משהו: לא כדאי לתת את הלב שלכם לאנשים שמה שחסר להם זה מוח (דבר חוכמה שלמדתי בטיקטוק).
מילים לאירוויזיון
איגוד השידור האירופי פסל את השיר של ישראל לאירוויזיון. נתבקשנו לשלוח מילים חדשות לבדיקת ביופסיה. יודיעונו אם הן מילים ממאירות או שפירות? אנחנו לא מסכימים. אבל מדוע להתעקש? נשלח עוד. הכוונה היא לנצל את הפרסום העולמי שכרוך בכך, ולהקפיד לשלוח רק מילים שייפסלו. כך נוכל לזכות באהדה השמורה למשוררים מצונזרים. יש משוררים שכל חייהם לא זכו להיות מצונזרים אפילו פעם אחת, והנה אנחנו מקבלים את זה על מיקרופון של כסף.
נציע מילים תמימות המדברות על נהר ועל ים, למשל. My beloved river, my beloved sea
My childhood river, my childhood sea
O, can you see what I see:
My ancestors river, my forefathers sea
ובתרגום:
הנהר האהוב שלי והים האהוב שלי
נהר ילדותי, וים ילדותי
הו, האם אתה רואה מה שאני רואה:
ים אבותיי הקדומים ונהר אבותיי הקדומים
לא יפסלו? בטוח שיפסלו. ואז נוכל לומר בפנים של משורר מדוכא: למה? למה?
אפשר גם על שמחת תורה אבל חלילה בלי המילים הישירות "שמחת תורה". סתם שיר על ספר ועל קריאה בספר. מה יותר פיוטי מכך:
I will never forget the day we finished reading the ancient book,
I will never forget the dark day we finished reading the ancient book.
The day we danced,
That day of joy.
We will never forget that morning
או בתרגום גוגל פשוט:
לעולם לא אשכח את היום
בו סיימנו לקרוא את הספר העתיק.
לעולם לא אשכח את היום האפל
בו סיימנו לקרוא את הספר העתיק.
היום בו רקדנו
אותו יום של שמחה
לעולם לא נשכח את הבוקר ההוא
יפסלו. נשאל למה? יגידו “אתם חושבים שאתם עובדים עלינו? מיד זיהינו שהשיר הוא על הטבח והאונס השנויים במחלוקת. סיימנו לקרוא את הספר העתיק, עלק. מה, חשבתם שאם לא הרשינו לכם להכניס לשיר את המילה "אוקטובר" תוכלו לעקוף אותנו עם "שמחת תורה"? שלחו מיד שיר חדש, אבל בלי המילים: ג'ינג'י, פסטיבל, טבע, כלניות, חיים, חופש, אבוקדו (ליתר ביטחון), ירושלים, שדרות, קלמר, בית, שלום, מלחמה, מנהרה, דרום, צפון, דו יו וונט טו סי מי דאנס. הרשינו פעם, זה נגמר. בעצם בלי שאר המילים במילון". אולי אם נשלח לאירוויזיון שיר עם המילים "יה בה בם", יאשרו. ננסה, מה יש לנו להפסיד חוץ מאשר את חופש הדיבור בעולם?
אחדות, הכיצד?
הבעיה העיקרית במאבק בפילוג ובשנאה הוא שאי אפשר להיאבק בהם בפילוג ושנאה. אולי צריך לעשות חג אחדות. חג שבו ישראלים ממחנות יריבים ומעולמות שונים יהיו חייבים להתארח זה אצל זה ליום שלם. בואו ניקח את זה לקיצוניות מבורכת: הומואים אצל חרדים, וחרדים אצל הופכי דוכני תפילין. שמאלנים יותר מעופר כסיף אצל מתנחלים בגבעות, וביביסטים אצל קפלניסטים. כולנו יהודים, ומה שחשוב שיהיה אוכל.
שכולם ילבשו בגדים אחידים כחולים־לבנים, וזמרים אשכנזים יבצעו שירים מזרחיים, וזמרים מזרחים ישירו ביידיש. טריפוליטאים יאכלו רגל קרושה ויהיו חייבים להגיד "וואו, כמה טעים", ופולנים דור שני יאכלו סחוג בכפית. שפים יבשלו עם ביסלי בטעם גריל, ואוכלי ארבע שווארמות לארוחת ביניים יסעדו בזרת זקורה מול שולחן ובו מצולחת צלף על מצע עלה פטרוסלינון כמנה עיקרית. כשתהיה אחדות, נשב יחד ונשתעמם.
הדייט המושלם להיום
“אז מה את אומרת? יפה כאן, לא?".
“תודה שלקחת אותי למסעדה כל כך מעוצבת במלון כל כך וולדורף, דייט באמת מושקע. תודה, תודה".
“אז מדוע הפנים שלך משדרות לי בבְּלוּטוּת' שאת חושבת: לאן הבן אדם הדפוק הזה הביא אותי לדייט, מה, הוא נורמלי?".
“רואים עליי? האמת, אני חושבת שאתה חסר רגישות. תגיד, למקום מושלם כזה מביאים בחורה?".
“מה הבעיה?".
“בימים כאלה?! אני לא יכולה ליהנות בימים כאלה".
“גם אני חושב כמוך, אבל כשהסכמת לצאת איתי לדייט, התלבטתי אם להציע לך להיפגש ברמה, או בכניסה לבית שלי, בגינה הרמוסה של הבית המשותף, על ספסל עקום, כמו שהרגישות הלאומית מחייבת".
“לא יודעת. אני באמת בבעיה. אם זה מקום שאני נהנית בו, יש לי ייסורי מצפון, ואם זה מקום מעפן, אני לא מרוצה".
“נו, תעזרי לי".
“תמצא פתרון, אתה הגבר".
“אולי נזמין רק מנות לא טעימות?".
“רעיון טוב. בוא נסתכל בתפריט ונמצא מה לא מוצלח פה. קראת ביקורות?".
“רגע, אני קורא בטלפון. נראה. כתוב: האוסו בוקו היה דומה יותר לצמיג ברוטב שמן 10 דבליו 30 שהוצא מהמנוע אחרי החלפת שמן בטיפול 100,000. מה את אומרת?".
“נשמע מצוין. ככה בטוח אני לא אהנה. ומה אתה מזמין?".
“אני לא סובל טופו, אני רואה שיש פה מנה של טופו נקי בלי תוספות".
“וקינוח?".
“את אוהבת מוס שוקולד עם חלווה? כתוב שזו הצעת השף היום".
“מוס זה דוחה, אני אלרגית לשוקולד ולא סובלת חלווה".
“אז נזמין מנה גדולה. גם אני לא סובל מוס, איכס, מוס. ואני גם לא אוהב שוקולד, וחלווה ממש מגעילה אותי מילדות. מי המציא את החלווה? אני זוכר שאמא שלי רצה אחריי עם חלווה וברחתי מתחת למיטה".
“אוי, נוגע ללב. באמת?".
“כן, באמת. תגידי, את חושבת מה שאני חושב?".
“שאנחנו...".
“מתאימים?".
“האמת, כן, אני חושבת ככה".
“אז ניפגש עוד פעם?".
“כן. תתקשר. נקבע בספסל מול הבית שלך".
“אולי אצלי בדירה?".
“האם מגעיל שם? לא מסודר? שחור בתוך האסלה? אתה מבטיח שארגיש זוועה?".
“כן".
“בסדר. קבענו".
“את רוצה שכבר נסגור תאריך על חתונה?"
“נראה לי שאין טעם להתלבט. איי דו, אבל בלי די־ג'יי".
“בטח, זה לא זמן למוזיקה ולריקודים, זה יהרוס לנו את כל החתונה. אני מקווה ששנינו לא נהנה בימים אלה".
“כמה אני אוהבת את חוש הטעם הטוב שלך. ובלי שמלת כלה, בלי פרחים. אני רוצה חתונה שאחריה אוכל לומר: שככה יהיה לי טוב, מעולם לא היה לי לא טוב כל כך".