מאז 7 באוקטובר ישראל במלחמה. מאז 8 באוקטובר, במערכת בחירות. מפלגות בעלות אחיזה במערכת בודקות את כוחן, מפלגות חדשות מגששות את דרכן. ובחזית הקדמית, שניים מתמודדים על ראשות ממשלה ביום שאחרי. האחד מתאמץ לשמר גווייה. השני מטפח פאטה מורגנה. הגווייה היא קואליציה גרעינית, גופה מחוברת למכונת הנשמה. הפאטה מורגנה היא 40 המנדטים של המחנה הממלכתי בסקרים שנערכו עד תחילת השבוע הזה.
אסון מירון הוא תוצאה של האצלת סמכויות להנהגה חרדית אוטונומית
התנהלות שכולה חילול השם: סמוטריץ' וחבר מרעיו מכתימים את הציונות הדתית | דעה
במקביל, השבת השחורה יצרה בחברה הישראלית דיסוננס קוגניטיבי. מחד, הציבור זז ימינה. מאידך, כפי שמשתמע מסקרי דעת קהל, הציבור מתגמל מפלגות מרכז עם אופציה למרכז־שמאל לכשתקום התארגנות נוספת. מציאות תמוהה משהו ולה שתי סיבות. האחת, קונספטואלית: הבוחר בחלקיו הגדולים יוצר זיקה בין עמדות ימין מדיני לקואליציה הנוכחית. אסון על מלא הוא ימין על מלא, ימין מזוהה עם אסון, כי הציבור ברובו אינו שותף לעמדתו של יצחק גולדקנופף וסובר שהממשלה דווקא שייכת למלחמה.
הסיבה השנייה היא סיבה פוליטית מעשית. הסוקרים בודקים את עמדות הציבור כלפי מפלגות קיימות אלא אם כן נערך סקר מיוחד, ובהיעדר חלופה ימנית ליברלית הקולות נבלעים במחנה הממלכתי. מצביעי ימין ליברלי מתאכסנים שם כמו במלון. הם התפנו לשם לאחר שביתם בליכוד נהרס על ידי דודי אמסלם, שלמה קרעי, טלי גוטליב ושות'. אבל בית מלון, כידוע, הוא לא פתרון לטווח ארוך.
החשיבות שבעיתוי
בשורה התחתונה, גדעון סער משחזר את המהלך של דצמבר 2020, אז ייסד את תקווה חדשה. אבל למה עכשיו? מתישהו לפני הספירה, כלומר לפני 7 באוקטובר, סער וזאב אלקין הציעו לבני גנץ לבדוק אופציה של פריימריז משותפים לרשימת המחנה הממלכתי – וקיבלו תשובה שלילית. בבחירות המוניציפליות בסוף החודש שעבר תקווה חדשה נחלה הצלחה משמעותית, כחול לבן דשדשה. לגנץ, כשדחה את הצעתם של סער ואלקין, הייתה סיבה טובה לחשוש כי אם ייערכו פריימריז משותפים, השניים, אנשי שטח מנוסים, ישתלטו על הרשימה.
הבחירות המוניציפליות לא מקנות לסער יתרון על גנץ. היעדר הישגים בזירה המוניציפלית לא פוגם במועמדות גנץ לראשות ממשלה. ההצלחה בבחירות המקומיות מעניקה לסער יתרון על פני יוסי כהן ונפתלי בנט. איך אמר בזמנו אריאל שרון? פעם אתה למטה, פעם אתה למעלה, חשוב להישאר על הגלגל.
בנט הגיע לנקודה הכי גבוהה בגלגל, אך בינתיים ירד ממנו. יוסי כהן טרם טיפס עליו. מאגר הקולות של ימין ממלכתי ליברלי נושק כמעט ל־30 מנדטים: 6 מנדטים של ישראל ביתנו, 4־5 מנדטים של תקווה חדשה, כ־18 מנדטים שעזבו את גוש נתניהו. ישראל ביתנו חולשת היום בסקרי דעת קהל על 10 מנדטים ועשויה להתחזק.
בהנחה ש־2־3 מנדטים עשויים לחזור לליכוד ועוד 2 צפויים להישאר בכחול לבן – סער, בנט ויוסי כהן - אם יחליט לקפוץ למים - יתמודדו על כ־15 מנדטים. המפלגה שהצליחה לתקוע יתד בזירה המוניציפלית ואשר תככב מעתה בסקרי דעת קהל בתור אופציה, קונה לעצמה יתרון: היא כבר על הגלגל.
האם פניהם של סער ואלקין חזרה לליכוד, או לכל הפחות לגוש ליכוד־חרדים־חרד"ל? עובדה, בבחירות המוניציפליות נרשם שיתוף פעולה בין תקווה חדשה לליכוד. על פי תיאוריות הקשר, נתניהו הבטיח לסער ואלקין עמדות כוח בליכוד, והשניים מתפתים להאמין וסומכים על דבריו. הרי אין זה סוד שבמערכת הפוליטית רובם ככולם יודעים: אצל נתניהו מילה זו מילה. אפילו בצלאל סמוטריץ' אמר לפני הבחירות שנתניהו איש אמת ובנו של איש אמת. אופס, לא מדויק.
זאת ועוד: הליכוד של היום היא מותג שדבקו בו אין סוף כישלונות: הניסיון הקלוקל לכפות את תוכניתם של יריב לוין ושמחה רוטמן, ניסיון שהבעיר את המדינה; השחיתות הגלויה של אמסלם וקרעי, שניהלו מלחמת חורמה נגד יו"ר הדואר כדי לקדם חברים; והעיקר, כבר אמרנו, האסון שפקד את המדינה. מי מתדפק על דלת של בית שנוטה ליפול? מי יבקש לחבור לגוף שכולו כישלון?
ומה עם הגוש? אולי תקווה חדשה תחבור לגוש נתניהו? נתעלם לרגע מהעובדה שמצבו של הגוש רעוע. התרסקותה של איילת שקד בבחירות האחרונות מעידה שאין ביקוש ליצור כלאיים שכזה: מפלגה ליברלית שמנסה לחבור לגוש אנטי־ליברלי. אין לה אמירה ולא ערך מוסף. המצביעים יתפזרו לכל עבר.
מקרב את הקץ
על פניו, המהלך של סער עשוי להעניק ארכה לקואליציה ולתרום לדחיית הבחירות. גנץ עשה את שלו, גנץ יכול לפרוש. נתניהו ימשיך עד 2026 עם ממשלת 68 ח"כים. מבחינתה של תקווה חדשה, מדובר במתכון בטוח להתאבדות פוליטית: ע"ע סיעת העצמאות של אהוד ברק, שפרשה ממפלגת העבודה בינואר 2011 והתפרקה בדצמבר 2012, ערב הבחירות לכנסת.
במצבה הנוכחי של הקואליציה, כל תזוזה יוצרת דינמיקה קטלנית. במקום לחזק את נתניהו, הפיצול בין גנץ לסער מכביד עוד יותר על שקט תעשייתי. להלן הסנונית הראשונה: סער בתור נציג סיעה נפרדת דורש להצטרף לקבינט המלחמה. גנץ, על פי ההסכם הקואליציוני, רשאי להתנגד. מאידך, איתמר בן גביר מבחין בהזדמנות, וחוזר ומבקש להיכנס אל הקבינט שנעול בפניו. במקביל, בנט ואולי יוסי כהן עשויים להכריז על התמודדות לכנסת.
בדצמבר 2020 סער יצר מציאות פוליטית חדשה כששבר שוויון. ללא הקמת תקווה חדשה לא הייתה קמה חצי שנה מאוחר יותר הממשלה השפויה היחידה בחמש שנות טלטלה ומשברים, ממשלת בנט־לפיד. בעולם פוליטי שכולו טוב, כוחות ימין ממלכתי ליברלי – סער, אביגדור ליברמן, בנט – היו מקימים גוש שמשמש אלטרנטיבה שלטונית ותופס את מקומה של הליכוד.
הפיצול מאתגר את גנץ ומאלץ אותו לחזק את האגף הימני במפלגתו אשר אותו מייצג עתה מתן כהנא, כדי לשמר אצלו את קולות הימין הרך. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא לתת ביטוי להשקפת עולם מדינית ימנית. השקפה שאינה מזוהה עם ממשלת ה־64 ואינה מוכתמת בשחיתות, בביזת הקופה הציבורית ובמגזריות שהחליפה את הציונות. אפשר לדרוש להקים רצועת ביטחון בצפון עזה כפי שדרש סער, בלי לצהול בבנייני האומה על ניצחון שטרם הושג; אפשר לבקש להוציא מהכנסת חבר כנסת שעוין את המדינה, כפי שביקש ליברמן, בלי להתגרות בערביי ישראל רובם ככולם.
בקרוב נדע אם המהלך של סער אכן פרץ דלת נעולה.