לאורך שנת 2023 ובמהלך תקופת ההפיכה המשטרית שניסתה הממשלה הנוכחית להוביל בכיסוי של רפורמה משפטית, חשבנו שהגענו לשיאים חדשים של טרלול לאומי. עצם הקמתה של ממשלה שבה שני עבריינים ביטחוניים לשעבר, המייצגים את טירוף נוער הגבעות, מכהנים בה כשרים בכירים הממונים על אוצר המדינה ועל כל מערכות ביטחון הפנים שלה, כבר הספיק כדי להבין את הכיוון אליו אנחנו צועדים.
אבל מסתבר שהייתה זו רק ההתחלה. ההתבטאויות הבוטות והצרחניות של השרים רגב, קרעי ואמסלם ושל עמיתתם גוטליב, שהביאו את הטרלול לשיאים חדשים ואת תקיפתם של אנשי צה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל למעשה יום יומי מקובל במשכן הכנסת. כל אלו הצליחו להשכיח אפילו את מופעי האימים המבזים שהובילו לוין ורוטמן בכנסת לאורך השנה.
התיאטרון הפוליטי המבזה והעגום הזה היה יכול להימשך אלמלא הגיע ה- 7/10 ועמו אירועי הזוועה שלא היו כדוגמתם מעולם בישראל והנמשכים עד היום. לרגע אחד הצליח העם הזה להתאחד בשתיקה של אימה ופחד ולייצר סולידריות וערבות הדדית, להתעלות על מנהיגיו ולתת מענה למשבר, במקום בו לא הצליחו נבחרי העם לעשות זאת. ובעת שאלו היו עסוקים בחימום כיסאותיהם, שמירת משרדיהם המיותרים והכנת גרסאותיהם לוועדת החקירה העתידית, קמו בעם הזה אינסוף מנהיגים מקומיים, צבאיים ואזרחיים, שהובילו את הלחימה בימים הראשונים, שארגנו סיוע צבאי ואזרחי, שנתנו לתושבים מענה רפואי ונפשי, שגייסו ציוד לצה"ל ומזון מזון לנזקקים. ופתאום לרגע אחד, לא היה ימין ולא היה שמאל. לא היו חילוניים ולא חרדים. לא אשכנזים ולא ספרדים ואפילו לא יהודים ולא ערבים. היה עם ישראל נגד האויב בדמות רוצחי חמאס.
אבל לאנושות יש טבע מוזר. לחזור תמיד להרגלים הישנים. בקרימינולוגיה יש לדבר הזה שם. הוא נקרא רצידיביזם, או בשמו העברי: מועדות (בשורוק). הכוונה היא לעבריינים שאינם מצליחים גם לאחר שנתפסו ונענשו או עברו תהליכי גמילה, להתנתק מדרכם הרעה והם שבים וחוזרים להתנהגותם העבריינית הפסולה. מונח זה מכוון גם לנהגים עבריינים המסתובבים בשפע בכבישי ישראל והורגים חפים מפשע תוך שהם שבים וחוזרים על אותן עבירות עליהן כבר נענשו בעבר.
בהקשר הפוליטי הישראלי, אי אפשר להאשים כמובן את כל נבחרי הציבור בעבריינות או פשע שכן רובם המוחלט לא פשע ולא הורשע, לפחות מבחינה חוקית. אבל כן אפשר להאשים אותם ברצידיביזם וחזרה לאותן התנהגויות שבגללן הגיעה המדינה מלכתחילה למצב אליו הגיעה ושהוא ללא ספק הגרוע ביותר מאז הקמתה.
עוד בטרם שככו הדי הפיצוצים ורעמי הפגזים בעזה, עוד לפני שיבש דם הקורבנות בעוטף עזה, עוד לפני שחזרו החטופים בשלום לבתיהם והרבה לפני שהבנו מה צופנת לנו חזית הצפון. וגם לפני שמישהו מהמנהיגים הפוליטיים לקח על עצמו אחריות לסדרת המחדלים שהובילו לאסון הלאומי הגדול ביותר בתולדות המדינה. הרבה לפני כל זה כבר החלו להישמע מחדש קולותיהם הצורמים והבוטים של נבחרי הציבור התוקפים ללא אבחנה את כל מי שנקרא בדרכם או מפריע להלך מחשבתם. כך הם התקיפו את הרמטכ"ל, את ראש שב"כ, את המפכ"ל, את היועמ"שית לממשלה ועוד רבים וטובים. מבחינתם של אלו, לא נשאר שמץ של ממלכתיות והכל מותר.
ועכשיו כשהלחימה מתקדמת והמדינה תקועה, כשההישגים הצבאיים והמודיעיניים מצליחים לנצח את חמאס בעת שהיחסים המדיניים של ישראל עם העולם כולו נמצאים במשבר הקשה ביותר. כששיתוף הפעולה של צה"ל ושב"כ עם מדינות האזור פועל מצוין, אך הדרג המדיני מנותק לחלוטין מכל מנהיגי המדינות שמסביב ובעוד הממשל בארה"ב מתחיל להתנער לראשונה בתולדותיו מההנהגה בישראל. עכשיו גוררים הרצידיביסטים את קציני צה"ל הבכירים לתוך המרק הפוליטי הסמיך והדביק שהם מבשלים.
פתאום מעמדו של תא"ל ברק חירם וקידומו או אי קידומו, הפכו להיות עניין פוליטי. פתאום כל הערה פיקודית (וכאלו ניתנות לא מעט בצבא) הופכת לכותרת ראשית ולתיוג פוליטי של קצינים שהם מטובי בניה ולוחמיה של המדינה. פתאום מי שנתן הנחיה, גם אם בשיקול דעת מוטעה, לפגוע במחבלים ובאזרחים הופך להיות ימני קיצוני ואם הוא מקבל הערה פיקודית על תפקודו המקצועי בעת קרב, אז מי שנתן לו את ההערה (הרמטכ"ל) הופך להיות שמאלני מסוכן. פתאום יש מי שיבחר להצמיד לנאומו המרגש, המדויק והממלכתי של תא"ל דן גולדפוס, תג של שמאלן קיצוני, מתנגד משטר ועוכר המדינה. רק בגלל שאמר את האמת ודיבר בשם הלוחמים והמפקדים שמוסרים את חייהם כבר מעל חמישה חודשים על ביטחונה של מדינת ישראל. פתאום כל מי שיוצא נגד, ובצדק, דברי הרב הראשי לישראל שקרא להמשיך להשתמט מגיוס ואף לברוח מהארץ במקום זאת, הוא גם שמאלן, אוכל שרצים ומחלל הדת.
משהו רע מאוד קורה כיום בישראל. החברה הישראלית שקמה מהריסות המהפכה המשטרית והתאחדה סביב המלחמה נגד האויב האמיתי, שוב מוצאת את עצמה משוסעת, מקוטבת ומתויגת לימין ולשמאל. קצינים בכירים וראשי ארגונים ממלכתיים מטובי אנשיה של המדינה נאלצים להתמודד מול פוליטיקאים בינוניים ועסקני ציבור בוטים העסוקים רק בשימור מקומם בהנהגה על חשבון צרכי המדינה ואזרחיה.
הלכנו לאיבוד ואנחנו עדיין באובדן דרך מוחלט. מנהיגי המדינה איבדו את המצפן, את הג'י.פי.אס ואת הערכים הבסיסיים שעליהם קמה והתקיימה המדינה ומבחינתם הכל כשר בשם ההישרדות הפוליטית. אבל הם עשויים לגלות שביום שאחרי, נישאר כאן בלי צבא חזק ומקצועי, בלי מפקדים ראויים וממלכתיים, בלי אנשי שב"כ מקצועיים, בלי כוח משטרתי מקצועי וממלכתי הנאמן למדינה ולא לשר האחראי עליו ובלי טובי המנהלים, היזמים, המשקיעים, הרופאים והאחיות ועובדי הרווחה והמורים. אבל עם הרבה חובות, גירעון עצום, ואקום מנהיגותי מוחלט, מיעוט מצומצם בעם הנושא בנטל הביטחוני והכלכלי והנושא על כתפיו את כל אלו שבחרו להשתמט מהנטל במסגרת החוק.
העם הזה חייב להתעשת ולהיות גדול ממנהיגיו. העם הזה חייב להוביל שינוי מהיסוד ולחזור אל הערכים הבסיסיים שבזכותם הגענו לכאן, נלחמנו וניצחנו. אלו שהפכו אותנו לטובים ולממלכתיים ואלו שהיו אמורים לבדל אותנו משאר העמים. ובדרך גם לשמור על הצבא, על שב"כ והמשטרה ועל כל הלוחמים והמפקדים הבכירים והזוטרים המובילים את הארגונים האלו.
הכותב הינו ר' תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן