נתניהו אף פעם לא יודע: לא על כרטיסי הסים ולא על האלימות נגד המפגינים

ההמנון החדש באגם הדרעק הוא "עד לניצחון המוחלט". לי ההמנון נשמע דבילי מלא־מלא, לנוכח התבוסה ב־7 באוקטובר, שגרמה לקריסה מוחלטת של מערכת הביטחון ולטבח של 1,400 גברים, נשים וטף, אזרחים וגם חיילים, שוטרים, לוחמים ולוחמות.

אז באין ניצחון מוחלט, ומאחר שאני חסר ניסיון צבאי פיקודי, פניתי לקודקודים שכן מנוסים וכן לוחמים. התשובה האחידה של כולם אומנם אינה ניצחון מוחלט, אבל הם ברורים לחלוטין כאשר הם מסבירים שבלי כניסה לרפיח לא תהיה גם הכרעה, בלי לדבר בכלל על ניצחון.

הם לא מדברים על האמריקאים, אם הם רוצים שנכריע או מעדיפים שלא נכריע. הם מדברים על הכוחות שלנו. "מנהיגות שלנו בזמן מלחמה נבחנת בעמידה בלחצים ונחישות, ואיבדנו את זה. האם רמטכ"ל שנזקק ליממה כדי להתאפס על עצמו, או מפקד פיקוד דרום שלא תפקד לפני 7 באוקטובר וגם לא אחרי, יודע פתאום להשתחרר מהקונספציה ולהכריע את חמאס? לא למוטט ושטויות של פוליטיקאים, אלא למוטט את הכוח הצבאי של ארגון טרור. להשמיד את האמל"ח, להשמיד את המבנה הארגוני הצבאי שלו?

"האם נוכל לסמוך על רח"ט מחקר באמ"ן ועל מפקד החיל, שקרסו ביום פקודה, שישכחו את הדיסקט הקודם של הקונספציה? הרי אלה יושבים עם פוליטיקאים של קבינט המלחמה. אולי היה צריך להחליפם, כדי ליצור שינוי במגמה?

"במלחמה חייבים לקבל החלטות שקולות, לא רגשיות. אם ראש הממשלה מונע ומעכב את הכניסה לרפיח, או חברי קבינט אחרים, הציבור חייב לדעת מזה. כאשר מגייסים 300 אלף מילואימניקים, הם חייבים לדעת מה המשימה. לדעת שפוליטיקאים לא משחקים בחייהם ובזמנם. ההנהגה חייבת לעמוד בלחצים שהם חיצוניים למערכה. אם מערכת הביטחון מציגה תמונה שדורשת כניסה לרפיח, חובה להתארגן בהתאם. זו מערכה מסועפת שיהיו בה אבידות. את זה כולם יודעים.

על הלחץ האמריקאי, כאשר הממשל שם במערכת בחירות, יש אצל הקודקודים תמימות דעים. "האמריקאים לא יטילו אמברגו על ישראל בזמן מלחמה. יהיו דיבורים ואיומים דיפלומטיים, אבל הם לא יפקירו אותנו. יש לנו את החימושים להיכנס לרפיח – וגם לנהל את הלחימה בלבנון. אבל גם אם דוחים את לבנון, חובה לסיים עם רפיח. אנחנו לא מדברים על תמונת ניצחון, הקפאה לצורך השבת החטופים והשבויים. כולנו מודעים למגבלות הדיפלומטיות. אבל אסור לסיים בלי רפיח. אם זה יקרה, יהיו פה סבבים נוספים, כאשר חמאס יתארגן מחדש. לא יהיו חסרים לו מתנדבים".

כן, מצבנו על הגבות, עם ההנהגה הזו. אחרי 147 ימי לחימה, יש פליטים בצפון ובדרום, רקטות וטילים בשני הגבולות, אבל מדברים עם הציבור על "תחושת ביטחון". לא ביטחון, כי הרי יש גבול גם לשקרים, אבל על "תחושה", שזו המצאה של מאכערים לקיבינימט של הביטחון, כדי לסמא ולטמטם את הציבור. כל מוקיון מתחפש למטפל חושי, בעיקר באגם הדרעק.

אבל יש גם רגעים שמחים. הקיבינימט של המלחמה, הפגין "גבורה עילאית", כאשר נתן ברקס לגבות למתיימר להיות גנרל, פיתהמר בן גביר. לקחו לו את האחריות על ניהול הר הבית בימי הרמדאן. ללא שום קשר למה שיקרה בהר הבית, פיתהמר לא כשיר לנהל את האירוע, ולקבל החלטות על האירוע. והנטרול שלו הוא במסגרת ויפה שעה אחת קודם.

ועכשיו לאתנחתא קומית, לפני שמתקדמים. המאכער ינון מגל הודיע שלשום בלילה לאומה הדואבת: "לפיד הכחיש היום שממשלת השינוי החליטה לא לחסל את יחיא סנוואר, חרף המלצת שב"כ וטען שלא הייתה היתכנות מבצעית. ובכן לפיד משקר. מקורותיי: המתנגד העיקרי לחיסול סנוואר, היה לפיד".

מהציוץ הזה אהבתי בעיקר את המילה: מקורותיי. מעניין ש"מקורותיי" של המאכער מגל, הם גם "מקורותיי" של ברדוגו, ע. סגל, א. סג"ל, שמעון ריקלין ועוד כל מיני מאכערים בשירותו של אבי האומה ומשיח בן דוד, ביבי. אולי יגיע היום שבו הרשב"כ, כל אחד מהם, יאמר מול מצלמה שלפיד היה "המתנגד העיקרי". כי אם לפיד היה העיקרי, היו עוד "מתנגדים", שבגלל הנחיה של "מקורותיי", המאכער מנוע מפרסום שמותיהם ותפקידיהם באותה עת.

פגשתי את ינון מגל אתמול, כאשר התחלפנו באולפן ברדיו 103FM. כמו בכל מפגש מאז פתיחת המלחמה, הבעתי את תמהוני וגם תמהני, איך הוא לא נמצא במעצר מנהלי בגלל הסתה, הפצת הסחורה של מכונת הרעל הלאומית, ושימוש לרעה במושגים "כוחנו באחדותנו, רק ביחד ננצח, אחים אנחנו ו־א־ח־ד־ו־ת". שכחתי להזכיר העמקת השסע, פילוג, קרע בין חילונים לדתיים.
הוא צחק והשיב: "למה מעצר? אני עובד בשביל עם ישראל, לא כמוך. יבוא יום, נשים אותך במעצר".
אני מאמין לו, אני מחכה ומתארגן בהתאם.

במוצ"ש התקיימה הפגנת מחאה שארגן משה רדמן. כוח ואגנר בראשות פיתהמר בן גביר ובפיקודו של הממ"ז פרץ עמר (שמונה לתפקיד עם מסר ברור לחסל הפגנות) נערך בהתאם. רחוב קפלן נחסם מערבית לצומת עם דרך בגין.

סוסים מחצו את המפגינים שהיו על המדרכות. המפגש בין חיה במשקל מינימלי של 700 ק"ג, שאומנה לפחות במשך שנה לתקוף מפגינים, לא יכול להסתיים טוב למפגין, כשהרוכב מכוון את סוסו להטיח אותו בעוצמה אל הקיר. אבל פיתהמר אוהב מראות כאלה של שמאל־מחבלו־פלשתינו מוטח אל הקיר, הוא משוכנע שהוא גברי.

אם הרוכב גם מצליף בראשו של מפגין - שהוא בעשור השמיני לחייו, כפי שקרה במוצ"ש - פיתהמר כנראה ידאג לשוטר/לוחם לקידום, כפי שדאג לסנ"צ ניסו גואטה מהפגנות בלפור בירושלים, כפי שידאג לרפ"ק סוויסה ממחוז תל אביב. לדעתי גם מפעיל המכת"זית שהצליח לפגוע עם זרם המים בעינו של אחד המפגינים, יקודם בהתאם.

אותו מפעיל מכת"זית גם סיכל צעדת לפידים של קרובי ותומכי משפחות החטופים. הצעדה שלהם על המדרכה בדרך בגין בואכה רחוב קפלן, תואמה עם המשטרה, אז מה? פיתהמר לא אוהב גם הפגנות של משפחות חטופים. הוא גם לא מעוניין לשחרר את יקיריהן במהירות, כי כמו ביבי הוא מחכה ל"ניצחון המוחלט", שלעולם לא יגיע. מה לעשות שהיה טבח עם 1,200 הרוגים, כיבוש הנגב המערבי והרס המיתוס והאתוס שנקרא מערכת הביטחון.

מאחר שהמשטרה חסמה את רחוב קפלן עם משאיות, והפרשים פירקו את המפגינים, הם ברחו מהמדרכות לכביש, שכאמור היה חסום עד רחוב אבן גבירול. הכביש היה מלא בצואת סוסים, מפגינים שרצו החליקו, אבל זה לא מנע מתקפה של שוטרי יס"מ ומג"ב, שהכו אותם מכות רצח. השוטרים לא החליטו לבד, הם פעלו בגלל פקודה. אבל ביבי לא ידע, כי הוא אף פעם לא יודע. לא היה כלום, אין כלום ולא יהיה כלום.

אמיר השכל, שמוחה נגד ביבי יותר מארבע שנים, התיישב על אי תנועה ברחוב שכאמור נסגר לתנועה. השוטרים הכו אותו ואת עמיתיו. למפגינים אחרים שניסו לתעד את המעשים, הפילו את הטלפונים, והשוטרים דרכו על המכשירים בעוצמה, כדי למנוע תיעוד מפליל.

הפוגרום המשטרתי נמשך שעתיים, החל משבע בערב. את משה רדמן עצרו, כי הוא זיהה שוטר סמוי שנדבק אליו. הוא ביקש מפעילים לצלם את הסמוי, וזה הספיק כדי לעצור אותו בחשד להכשלת שוטר במילוי תפקידו. אחת מהעוזרות שלו נפצעה, שברה את הקרסול. במשטרה לא יודעים על זה.

השוטרים הבטיחו למפגינים שבהפגנה הבאה המכת"זית תשפריץ מים מעורבבים עם גז פלפל. כשסיפרו לי, הרגעתי אותם. "אלה ניסיונות לוחמה כימית, כדי לסכל הפגנות שפיתהמר לא אוהב. כל עוד זה גז פלפל ו/או גז מדמיע, אין לכם מה לדאוג, יוצאים מזה. איני יודע מתי תתחיל הבעיה, אבל היא תגיע מתישהו".
התשובה לא הרגיעה אותם.

בתחילת השבוע התקיימה הפגנת חרדים בירושלים בהשתתפות 400 צדיקים שתורתם אומנותם. הם מחו נגד התוואי של הרכבת הקלה, בכניסה לעיר ליד בית המשפט העליון, כי אלוקים שלהם אמר להם שזה תוואי קדוש וחס וחולילה להתיר פגיעה בקדושה הזו. היו קצת קרבות אלימים עם השוטרים, שאחד מהם גם שבר יד. מפגין אחד נעצר ומיד שוחרר. בכל זאת צדיק, כן?

לא רמסו מפגינים עם סוסים, מכת"זית לא ירתה עליהם מים. בחיים יש דרג ויש זרג. אם אתה אברך וההנהגה שלך מחוברת לפיתהמר, אתה חלק מהדרג. כל שאר עכו"ם תמיד יהיו זרג. לכיפות ולחרדים יש את וסרלאוף מהגועליצייה, שדורש מהיועמ"ש להעמיד לדין מארגנים ופעילים בהפגנות מחאה, ויהיה דיון בדרישה בעליון. עוד לא קם גיבור מקומי שיעתור לבג"ץ נגד הפגנות של צדיקים קדוישים ברחבי הארץ, באמתלות שונות. קדושה נעבעך, גיוס לצה"ל ועוד. להם מותר לחסום עורקי תחבורה, רחובות וצמתים, כי יש הרשאה מדאורייתא. אלוקים שלהם אמר למוישה: "תדאג שיירדו מהם, כי אני אמרתי". אז דואגים להם.

היה לנו שבוע מדהים באפסותו, עם הבחירות לרשויות המקומיות. כ־25 אלף התמודדו ב־3,700 רשימות ל־242 עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. 800 מועמדים התמודדו על תפקיד ראש הרשות, רק 83 מהם נשים. אנחנו הרי חברה פרימיטיבית, שמנוהלת באמצעות חכמי תורה וגדולי תורה, שאישה בשבילם היא רחם לרבייה, שגם אופה ומבשלת, מגדלת ילדים, אבל חייבת להיות "שתוקה" ולא להתערב בגעשעפט של פוליטיקה דרעק.

יש ברשויות יותר מדי געלט קדוש ועסקאות של חפצע־מנמצע על חלוקת הגעלט למגזרים, זה עלול לטמא נשים. שיישבו בבית בגזרות של תנור־כיריים־כיור ולא יתערבו. הבאבא־בובות, באמצעות הגברים, יורו להן למי להצביע.

לאישה שלא הבינה את המסרים, מאפשרים לקרוא פמפלט קדוש, נגיד כמו "יתד נאמן", שביום הבוחר ציין בכותרת הראשית: "בשם אלוקינו נדגול". בכותרת המשנה הסביר הפמפלט את הקדושה הטמונה בהצבעה של היהדות הנאמנה: "ככל אשר יורוך", גדולי ומאורי הדור.
אם מישהו/מישהי עדיין לא הבינו, אז בהמשך מודיעים גדולי ומאורי הדור למי להצביע ביישובים השונים. מאמש־מאמש דמוקרטיה יש ביהדות הקדושה שלנו.

אני גדלתי על אמירה של הרבעל'ך (לפני שישה עשורים לא הייתה התפוצצות אוכלוסין של באבא־בובות, מרנים וכאלה) "והגית בו יומם ולילה". אז איך בדיוק הבאבא־בובות שמצווים ל"הגית" עוסקים בכל הפוליטיקה־דרעק, שבעיניי היא מבוא לחקירה ביאחב"ל.

לדעתי, יאחב"ל חייבת לגדול לכוח משימה של 15 אלף חוקרים ובלשים. יש כאן מספיק עבודה גם ל־30 אלף, אבל צריך להתחיל עם משהו.

אהבתי גם את הפתשגן של מועצת חכמי התורה של ש"ס: "בכדי שחס וחלילה לא ניתפס בעוון, ראוי שכל בן תורה יקפיד בימים אלו ללמוד הלכות בזהירות מלשון הרע. כל יום שתי הלכות, בכדי לחזק את הדבר הזה. בפרט ביום הבחירות ראוי הוא שבהיכלי הישיבות יתחזקו בלימוד תורה ביתר שאת, ביתר עוז, שלא ייגרם ביטול תורה, בזמן שכל כך צריכים אנו את כוח התורה, כדי שיגן עלינו בעת קשה זו".

לא כל כך הבנתי לאיזו עת קשה מתכוונים החכמים: המלחמה בצפון ובדרום, המלחמה בין הפלגים החרדים על שליטה בגעלט של הרשויות ביישובים שלהם ושל כולנו, המלחמה על דיור בר־השגה לאברכים, המלחמה נגד חוק הגיוס ועוד מלחמות שטרם הספיקותי לזכור.
ואיפה בדיוק היה כוח התורה ב־7 באוקטובר, כאשר המונים נטבחו? אולי התורה הייתה באותו מקום שבו הייתה בשואה במשך שש שנים?

אז לכבוד השבוע של "יום הבוחר", ליקטתי בשבילכם קצת אירועים והתבטאויות כדי שיהיו בובעלך לעיסה החומה, שאתם קוראים לה טשולנט: מדוע צריכה המדינה יום שבתון בימי בחירות לאגם הדרעק ולרשויות המקומיות? פחות מ־50% מבעלי זכות בחירה השתתפו באירוע. זה לא כולל 200 אלף מעטפות כפולות של חיילים בעזה, גבול הצפון ויו"ש, אולי גם אסירים. מדוע להפיל תיק על מעסיקים עם שבתון, או תשלום 200% על עבודה באותו יום? היינו חייבים לעבוד כרגיל, להקצות את עלות המיליארדים הזו למילואימניקים ולמפונים, ולא לבזבז את הכסף הזה על שטויות.

גם הנימוק שלפיו זקוקים למוסדות חינוך כדי להציב קלפיות, גובל בטמטום. יש חמש שנים להתארגן. להקצות חלק קטן ממוסדות החינוך, להקים אוהלי ענק שיאכסנו קלפיות וועדות קלפי, להקדים את פתיחת הקלפיות בשעה, ולסגור אותן באיחור של שעה, למשל.

אחוז ההצבעה המגוחך הוא מסר לאגם הדרעק ולחברי מועצות היישובים: הלו, תתעוררו והריחו את הקפה. אתם לא מעניינים אף אחד. תאספו את הזבל, תדאגו לניקיון הרחובות ומוסדות חינוך, וזהו. לא מעניין אותנו מי עושה את זה, זה לא "כוכב נולד". אבל רשמנו הישג כלכלי: בזבזנו 623 מיליון שקל בכרטיסי אשראי, בין השעות 14:00־8:00 ביום שלישי, כפול מיום הבחירות המוניציפלי ב־2018. אז, הציבור השתמש פחות באופיום להמונים, ובזבז רק 332 מיליון שקל באותן שעות.

פיתהמר בן גביר מבטיח לנו כבר יותר משנה שהוא הפתרון הקדוש למגיפת האלמ"ב בישראל, אולי. הנה הנתונים של שנת 2023. במהלך שנה זו נפתחו 37,192 תיקי חקירה בגין אלימות במשפחה. במהלך אותה שנה הוגשו 7,403 כתבי אישום בגין עבירות אלמ"ב. זו כמות שחייבת להטריד את הספ"כ של משטרת ישראל, לבטח את השר/המצביא עליון של הארגון.

אני יודע שלא יקרה כלום בתחום, אבל אני כאן כדי להזכיר לפיתהמר שהוא לא דומה לכלום ושום דבר שמזכיר ביטחון לאומי, ביטחון אישי, תחושת ביטחון, הרגשת ביטחון, אפילו לא דיבור על ביטחון. פיתהמר הוא שר טיקטוק שבכל יום, כל היום, מחפש פוטו־אופ, כדי לספר כמה הוא גדול. אבל הוא ממש לא.

יואב גלנט בביקורת על פיתהמר בן גביר: "אנשים שאמורים להיות אחראים – לא אחראים, האמירות שלהם יכולות לגרום להיסחפות".
פיתהמר בציוץ תגובה, כי בזה הוא טוב, בשאר הוא כלום: "עוד מהשר גלנט, חמאס מורתע".
ועם קרבות של מוקיונים כאלה, בקרקס הגועליצייה, אומרים לנו האפסים: "כוחנו באחדותנו, אחים אנחנו, א־ח־ד־ו־ת".

הרמטכ"ל הרצי הלוי מאיים, שוב, על חסן נסראללה בסיור בצפון: "חיזבאללה ישלם מחיר גדול מאוד על המטח הכבד ששלח היום לגליל המערבי". וואו, אלה מילים, שוב אנחנו עבדאיית. מאז המטח ההוא נורו עוד מטחים, אבל אנחנו מכילים, זה הטבע שלנו להכיל.

מה זה "מחיר גדול"? נוריד סכרים, תחנות כוח בלבנון, תשתיות המים והדלק, נמלים ימיים, נעשה מהדאחייה אבק, נחזיר את דרום לבנון לימי הבריאה? או שנוריד איזה טומטום שהיה מח"ט ונספר שזה הישג בדרך לניצחון המוחלט?

הרצי, 86 אלף מפונים מהצפון. להחזיר אותם הביתה זה שיפוצים של שלושה־ארבעה חודשים. אז מתי "המחיר הגדול" הזה מגיע?

ערוץ 14, סוג של יחידת סמך במימון משפחת מירילשווילי למשפחת נתניהו, שעובדיו מורידים את המושג "דיווח" לרמת זנות שלא הייתה ידועה בטיפשורת עד הגעתו לתודעה, ביצע עבירת צנזורה ופרסם מידע ביטחוני רגיש.

המידע היה בכל גופי הטיפשורת, שלא פרסמו אותו בגלל הרגישות הביטחונית. אבל ערוץ 14 עובד בשביל ביבי, אז לא מעניין אותם חוק הצנזורה. הם עושים מה שבראש שלהם, תוך כדי התעלמות פראית מהחוק. למה מה כבר יעשו להם? בשנת 1984 השבית הצנזור הצבאי את עיתון "חדשות", אחרי שפרסם מידע אסור על מעצר מחבלים באירוע קו 300. אבל זה היה נורא מזמן, ראש הממשלה היה יצחק שמיר.

ב־1996 סגרו את המדינ'ע שהייתה עד אז והקימו את ביבילנד. הוא אבי האומה, שמש העמים, אדם שמתייחס לחוק כאל המלצה בלתי מחייבת. במלחמה הנוכחית הוא כעס על הצנזור הצבאי, עכשיו הוא מראה לו מאיזה עץ בונים גיטרה. הוא במסע הישרדות והפלת האשמה לטבח על הכפופים אליו, אז מישהו מצפה שהפרוקסי שלו בטיפשורת לא יעבוד בשבילו? אז פרסמו שאלפי כרטיסי סים נדלקו בערב החג, שב"כ ואמ"ן התעלמו. במציאות היו ב־6 באוקטובר אותות סכנה על עשרות כרטיסים, לא אלפים, אבל מי סופר? המודיעין קרס, זו עובדה במציאות מוכחת. ביבי לא ידע כמובן, כי אבות האומה ומשיחים לא עוסקים בהתרעות מודיעיניות ולא במחדלים. אבי האומה שלנו חושב שמחדל ינקה אותו מאשמה. הוא חי בסרט.

זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. החילונים עכו"ם מאמש־מאמש בצרות צרורות. העוילם־גוילם שונא יידעלך, אין לאן לנסוע לחופשה אצל הגויים־יימח־שמם־וזכרם, חולירע יאסנה, על אמא'ס! אבל גם כתריאליבק'ה נסגרת לחילונים, עם כל הגועליציות באתרי קוידש בק"ק כתריאליבק'ה.

טבריה אוהבת רק צליינים ויהודים דתיים, ירושלים זה כבר בני ברק בגדול, ב־ע־נ־ק, צפת בכלל היא עיר החסידות שאינה מותרת לחילונים. הגליל התחתון והעליון הם מחוץ לתחום, אז אנה נלך בשביל איזה צימר, חביתה עם סלט וגבינת צאן מיובאת, שמספרים לנו שעשו הבוקר? הרי אין כבר אצבע הגליל, ירושלים, צפת וטבריה, כל אחת מהן היא כבר שטייטל.

אז נשב בבית שלנו, קינדערלך. הרי עוד מעט קט - משהו כמו 15־10 שנים, אולי אפילו לפני - הדמוגרפיה בכתריאליבק'ה תשתנה לטובת יהדות פרימיטיבית של זמן המקרא. לא נוכל להדליק מנגל בחופי הים, כי הם יוגדרו כאתרים קדושים לפי ההלכה, עם הפרדה מגדרית מוקפדת. מעיינות ונביעות אחרים ואחרות הם כבר אתרים קדושים שאסורה בהם כניסה לנשים, כי זה מרגיז אברכים שבאים לטבול בקדושה.

אומנם יש צימרים ביישובים ערביים, יש אמירויות, סיני ועקבה, אבל כיפוש בפיחדון מערבים מאז 7 באוקטובר. היא לא מגיעה אליהם ומתפללת שהם לא יגיעו אליה.

קשה, קשה, איני יודע מה יהיה.