המילה להתפכח? האם, למרות שכותבים זאת ב־כ', זה בא מלהיות פיקח? האם פירוש הדבר שהפיקחות הגיעה אל האדם המתפכח?
לדעתי, לא היה צריך אירוע איום ומדמם כמו הטבח הפלסטיני כדי להתפכח. מספיק היה להשעין כבר לפני שנים לרגע את המצח על היד ולחשוב היטב, להתרכז חמש דקות, והמסקנה הייתה דומה. זה מה שאני עשיתי מזמן. רק מאז ההתנתקות היו מאה הזדמנויות להתפכח.
בתוך גל ההתפכחויות, תפס את לבי תיאור ההתפכחות של בתיה הולין, אומנית צילום מקיבוץ כפר עזה. לפני שנה היא הציגה תערוכת צילומים מחיי התושבים משני צדי הגבול במטרה להראות גם את חיי היומיום של התושבים בעזה. המסר שלה היה שהחיים אינם רק מלחמה, ושגם בצד השני יש אנשים שרוצים לחיות בלי מלחמה. בתערוכה שיתפה בתיה הולין צילומים של צלם עזתי שיצר עמה קשר ואשר התפתחו ביניהם קשרי חברות.
שנה חלפה מאז, ומה שהולין האמינה בו קרס בבת אחת, כולל הקשר עם הבחור העזתי. את התחושות שלה בעקבות 7 באוקטובר פרסה הולין בימים אלה בתערוכה חדשה, “חלום. שבר", שמוצגת בגלריה “המקרר" בתל-אביב עד 1 במרץ, ואחר כך מתוכנן להציגה בארצות הברית. על כל זה כתבה בעיתוננו אילנה שטוטלנד, וציטטה גם את מה שאמרה לה הצלמת בתיה הולין: “אני בפירוש יכולה להגיד היום שאין בי שום מחשבה ושום אמונה שאפשר לחיות בדו־קיום עם אנשים מעזה. היום אני אומרת חד־משמעית שבעזה כולם מעורבים וכולם חלק מהטרור הנורא. וזה לא רק בגלל השותף העזתי שלי, היו עוד כל מיני סימנים בשטח".
היא שהתה בממ"ד בזמן הטבח, ואז תוך כדי היריות, הפתעה: היא קיבלה מאותו שותף עזתי לשעבר שיחת טלפון. היא מספרת לאילנה שטוטלנד: “מאז חודש מרץ נותק הקשר בינינו, ואז בשבת השחורה, בערך ב־10:00 בבוקר הוא יצר איתי קשר כשכבר היינו בשיא המתקפה. הוא ניסה להוציא ממני מידע על כוחות הצבא שנמצאים, איפה הם, לאן הם הולכים, כל מיני שאלות מאוד מגמתיות שהיה ברור לי שאני חייבת לנתק את השיחה. אני לא יודעת אם הוא עצמו היה פיזית בקיבוץ כפר עזה, יש לי תחושה שכן".
לא קל להתפכח. יום אחד אחבר מדריך למתפכח.
אחד הפרקים במדריך הזה יסביר שלהתפכח אין פירושו לשנוא ערבים. אין פירושו למנוע זכויות אדם מערבים. אין פירושו להפסיק לקוות שיום אחד הערבים ואנחנו נחיה ביחד באהבה זה לצד זה מבגדד ועד קזבלנקה. כמו שאנחנו חיים עם האירופים ביחד ובאהבה מאילת ועד שפיצברגן. ואם מישהו יגיד לי שאני הוא זה שצריך להתפכח אם אני חושב שאנחנו חיים עם האירופים באהבה, אומר לו שזו מספיק אהבה בשבילי.
זה אפשרי. זה יגיע. יום אחד מדינות ערב יהפכו ממדינות שנאה למדינות אהבה.
עם זאת, מי שהתפכח באמת מבין שזה לא תלוי בנו.
פינת השלולית
היום קפץ צפרדע אל השלולית, כרע על ברך ירוקה, ואמר לנסיכה: “התנשקיני? התינשאי לי? נתחתן כבר ביום חמישי! השנה זה יוצא 29 בפברואר. זה יהיה בשבילנו יום נישואים מיוחד, שנחגוג כל חיינו פעם בארבע שנים".