מאז שנת 1948 ועד 2023 לא היה מעולם ויכוח בתוך מדינת ישראל על מידת ממלכתיותם של צה"ל, השב"כ, המשטרה וארגונים חיוניים נוספים.
חשבנו שהממשלה הזו שברה שיאים של טירלול לאומי, אבל זו רק ההתחלה | ליאור אקרמן
פגע וברח: ניסיון החיסול של מרואן עיסא חשף את נקודת התורפה של חמאס
הממלכתיות הייתה גישתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון בהסכמת כל הפלגים אז, ובשמה הועבר מרכז הכובד של ההכרעות בעניין אופייה והתנהלותה של המדינה, ממוסדות המפלגות והתנועות השונות שפעלו טרום הקמת המדינה אל המוסדות הרשמיים של ישראל.
בתוך כך הוכרז על פירוק הפלמ"ח, נחקק חוק חינוך ממלכתי, בוטל החוק הצבאי, בוטלה פעילותן של המחתרות אצ"ל ולח"י, נחקקו מספר חוקי יסוד וכונן מוסד ועדת החקירה הממלכתית ומעמדם של בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה.
אבל במדינת ישראל של ממשלת ישראל ה־37 הגיעו לשיאם התהליכים הפוליטיים והחברתיים שהתפתחו כאן לאורך שנים ולא טופלו בעת שהיו עוד עשבים שוטים. כך למשל ההנהגה החרדית המייצגת לכאורה את האוכלוסייה החרדית בישראל, שאומנם מעולם לא הצהירה ולא התחייבה לשום צורה של ממלכתיות, אך עדיין נהנתה ממנעמי השלטון ותקציביו.
כך גם הכוחות הקיצוניים, המיוצגים כיום בממשלה ובכנסת על ידי נבחרי ציבור כמו איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ' ונוספים. כאלו שלא רק שערך הממלכתיות זר להם, אלא שהם פועלים מתוך חזון ברור ומוצהר לשנות את אופייה של המדינה וכל מוסדותיה הממלכתיים, בדרך להקמתה של ישות ישראלית מדינית חדשה.
ישות שתבטא את ערכי חזונם לכבוש ולהשתלט על כל רחבי המזרח התיכון ולבנות מחדש את ממלכת יהודה התנ"כית שתתנהל כאן על בסיס חוקי הדת והתורה ותוך שעבודם של העמים היושבים בשטח למרותה של ישות זאת. בשפתו של סמוטריץ' חזון זה נקרא תוכנית ההכרעה. בן גביר לא הגיע לרמה של פיתוח תוכנית תיאורטית מוצהרת שכזו, אולם זוהי בהחלט משנתו.
המהפכה המשטרית שניסו ועדיין מנסים להוביל גורמים אלו בישראל בכיסוי של רפורמה משפטית היא שלב מכריע בדרך לביטול הממלכתיות, שינוי אופי הדמוקרטיה והחלת שלטון מסוג חדש. אופן התנהלותם של ראש הממשלה וחלק משריו וחברי הכנסת שלו מול ראשי מערכת הביטחון הוא שלב נוסף ומתקדם בדרך לחורבנו המוחלט של מושג הממלכתיות.
בצה"ל, בשב"כ, במשטרת ישראל ובמוסד לא נגעה עד היום הפוליטיקה הקטנה והמכוערת של נבחרי הציבור, שנזהרו לשמור על ממלכתיותם של ארגונים אלו. אולם בעידן של ממשלת ישראל הנוכחית, נראה שאין עוד גבולות והכל מותר. הכפשת הרמטכ"ל, תקיפת ראש השב"כ ואנשי הארגון, האשמת המפכ"ל ומפקדיו בסדרה ארוכה של פעולות לכאורה נגד הממשלה. התבטאויותיהם המטרידות של חברי כנסת ושרים כמו טלי גוטליב, דודי אמסלם, שלמה קרעי ונוספים על אודות ראשי ואנשי ארגונים אלו – כל אלו הביאו את חורבן הממלכתיות לשיאים חדשים.
קרקס תקשורתי מבזה
אבל בדיוק כשחשבנו שנשבר השיא והגענו לתחתית, אנחנו מגלים יכולות יצירתיות חדשות בקרב נבחרי הציבור. כך למשל עירובם של קצינים בכירים בצה"ל בתהליכים ועמדות פוליטיות. כך הפך תא"ל ברק חירם לצד פוליטי לכאורה בעת שהורה ב־7 באוקטובר על תקיפת מחבלי הנוח'בה ששהו במבנה ביחד עם חטופים ישראלים, וכך הוא הפך לצד פוליטי אחר בעת שהרמטכ"ל העז "ברוב חוצפתו" לתת לו הערה פיקודית על כשל בתפקודו המקצועי שהתגלה בהמשך, במהלך המלחמה.
כך גם עם תא"ל דן גולדפוס, שהינו מטובי בניה ולוחמיה של ישראל והמוביל את הלחימה בתוך עזה בהצלחה יתרה מאז תחילת המלחמה. אבל כשהוא מתבטא בדבר הצורך של נבחרי הציבור להיות ראויים לקורבנם של המפקדים והלוחמים שמסרו ומוסרים את חייהם בשדה הקרב, או אז הוא הופך לדמות פוליטית המשרתת צד מסוים. תקיפתם והאשמתם של קצינים אלו לא באמת מפתיעה על רקע אירועי השנה האחרונה והקרקס התקשורתי המבזה שניהלו אותם נבחרי ציבור נגד כל ראשי מערכת הביטחון.
הקש ששבר את גב הגמל הוא דרישתו של סמוטריץ' מהרמטכ"ל הרצי הלוי שלא למנות קצינים עד שיוחלף הוא עצמו. אותו רמטכ"ל שמנהל את הלחימה בהצלחה רבה מאז אותו יום נורא אינו יכול על פי סמוטריץ' לקבוע מי יהיו מפקדי צה"ל שימשיכו את הלחימה. אולי כי הוא עצמו, סמוטריץ', רוצה להיות זה שיבנה את שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל. כמו שבן גביר בונה את שדרת הפיקוד המשטרתית, מתוך רצון להפוך את הארגונים האלו למיליציות פרטיות המשרתות את האג'נדות שלהם ולא את טובת המדינה באופן ממלכתי.
איבדנו כל כך הרבה בשנה האחרונה ובעיקר מאז 7 באוקטובר. את התמימות, את האמון במערכות הביטחון והמערכות האזרחיות שאמורות היו לשקם אותנו, את המחשבה שבראש מעייניהם של נבחרי הציבור נמצאת טובת המדינה ואזרחיה, את כוחה של הכלכלה הישראלית, את מאות הרופאים שבחרו לעזוב למדינות אחרות, את תמיכתן ויחסי החוץ האוהדים של ארה"ב וחלק ממדינות האיחוד האירופי, את יחסי השלום עם מדינות ערב השכנות ומדינות הסכמי אברהם. איבדנו 1,400 ישראלים ביום הטבח הנורא ועוד מאות של לוחמים וחטופים במהלך ימי המלחמה בעזה. אבל איבדנו סופית גם את הממלכתיות.
מדינת ישראל חייבת להעמיד בראשה ובהקדם האפשרי מנהיגות ממלכתית ומקצועית. כזו הרואה בראש סדר העדיפויות את טובת המדינה ואזרחיה ולא את טובתה האישית או הסקטוריאלית.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי, המכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
[email protected]