רבים ברצועה סבורים כי חמאס אינם רוצים הפסקת אש באמת. כי הם משחקים אותה במו"מ כדי למשוך זמן חינם. על פי התיאוריה הזו, הנהגת חמאס מעדיפה מתיחות ברמדאן שתצית את הר הבית וכך תגדיל את הסיכוי למלחמה רבתי.
המתווך בעסקת שליט מזהיר: זה מה שיקרה אם לא תושג עסקה עם חמאס
חמאס מחזיק את ישראל בגרון ומושך זמן: הדרישה החריגה שהגיעה
כזו שתערער את יחסי השלום בין ישראל למצרים, תקרב את ניתוק היחסים המקווה שלהם עם ירדן, תעמיק את טווח הלוחמה של חיזבאללה ותיצור קרע ביחסי וושינגטון וירושלים. גם בישראל יש קונים לתיאוריה הזו. גורמי ביטחון הדליפו בתחילת השבוע לעיתונאים, כי הסיבה לקשיי המו"מ איננה תמימה. ראשי חמאס אינם רוצים פריצת דרך.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ביום רביעי בלילה, זמן כתיבת השורות אלה, עדיין ניהלו המתווכים המצריים מגעים נמרצים בין הצדדים במטרה להגיע להפסקת אש בימים הקרובים, עד כניסת הצום. השיחות אכן נקלעו למשבר חריף. כמה שעות קודם, שלשום בצהריים, נכנסה לעיר עזה שיירת מזון ארוכה. בתיאום עם צה"ל, דרך פתח בגדר הגבול ליד קיבוץ נחל עוז, הוכנסו שקי מזון. המונים שעטו למשאיות בניסיון לחזור הביתה עם שק או שניים. רבים חזרו מאוכזבים. שליחי חמאס תפסו פיקוד על המשאיות והוליכו אותן לאן שהוליכו. תחילה הקיסר, אחר כך נתיניו.
את המחזות הללו, שבהן מתנפל המון על משלוח מזון כדי לאחוז בשק אורז או קמח, איש לא ביים. בדרום הרצועה עוד יש ארגוני בינלאומיים, בראשם אונר"א, המחלקים לתושבים מזון. צפונה משם, בעיר עזה, בג'באליה, בשג'אעייה ובבית חאנון, מאות אלפים נאבקים על הארוחה של מחר כל יום מחדש. זו מלחמת הישרדות אכזרית, והיא מקוממת עליה את חמאס. ועוד לא דיברנו על האבות הרבים שילדיהם נהרגו בהפצצות, רק כי חולייה של חמאס הסתתרה בסמוך. קרובה הנקודה שבה לציבור לא יהיה מה להפסיד, והוא יתפוס את שליטיו כאויב.
על כן, חמאס רוצים את הפסקת האש הזו, ויש להם סיבות נוספות. מאות אסירים ישוחררו, לציבור תינתן תקופה ארוכה של שקט, וגם הפלגים עצמם יוכלו ללקק את הפצעים ולהחלים. אבל יותר מכל, הפסקת האש עשויה להעניק להם את חייהם מחדש. ביכולתה לדחות או לסכל לגמרי את הפעולה המדוברת של צה"ל ברפיח. שהרי עוד בעיצומה הם יתחילו לנהל מו"מ על השלב הבא - שחרור החיילים. כך יקבלו הפסקת אש רצופה, שתצטבר בסיכום כולל לשלושה או ארבעה חודשים.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל