בקרב שגרירים ודיפלומטים בכירים וותיקים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק רווחת האמרה: "עם אמריקה לא מתקוטטים. גם אם אתה בצד הצודק, בסופו של דבר אתה המפסיד".
מנהיג הרוב בסנאט קרא לבחירות בישראל - בליכוד תקפו: "לא רפובליקת בננות"
ביידן טוב לישראל? זהו האחוז מהציבור שתומך בנשיא ארה”ב
ראש הממשלה בנימין נתניהו כיהן בעבר כשגריר ישראל באו"ם. לא נראה שהוא זוכר את האמרה־התראה הזאת. וגם אם הוא זוכר, היא לא משפיעה עליו, לא מזיזה לו. האמת היא שהפסד בריב עם ארה"ב הוא כמובן לא נעים, אבל לא נורא כל כך. תמיד ניתן להתפייס. הניסיון שחוו ארצות שונות ביחסיהן עם וושינגטון, כפי שהוא בא לידי ביטוי בזירת האו"ם בניו יורק, מוכיח זאת.
הצרה היא שההתנהלות הלעומתית של נתניהו כלפי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן איננה גורמת רק להפסד וקלקול ארעי ביחסים. ההצהרות הקנטרניות, ההתבטאויות המתריסות והחמור מכל – המדיניות המעשית בשטח שנוקט ומוביל ראש הממשלה יגרמו לשבר בלתי הפיך ביחסי ישראל וארה"ב. לפי הערכות שעולות בשיחות עם דיפלומטים בכירים בניו יורק ועם פרשנים ותיקים בוושינגטון, הנזקים כבר מורגשים.
להערכה זאת שותפים גם בכירים יהודים בקהילה בניו יורק. "התגובה של נתניהו לביקורת של הנשיא ביידן היא שגיאה קולוסלית ובכוחה לגרום קטסטרופה לישראל", אמר בשיחה ל"מעריב" אריק יופה, ממנהיגי התנועה הרפורמית, הפעיל ומעורב בחיי הקהילה.
זלזול, קלות ראש מופגנת וגאוותנות אישית במישור היחסים עם הבית הלבן הם מומחיות של נתניהו, במיוחד כשהדייר בבית הלבן הוא נשיא דמוקרטי. זאת לא גוזמה. הנאום שנשא ב־2016 כראש ממשלה במושב משותף של שני הבתים בוושינגטון, מרחק של יארדים מהבית הלבן, מושבו של הנשיא דאז ברק אובמה, נגד הסכם הגרעין עם איראן, זכור וצרוב בקורות שתי המדינות כנאום שחיבל במסורת רבת־שנים של תמיכה דו־מפלגתית בישראל. זה היה נאום מתריס, שלעג למדיניות הנשיא, ונחשב עד היום לאירוע פוגעני שהפך את התמיכה בישראל ממסורת מקובלת בשתי המפלגות לנושא פוליטי התלוי בשיקולים מפלגתיים. נתניהו גרם אז לנזק שתוקפו בלתי הפיך ביחסים.
מי המצורעים כאן?
המלחמה שמקיימת ישראל נגד חמאס בתגובה למתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר, עוררה תמיכה בלתי מסויגת של הבית הלבן, שבאה לידי ביטוי בסיוע צבאי בהיקפים בלתי רגילים. המלחמה, שנמשכת כחצי שנה ולא נראה לה סוף, גרמה גם לטלטלה בחשיבה המדינית של ארה"ב בכל הנוגע למזרח התיכון. הנשיא ביידן איננו צודק בכל מה שהוא אומר על מה שנראה לו כהסתבכות של ישראל והיעדר כל תוכנית ליום שאחרי, ולראש הממשלה יש בהחלט הזכות והחובה להגיב על גישתו המוצהרת - אבל יש דרכים לעשות זאת - בכבוד, בצנעה, בהתחשבות מופגנת במעמדו של נשיא מעצמת־על, במיוחד נשיא שידוע וייזכר כידיד הנאמן והמסור ביותר של ישראל בקורות נשיאי ארה"ב.
במקום זה, תגובותיו של נתניהו חשפו זלזול וביטול כלפי ביידן. ואכן, איך אפשר לנהוג כבוד ויקר בנשיא אוהד ועוזר כזה, כשראש הממשלה שבוי בידי שרים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' וכפוף להם? הנשיא ביידן הבין והפנים את המציאות בישראל ואת מעמדה הפגוע בזירה העולמית. ישראל, כמדינה, איננה מבודדת, איננה מושמצת ואיננה מצורעת. מי שמבודדים, מושמצים ומצורעים הם בן גביר, סמוטריץ', יריב לוין, דודי אמסלם ועמיתיהם. הממשלה, כגוף המושל והאחראי, היא שהידרדרה באשמתה לשפל ולביזוי גם מכיוון מעצמות וארצות ידידותיות לישראל.
זה מה שמעציב ומרגיז את הנשיא ביידן. ההפרדה ההצהרתית שעשה לאחרונה בין נתניהו והממשלה לבין תושבי ישראל, היא מהלך שחושף את דאגתו האמיתית למעמדה של ישראל ואת עומק הכרתו בחשיבותה של ישראל כמעוז של דמוקרטיה ויציבות באזור. הוא מבין שאזרחי המדינה ברובם הגדול אינם מסכימים עם מדיניותו של נתניהו ואינם אוהבים אותו.
לראש הממשלה אין מודעות למצבו המורכב של ביידן בזירה הפנימית בארה"ב או שיש לו והוא מתעלם ממנה בזדון. הנשיא המכהן נתון בעיצומו של מרוץ בחירות, ותמיכתו הבלתי מסויגת בישראל הפכה לנושא שמנוצל לרעה דווקא - ובמיוחד בתוך מפלגתו. כך הסנאטור ברני סנדרס יזם מכתב לנשיא ביידן התובע ממנו להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל. סנדרס, הידוע ביחסו העוין לישראל, צירף למכתבו עוד שמונה סנאטורים דמוקרטים. הם קובלים על מה שהם מגדירים כ"קטסטרופה ההומניטרית החמורה שמתפתחת בעזה, שהיא כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה המודרנית", שזאת קביעה שניתנת לערעור.
לראש הממשלה ולישראלים רבים אין מודעות להיבט נוסף, בלתי חיובי בלשון המעטה, שהמלחמה נגד חמאס העמיסה על ארה"ב. העיתון "וושינגטון פוסט" דיווח השבוע כי בשימוע שנתי שהתקיים בוועדת המודיעין של הסנאט על איומי הביטחון העולמיים, נדונו האתגרים והסיכונים הגלובליים שנוצרו בגין המלחמה בעזה. העיתון מספר כי בשימוע העידה מנהלת המודיעין הלאומי, אבריל היינס (יהודייה), שהסבירה כי "המשבר (בעזה) עורר אלימות מצד שחקנים ברחבי העולם", והוסיפה כי "סביר להניח שלסכסוך בעזה תהיה השפעה רב־דורית על הטרור".
מעניין שגם בשיחות עם דיפלומטים בכירים באו"ם נשמעות הערכות דומות. מתברר שהמלחמה בעזה נתפסת כאירוע שיעודד טרור עולמי. מגיע לנשיא ידידותי כמו ביידן התנהגות מתחשבת מצדה של ישראל בקשיים, באתגרים ובבעיות שהמלחמה המתמשכת בעזה גרמה לו, לנשיא האמריקאי, בזירה הפנימית ובעולם.
אם ההתנהלות הלעומתית והמתריסה שמוביל נתניהו מול ביידן מושפעת מהשיקול שבבחירות לנשיאות 2024 ינצח דונלד טראמפ, זהו שיקול - ליתר דיוק הימור - פזיז ונמהר. ראשית, המרוץ לנשיאות בעיצומו. לגמרי לא ברורות התוצאות. מול סקרים שמחמיאים לטראמפ, מתפרסמים לאחרונה דיווחים שלפיהם חלקים גדולים בקרב אזרחים ואזרחיות שהצביעו בעדו בבחירות המוקדמות, לא יצביעו כך שוב בבחירות הסופיות לנשיאות.
בראיונות עם אמריקאים הרשומים כרפובליקנים, הם התבטאו בביקורתיות ובשלילה נגד טראמפ, שהוגדר בפיהם כלא ראוי לכהן כנשיא. וגם אם טראמפ ינצח, הוא כבר לא יהיה אותו נשיא שנתניהו חושב שהוא מכיר. רחוק מזה. בכירים בקהילה מדברים בחרדה על הסיכויים שהוא יחזור לבית הלבן. "הברית בין נתניהו לשרים הימניים הקיצוניים והגזענים, והתלות הפוליטית שלו בהם, מערערת את יכולתו ואת האמון שניתן לעבוד ביחד עם השותפים הפוליטיים והכלכליים שלו", אומר אברהם פוקסמן, מנהיג יהודי ידוע ומוערך בקהילה.
מה שמדאיג בכירים יהודים ותיקים בקהילה שמקיימים קשרים הדוקים עם פוליטיקאים בישראל, הוא שהם לא מבחינים בשום סימן לשינוי משמעותי בהתנהגותו של נתניהו מול הבית הלבן. במאמר שפורסם ב"ניו יורק מגזין" נטען שבבית הלבן ואצל הנשיא ביידן התקבל ונקבע "מהלך שקט, אבל מכוון ועקבי, לדחוק את ביבי לשוליים, בישראל ובעולם".
ומה עוד צריך לקרות כדי שראש הממשלה יתחיל להעדיף יחסים תקינים עם נשיא ידידותי כג'ו ביידן, על פני התרפסות וכניעה לבן גביר ולסמוטריץ'?