נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן התקשה לכבוש את כעסו. אור ליום רביעי הצטרף גם הוא לרשימת המנהיגים שחשקו שיניים לנוכח האסון בדיר אל־בלח. כלי טיס של צה"ל ירה בטעות לעבר שיירה של ארגון סיוע בינלאומי, והרג שבעה עובדים. "אני חש זעם", אמר ביידן, ולא קשה להבין כלפי מי כיוון את דבריו. ישראל, הוא אמר, לא עשתה די כדי להגן על העובדים.

הטרגדיה בסיפור הזה גדולה מכפי שאפשר לתאר. עובדי הארגון "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) סייעו לישראלים שבתיהם נהרסו אחרי 7 באוקטובר. הם סיפקו להם מזון חינם וצרכים נוספים, וזכו לאהדתם של רבים מתושבי העוטף. ביום שני בחצות נסעה השיירה לכיוון נמל עזה, שאליו הייתה אמורה להגיע למחרת ספינת סיוע עמוסה מזון ותרופות. בדרכם תפס אותם מלאך המוות.

הקדחתם את הקדירה, הטיחו בפנינו ידידינו לאחר הריגת עובדי "המטבח". האירוע תפח לממדים של פיגוע בינלאומי, והאיץ את הדרישה מישראל להפסיק את המלחמה. הוא חשף את אחת הבעיות המרכזיות של מערכת הביטחון בניהול המערכה – ההיבט ההומניטרי. ישראל למדה בימים הללו כי הבטן של העזתים איננה רק הבעיה שלהם. כמו שממדי החורבן ברצועה לא יהיו רק בעייתם של תושביה. וכפי שהסגר שהטלנו עליהם עד 7 באוקטובר לא פגע רק בהם, אלא הפך לחרב פיפיות. ברצועה של ימים אלה, הבעיות הן גם בעיותינו. מי שיברח מהן יגלה כי הן רודפות אחריו.

על העץ ההומניטרי מבקשת הקהילה הבינלאומית לתלות בימים אלה את ישראל. ידידינו תמהים כיצד חצי שנה חלפה וצה"ל, ככוח השולט ברצועת עזה, לא מצא עדיין את הדרך הנאותה לאפשר הכנסת מזון סדירה לאוכלוסיית רצועה. כיום נכנסות לשם בין 60 ל־180 משאיות מזון ביום. הדרישה היא ל־500 משאיות, כפי שנכנסו לפני המלחמה. ישראל אינה רוצה להסדיר את הבעיה ולספק את צורכי המזון של האוכלוסייה. היא רואה בזה אמצעי לחץ להרעיב את חמאס. והיא מסרבת לכל הסדר עם סנוואר שיחשוף מגע עמו, גם אם ייחתם בעקיפין.

לכל השחקנים באזור נמאס מן המלחמה הזו, והם חוששים שאינה הולכת לשום מקום. אבל אין להם מושג קלוש בנוגע למועד סיומה ומהו יעדה הסופי של ישראל. בחודשיים האחרונים החלו להתפתח ברצועה כיסי רעב. לא לצורכי תעמולה, אלא רעב אמיתי. ממשלות במערב ובמדינות ערב מתחילות להידרש לשאלה, איפה הייתן כאשר הישראלים הרעיבו את אזרחי עזה. הסבלנות הולכת ופוקעת.

המזח והכסף
בין השיטין מונחת כאן שאלה כלכלית גדולה. לא לחינם זעמו האמריקאים, ועוד קודם לכן האמירותים, על הריגת השבעה. עזה חדלת הפירעון, עד כמה שזה מפתיע, היא הזדמנות עסקית אדירה למשקיעים מכל העולם. אם רק תאפשר ישראל לשקם אותה. שני אלה משתפים פעולה בבניית הנמל ההומניטרי בעזה. האמריקאים יקימו בשבועות הקרובים מזח זמני ויפעילו קו ספנות מלרנקה בקפריסין. איחוד האמירויות תממן את המשלוחים עצמם. ספינה אמריקאית עושה את דרכה לכאן בימים אלה כדי לטפל בחלק הלוגיסטי. השבוע, עם היוודע האסון בדיר אל־בלח, הכריזה אבו דאבי כי היא מקפיאה את המיזם. ההקפאה זמנית, והיא נועדה להניף דגל. כלומר, לנתב את האשמה לעבר ישראל, ובכך להפעיל עליה לחץ נוסף לסיים את המלחמה.

הקמת המזח ההומניטרי נועדה לאפשר לאמירותים ולאמריקאים לתקוע יתד עסקית ברצועת עזה. הן מהמרות כי עזה תשוקם בשנים הקרובות, וכבר עתה מניחות רגל בשער היציאה המרכזי שלה – הנמל העתידי. גם המצרים בונים על זיכיונות עתידיים, וגם הצרפתים. כולם ירצו להביא תאגידים ממשלתיים כדי שישקיעו ברצועה. 90 מיליארד דולר, אמר נשיא מצרים א־סיסי, דרושים כדי לשקם את הרצועה. דבריו נשמעו כמו סיבה לדאגה, אבל למעשה הסתירו את הפוטנציאל.

מבחינת ישראל, האסון הזה נחת בעיתוי הרגיש ביותר. ימים בודדים אחרי ההרס האדיר שהותיר צה"ל בבית החולים שיפא (בעולם נחרדים מן התמונות, פחות מן העובדה המטלטלת כי המוסד הרפואי היה בסיס צבאי של חמאס), ושבועות בודדים אחרי שחיילי צה"ל הרגו, בטעות, אזרחים חסרי כל שהתנפלו על שיירת קמח באישון ליל בעזה. ועוד לפני המבצע ברפיח, שבו מבקש צה"ל לפעול בתוך עיר זרועת אוהלים, שרוב אוכלוסייתה עקורים. מי יאמין לנו עכשיו כשנטען כי נפעל ברפיח בצורה כירורגית.

"אי אפשר לדחוק 50% מן האוכלוסייה של רצועת עזה ל־10% מן השטח, ללכת לשם ולתקוף אותם", אמר שלשום ראש ממשלת קטאר מוחמד בן ג'אסם א־ת'אני. "זה לא אפשרי בלי לבצע רצח עם נרחב, לצד רצח העם שכבר בוצע קודם לכן בעזה". זאת השפה.

חצי שנה מפרוץ המלחמה, ומצבה של ישראל, בלשון המעטה, איננו מזהיר. בשבוע הזה איבדנו עוד קצת מן האשראי המדיני. ממשלות באזור מדברות על רצח עם ברצועה, וברחובות קוראים להביאנו להאג. צה"ל, שכבר איבד 600 לוחמים, נראה היה מותש ומובך מאין כמותו אחרי הפגיעה הקטלנית בשיירה של הארגון ההומניטרי. "ישראל לא נלחמת, היא הורגת", אמר השבוע דיפלומט אירופי לידידיו בשיחות סגורות. אם לא די בכך, חדרה מתיחות חריפה ליחסי ישראל וקטאר דווקא בעיצומו של המשא ומתן לשחרור חטופים. מפלגת הליכוד העבירה בכנסת את "חוק אל־ג'זירה", בתמיכתו ובידיעתו של ראש הממשלה נתניהו. ראש ממשלת קטאר, בתגובה, תקף את נתניהו בלשון חסרת תקדים, מבלי לנקוב בשמו. "איננו יכולים להפקיד את עתידו של האזור בידי כמה פוליטיקאים הרפתקנים, שמנסים לסכן את גורלו בשם האינטרס שלהם בלבד", אמר מוחמד בן ג'אסם. "לפוליטיקאים האלה יש מנגנון של האשמה עצמית. במקום לשתף פעולה באופן בונה, להציע פתרונות ולא להציב משוכות – הם משחקים בהאשמות".

אחרי כל זה, אין זה פלא שקרס השבוע המשא ומתן להפסקת אש בפעם השלישית. "השיחות תקועות היכן שהיו בפסגת פריז בפברואר", אמר ראש ממשלת קטאר, וגילה לרגע את הסוד: במשך חודשיים סבו הצדדים סביב הזנב של עצמם. לא הייתה שם התקדמות באמת.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]