פורים שפיל הגיע. חוגגים תלייה של משפחה פרסית, ואחרי זה שואלים למה האיראנים שונאים אותנו. נו, באמת למה?
אחראים על כלום: גועליציית האפסים יצאה ללא פגע מדו"ח מירון | רון קופמן
נתניהו אף פעם לא יודע: לא על כרטיסי הסים ולא על האלימות נגד המפגינים
פורים הוא חגם של לוחמי החטיבה הטקטית בצבא השם. כל יחידות הקומנדו של שבט לוי ועוד כמה שבטים, עוזבים את הברזלים בטשולנט של ימי חמישי. כן, כך הם מתחילים "חמשוש" כל שבוע מדאורייתא, כי ככה זה אצל הלוויים, יורדים ממדי א', ועולים על התחפושת. בפורים מותר להם לעשן, עושים עוד קצת שטויות ודי.
לבני הצדיק הודעתי שאין צורך להתחפש. "מה חוגגים, גיאצ'ו? שהורדנו משפחה ואנחנו עבדיאת? אז בוא נראה את ביבי מחוקק, בחקיקת בזק, עונש מוות למחבלים רוצחים, מכל הדתות. זה אומר בלי הבדל דת, צבע ומין. הבנת?".
לא, הוא לא כל כך הבין. "אבא, שוב אתה כועס על ביבי?".
עניתי לו: "זה לא שוב, ילד. אני כועס עליו כבר 28 שנים, זה הרבה זמן, אתה יודע?".
"למה, אבא?".
"זה סיפור ארוך. כשתגדל, אני אסביר לך".
הוא התפנה ליוטיובר שמנסה לשדל אותו להיכנס ולשחק איתו. מזל שכיפוש, אמו הצדקת, חסמה את כל הקניות ברשתות, אז הוא מקלל את הטלפון ואותי, בגלל החסימת הורים. כבר הסתגלתי.
אנחנו ביום ה־168 ללחימה. בתחילת אפריל נעבור לספירה חודשית, כי נכונו לנו עוד הרבה חודשים, אולי גם שנים ללחימה, בשלושת הגבולות שלנו. לתפיסתו של אבי האומה עם הנדסת התודעה של "הניצחון המוחלט", המלחמה משרתת אותו עד לנובמבר 2026, לפחות. אז יחליטו שאסור בחירות בזמן מלחמה, ומה יהיה, יהיה.
השבוע השכלנו לריב עם אמריקע, קנדה ובריטניה. גם הקנצלר הגרמני היה פה, לא יודע אם רבנו איתו. בכל מקרה, אצל הגרמנים יודעים שהם כועסים רק כשהם כותבים את הפתרון הסופי, בווילה ואנזה. מקום מדהים ליד אגם, שעה ממרכז ברלין. הזמן נעצר שם מאז 1941, עד הפעם הבאה. אפילו היומן של אדולף אייכמן פתוח, יותר מ־60 שנה אחרי שסיים כאן על חוט.
מה עוד היה לנו? דודי אמסלם נסע לטיול טברנות, הפקיר כאן בזמן מלחמה שלושה משרדים ממשלתיים בעלות של כ־50 מיליון שקל בשנה, כולל האטום, כן? ובזמן מלחמה, כן? אבל אני מכיל אותו, גם אני צריך חופש. רק שאני לא עוזב בזמן מלחמה, אני הרי לא דודי.
בני גנץ וגדי איזנקוט עדיין בקיבינימט של המלחמה. אבי האומה עושה להם סקולה־דה־רמי, בכל שעה ביום, אבל הם נדבקים לכיסאות. מילא גנץ, הוא הרי כבר טיפח אישיות קורבנית של אישה מוכה, שחוזרת לבעלה האלים, בתקווה שזה לא יקרה יותר. אבל גדי, גדי שלנו? רמטכ"ל גיבור, מושא להערצה, אב שכול ודוד שכול, גם כן עובר פיצול אישיות מגיבור למתבגר? בגילו, מעמדו וניסיונו, הוא כבר לא הפנים שאופי ניתן לשנות עד גיל 6, והרי ביבי בן 74, לא בן 6. ויש לאבי האומה רשימת קורבנות מסיכולים ממוקדים, כמו גנץ וגדעון סער, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר לפיד ועוד. את חלקם הוא מחייה שוב, רק כדי לגמור אותם עוד פעם (כמו את סער האופורטוניסט הבלתי נלאה), כי הם לא הסיקו מסקנות בפעם הראשונה.
איך יכול להיות מצב מלחמה, שבו סומנה רפיח כיעד להכרעה, ואנחנו משפשפים ליד העיר כבר חודשיים? הרי איזנקוט וביבי מכירים את רפיח ואת מהותה מבחינת חמאס פי 250 אלף מאבי האומה. איך השניים האלה, האנץ וגנץ, אוכלים את "הזובור" הזה, כאילו היו טירונים המומים בבט"ר צנחנים וגולני? איך הם לא מזהים שאבי האומה נמצא במסע בין כוכבים, ומתעניין בבחירות בארה"ב לא פחות מהפוליטיקה־דרעק שהוא מנהל כאן בכתריאליבק'ה. אסור לשכוח שגם אם האומה, הגברת השלישית, לא כיבסה באמריקע כבר חודשים רבים – וגם אולי נורא בא לה לנסות את "כנף ציון", שעלה כבר הרבה־הרבה יותר ממיליארד שקל. זה לבטח המטוס היקר בעולם.
בקיצור, מתי האנץ וגנץ אומרים: מיציתי, פסיק, תודה נקודה? אבי האומה יכול להסתדר לבד עם פיתהמר וסמוצ'קנע גרנד־מייזר. השניים האלה מצהירים שהם חיילי המדינה. אז אם הם חיילים, יאללה, להצטרף למלחמה האמיתית. לפתוח בקרב על שינוי נדרש במדינה, רגע לפני שכבר לא יהיה על מה להילחם.
בפורים מותר להתחפש. אני מקווה שגנץ ואיזנקוט יתחפשו לגיבורי על־חלל ויפרשו מהחונטה המטורללת והמשיחית הזו, שאליה הגיעו כעלי תאנה. תאנים אוכלים בשבועות, לא בפורים.
לקראת יומולדת 76 של ישראלה הקשישה, המסוידת, המגוידת, המפולגת והחרדתית, נכנס הפוליטרוק הקטן יואב קיש להתקף חרדה מהיזם איל וולדמן והפך את פרס ישראל למדמנה פוליטית. טקס הענקת פרס ישראל נועל את אירועי יום העצמאות. אבי האומה ומשיח בן דוד מצוי במצוקה פוליטית שמסכנת את המשך טיולי הכביסה בעולם של אם האומה, ואת הנהנתנות של המשפחה האומתית על חשבון הקופה הציבורית.
הוועדה בחרה בוולדמן לפי מנדט שניתן לה. קיש לא אהב את הבחירה, בסדר, זו זכותו. חצי מהציבור לא אוהב את קיש, אז מה? הוא נבחר ומונה לתפקיד שר החינוך, אחראי על התקציב השני בגודלו אחרי הביטחון, ומודל חינוכי הוא ממש לא. במקום ליזום פגישה אישית עם וולדמן, לבקש ממנו בנימוס להימנע מהתבטאות פוליטית עד לאחרי הטקס, החליט קיש להרוס את מפעל ההוקרה הזה, לכלות ולחתנים של הפרס, על מפעל החיים שלהם בתחומים שונים לפי פרוטוקול קבוע ומסודר.
הנימוק של קיש, שלפיו ישראל נמצאת במלחמה, לכן חובה עלינו להקדיש את הפרס לגבורה ותקומה, הוא הטמטום במהותו. ישראל נמצאת במלחמת קיום בלתי פוסקת מכ"ט בנובמבר 1947, כמדינה עצמאית וריבונית. יהודים נלחמים על חייהם ועל הזכות להקים מדינה לפחות 160 שנים. כמו עסקן פוליטי סוג זי"ן, ללא עבודת מטה מסודרת ובחינה משפטית קפדנית, קיש החליט לפי רוח המפקד של אבי האומה שמלחמת העצמאות החלה ב־7 באוקטובר. רק בשבת ההיא הייתה גבורה ותקומה, בפיקודו של המצביא אבי האומה. מה שהיה לפני כן זה פארש.
איך שאני לא בוחן את עוגת הכסילות הזו, הפוליטיקה־דרעק הכניעה גם את קיש. הבאבא־בובה יצחק יוסף נבחר לחתן הפרס על "כתיבה תורנית". אף שהצהיר שהוא מוותר על הכבוד "בימים קשים אלה", הסאב־טקסט היה ברור, הבאבא־בובה ישמח להתייצב בבנייני האומה, לעטות את שמלתו הקדושה, כדי לקבל את הכבוד המגיע לו, לתפיסתו.
נכון שבין הבאבא־בובה יוסף לבין ציונות מינימלית אין מכנה משותף אחד, אפילו לא בדל של ציונות. הוא מנהיג את הציבור שלו להשתמטות מכל חובה אזרחית מינימלית, כמו שירות צבאי, מאיים לעזוב (לאן בדיוק, והכי חשוב, מתי???) לחו"ל, אם חס וחלילה חוק גיוס יאלץ את מאמיניו וחסידיו לשרת במערכת הביטחון. יצחק יוסף הוא גזען, שבז לכל סממן ליברלי, שמתעמת עם הפרשנות התורנית הכפייתית שלו לאורח החיים בישראל. ובשביל האיש הזה, שקורע את הציבור כמעט בכל התבטאות, משסה ומפלג, אולץ קיש לחזור בו, בגלל שתדלנות פוליטית מאוסה, שהחריבה את כל ההוד וההדר של הטקס הממלכתי.
פרס ישראל כבר לעולם לא יחזור למה שהיה לפני יואב קיש. כן, האירוע הופשט מכל מאפייניו, בדיוק כמו שהטקס בהר הרצל, שמפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות, הפך למפגן הצדעה לאבי האומה וכמובן לאם האומה, באמצעות המפיקה הלאומנית, מירי "המחוננת" רגב. אין כבר מה לראות, מה לכבד ולהוקיר. שני טקסים שמיועדים רק למחצית מהעם, החצי שמצביע, מהלל ומקדש את אבי האומה בקלפי. גם בימי אבל מקפיד אבי האומה להזכיר ולצטט נופלים מהמחנה שלו. הוא לא מצטט נופלים מהתנועה הקיבוצית, או מק"ק ת"א, כי הם נלחמו על הבית, לא על קידוש השם ובטח לא על קידוש שמו של אבי האומה.
כך נראה העם היהודי בציון, בשנתה ה־76 של ישראלה. שלושה שבטים: חילונים, דתיים ושבט לוי. חבל שכבר הספקנו לשכוח את הרמטכ"ל ה־12 של צה"ל, משה לוי, ועוד 12 צל"שניקים שהם לוויים, במלחמות ישראל. הם לא לחמו בכוילל בבני ברק, ירושלים, ביתר עילית ומודיעין עילית, אלעד ועוד "בצבא השם", אלא במלחמות אמיתיות. לא בבאבא מציעא.
אבל זה מה שיש, קינדערל'ך. לא אנחנו קבענו, קבעו בשבילנו. אז לקראת שאבעס קוידש של פורים, אחרי התענית על אסתריק'ה המלכה, ולפני המלחמה של "שבט לוי" בעדלאידע, במקביל למלחמה בעזה, יו"ש וגבול הלבנון, ליקטתי בשבילכן ובשבילכם קצת אירועים והתבטאויות, שבאמת שווה להשתכר בשבילם ובשבילן, כי אם אתה נשאר סאחי, אתה מתקשה לשרוד.
שר הביטחון שאין לנו, יואב גלנט, נוסע לטיול באמריקע כדי לקושש קצת גמ"ח של נשק מהממשל של הנשיא ג'ו ביידן. אבי האומה משתתף בבחירות באמריקע, ייתכן שינאם ויתמוך פומבית ברפובליקנים של דונלד טראמפ, אבל גמ"ח זה גמ"ח, ולהיות קיביצער זה נורא יהודי. אנו מדברים בטון קשוח, אבל אין לנו תחמושת, אז "גבירתי" נוסע לטאטע כדי להביא קצת פגזים למלחמת ההישרדות של אבי האומה. רק שלויד אוסטין, מזכיר ההגנה, לא יקיים איתו דיון תיאולוגי על יהודה איש קריות. יהיה אששש...
עמית שגב, שאיבד את משפחתה של אחותו, ארבעה קורבנות, נאם באגם הדרעק את נאום הרכבת שירדה מהפסים, לקראת סיום מועד הפטור מגיוס חרדים. הוא האשים את אבי האומה במחדל האיום, אז טלי גוטליב נזעקה: "אתה לא תדבר כך על ראש הממשלה נתניהו". געוואלד, יידעלך, פגעו לה בכבוד של אבי האומה.
עוד דיירים באגם הדרעק, שפשוט מתעבים את המשפחות השכולות, ביזו את בני המשפחות. יולי אדלשטיין, שעשה קריירה מלהיות אסיר ציון, ועכשיו עושה קריירה מלהיות סנג'ר של אבי האומה, אמר לאחד מבני משפחת השכול: "עוף לי מהעיניים".
נציגי ממשלה ורמטכ"ל לא הופיעו כלל לדיון. לשיטתם הם צודקים, כי חוק הגיוס יחול על "שבט לוי" בעוד חצי יובל שנים, אולי. בינתיים ימצאו תחליף לחוסרים בסד"כ, מלוחמים מסרי לנקה. מירי "המחוננת" עובדת על זה, במקביל לגיוס עובדי בנייה, שיקימו את מעלה רחב המענגת בתרי זוזים על ציר פילדלפי.
אם היה אלוהים, או יש אלוהים, מעניין אותי מה היה קורה פה אם "הסמול הבוגדני" ששכח להיות יהודי, היה שותף להקמת נמל ימי בעזה, אחרי שני עשורים של מצור ימי. כן, אבי האומה זו מתנה שלא מפסיקה לפנק את חמאס. הטרור הפלסטיני יעשה הכל כדי שאבי האומה ימשיך לשלוט פה.
אני מקנא בבני "שבט לוי" על כך שהם מתעלמים מהמצב הביטחוני, מהפליטים שגורשו מביתם בגבולות הצפון והדרום, אבל מוצאים זמן ל"חוק הרבנים". זה חוק חשוב מאוד, שאמור לפתור את בעיית התעסוקה של בני "שבט לוי". לכל עיר, שכונה, רחוב וסמטה יהיה באבא־בובה שימונה על ידי מנהיגי השבט. כמובן שלכל באבא־בובה כזה יהיו לשכה מפוארת, שמלות רקומות ומגבעות, מטות ועוזרים אישיים, מועצה דתית אשכנזית ומועצה מקבילה מזרחית. והנה הנה, סידרנו ג'ובים ל־20 אלף מבני השבט. איזה כיף, הא? זו כלכלה נבונה ונכונה. כל העולם יבוא ללמוד, וכל מנהיגי העולם יתקשרו לאבי האומה לברך ולשבח. אין יותר מילטון פרידמן או תוכנית מילווקי, יש את חוק הרבנים.
אגם הדרעק וצה"ל מעוניינים בהקלות אקדמיות למשרתי מילואים. משהו כמו 15 נקודות זכות, כפיצוי על היעדרותם מהלימודים. זה סטארט־אפ, שמוביל יוסף טייב מאגם הדרעק. ייתכן שהמלחמה תימשך שנה ואף יותר, אז ייתנו לסטודנטים האלה עוד 15 נקודות, שזה ממש יפה, כמו הקרקעות שהבטיח אבי האומה לתת בחינם, כמעט אין כסף, ללוחמינו. וכאשר הם יוסמכו לרופאים, מהנדסים, רו"ח ועו"ד, אחרי המלחמה, הם יטפלו באנושות. ואז, יגיע מאן דהוא להתנתח, ורגע לפני שמרדימים אותו, הוא ייאלץ לשאול את המרדים והכירורג, אם הם שירתו במילואים בזמן המלחמה, תוך כדי לימודי הרפואה, למשל. צעד זה נדרש כדי לדעת אם הג'מעה הזו בחדר הניתוח יודעת מה היא עושה, או שמתכוונים להתלמד עליו ועכשיו. הרי לא כל סטודנט לרפואה יודע להבדיל בין כבד לטחול, אם לא נכח בשיעורים. הולך להיות מעניין פה. מתים כאן כ־44 אלף בשנה? אז בשלוש־ארבע השנים הקרובות ימותו טיפל'ה יותר, כי מתמחים צריכים ללמוד. מי שלא עושה, לא טועה. והם עושים.
אלון דווידי, ראש עיריית שדרות: "תמונת ניצחון תהיה כשרה"מ יקיים את מה שהוא הבטיח". אני מחבב את דווידי, באמת. אבל למה הוא ממשיך לככב בבלדה לנאיבית? הוא מבטיח כבר כמעט 17 שנה, אבל הוא לא מבטיח לקיים. אז למה הוא ממתין?
אורית סטרוק, מהקיבינימט של הביטחוני־מדיני באגם הדרעק, שמחלטרת גם כדבורה הנביאה של ארץ ישראל הקדושה: "אין דבר כזה עם פלסטיני. עזה היא ארצנו שלנו, ואנחנו צריכים לשלוט בה. עלינו להחיל ריבונות על ארצנו, אין מקום לריבונות אחרת". פששש...אין, אין עליה. היא לא מסוגלת להגן על עוטף עזה ותושבי גבול הלבנון, משהו כמו 150 אלף אזרחים, אבל עכשיו היא רוצה לדאוג לחייהם של עוד שני מיליון עזתים. ומאיפה הכייסף? נקצץ לה בתקציב "ההתיישבות הכפרית"? נבקש מאמריקע? מהאו"ם־שמום? אולי מהאיחוד האירופי? מאיפה יגיע הגעלט הקדוש לממן את ההשתלטות?
הימין הפסיכי רוצה לסגור את אל־ג'זירה בישראל. כל הבעיות נפתרו, רק אל־ג'זירה נותר. צבי סוכות מאגם הדרעק, שלא שירת בצה"ל, מנהל את הקרב. אולי נחכה שקטאר תסייע להחזיר את החטופים? לא, הם לא מעניינים אותו, יחזרו או לא יחזרו, רק שלא תהיה פרופגנדה של ערבים בטלוויזיה.
ועדת הנשים באגם הדרעק דנה בהגנה על זכויות נשים עובדות. מתברר כי 93% מהבקשות של מעסיקים לפטר נשים בהריון ובחופשת לידה של 14 שבועות אושרו על ידי משרד העבודה. לנוכח השלטון התיאוקרטי במדינ'ע, אני נפעם מהמציאות שלפיה 7% מהבקשות לא אושרו. אבל היי, הלו, גבירותיי, מאי גולן שלנו, השרה של מעמד האישה, דואגת לנשים. היא אפילו נסעה לטיול באמריקע כדי לדאוג לחטופות בעזה, אין לה זמן בטיול להתעסק במצבן של נשים עובדות.
ועדת הכספים של הקופאי הראשי, מוישה גפני, דנה השבוע במצב מימוש זכויות של אנשי מילואים, משרתי קבע ובני הזוג. התברר שהמצב חרא־מלא־מלא, אף שסמוצ'קנע גרנד־מייזר ואבי האומה הבטיחו קבל עם ומצלמות שיקצו 9 מיליארד לסוגיה הזו. הדיון היה על פארש, כי אין נתונים כמה כייסף חולק. או נכון יותר לשאול, כמה כייסף כבר חולק לבני "שבט לוי". אז הקופאי גפני דחה את הדיון לעוד שבוע, כדי לארגן נתונים. אז ג'מעתו מארגנת לו. נשתמע בעוד שבוע כדי לברר איפה הכייסף?
סמוצ'קנע גרנד־מייזר: "המטכ"ל של צה"ל הביא עלינו את אחד מהאסונות הגדולים בתולדות המדינה". אני מסכים עם כל מילה, רק מבקש להוסיף שהבחירות בנובמבר 2022 שגרמו לכך שסמוצ'קנע מונה להיות שר האוצר ושר פרטייה במשרד הביטחון, זה עוד אסון ע־נ־ק בתולדות המדינה. סוג של אסון שיקשה על המדינה להשתקם מאסון 7 באוקטובר.
ראש עיריית לוד הנבחר יאיר רביבו לקה בהתקף פאניקה. לכן פנה אל הגרב"ד פוברסקי, ממנהיגי דגל התורה, וביקש: "שהרב יוציא מכתב, שמי שהצביע לי, לא יאונה לו כל רע, כי מפחידים אותם". תגובת לשכת הבאבא־בובה פוברסקי: "מי שהצביע לך, עשה את רצון השם". חחח... חחח... עד שלא ראיתי את הסרטון בחדשות המוקד, לא האמנתי שרבנים עוסקים בכשפים. עכשיו אני מאמין בכל.
פרסום של העיתונאי העצמאי תומר אביטל: "עידית סילמן, אם לבן שיש לו בת זוג. לבת הזוג יש אבא, אהרוני נויבואר. אז סילמן מינתה אותו ליו"ר רשות הטבע והגנים". אומנם אדון נויבואר משמש כחבר במליאת הרט"ג, כבר ת־ש־ע־ה חודשים תמימים, אבל אין לו השכלה וניסיון רלוונטיים לתחום איכות ושימור הסביבה. מה הוא עשה לפני המינוי המבורך של האחראי לשמורות הטבע, הגנים הלאומיים והשטחים הפתוחים בארץ? ובכן הוא היה מנכ"ל החברה הכלכלית בגוש עציון, ובעליה של חנות תכשיטים. סילמן לא דיווחה על הקרבה לממונה, לפי דרישת החוק. היא סירבה להגיב על הפרסום. מתי רשות האכיפה תתחיל לבדוק מה קורה במשרד של סילמן? אולי כשפיתהמר בן גביר יורה על כך, אחרי תיאום כמובן עם אבי האומה, שהוא פטרונה של סילמן, שהפילה בשבילו את ממשלת בנט.
הבאבא־בובה שמואל אליהו פסל את השופט אורי שהם מלכהן בכל תפקיד ציבורי. הפסילה לפי עקרון חופש הדת במדינ'ע. אבי האומה מאוד התרשם מההחלטה ההלכתית, ומחפש פתרון למניעת מינויו הצפוי ליו"ר הוועדה למניעת בכירים. אבי האומה שוקל לשנות את תנאי הסף, כדי למנות שופט מחוזי בדימוס. אני מציע לאבי האומה לשקול את מועמדותו של אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר. הוא עבריין מורשע, מאכער מהוקצע שיודע לגנוב סוסים וסוסות, בלי לעפעף. אם אפי לא יימצא כשיר, אפשר להוריד את הסף טיפטיפונת ולמנות את אתי כרייף, שופטת שלום בדימוס, שנזרקה מהרשות השופטת.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. יש עוד הרבה אוזני המן, בכל הטעמים, אך קצרה היריעה מלציינם. זה לא כמו במגילת אסתר, שהכותבים שלה נפגשו ל"מועבט", שתו נאד יין כל כמה שעות, אכלו קצת, עישנו קצת חומר טוף טבעי ללא ריסוס וסחלה של כדור הארץ – וכתבו את המגילה על אסתריק'ה היפה, ללא מגבלת מילים וללא דד־ליין לפרסום. פעם לא היו עיתונאים בטיפשורת, הם קראו לעצמם נביאים, כי זה יותר מכובדי'ק.
אז שיהיה לכם חג שמייח. היזהרו מאכילת יתר של פרג. הגוף לא מעכל את זה טוף, וגם מפרג ניתן להפיק יופי של חומר. אבל אתם הרי לא תיכנסו למעבדה עכשיו, נכון?