יש תחושה ציבורית ברורה שאנחנו יושבים כמו ברווזים במטווח ופשוט מחכים לראות מתי יתקפו אותנו. לא מכירה משפחה שלא שוחחו בה השבוע באופן כללי או פרטני על היערכות עם בקבוקי מים במקלט או שוב על התסכול שבחוסר הוודאות מאז פרוץ המלחמה בת החצי שנה.

לכוון ל"ראש התמנון": במקום לחכות שתירגע, ישראל חייבת להתמודד מול איראן | דעה
החרם הכלכלי על ישראל חוזר – והממשלה אפילו לא מנהלת דיון | יהודה שרוני

ארה"ב הגדולה מנחיתה עלינו החלטות לניהול המלחמה, העולם ממשיך לתעב אותנו ולספר שקרים שעושים לנו נזקים בינלאומיים, וישראל שבטראומה מנהלת בפועל מו"מ עם ארגון טרור רצחני על החטופים היקרים שלנו. בתקופה המשוגעת הזו הטקסיות הלאומית מקבלת במה גדולה יותר להשפעה, מכמה כיוונים.

בעוד חודש יתקיים טקס יום העצמאות הרשמי בהר הרצל בירושלים (הדלקת אבוקות זיכרון תצולם מראש בעוטף ובסביבתו). אפשר להתווכח על הרבה נושאים בהקשר לכך, אך אפשר גם להסכים על דבר אחד – הטקס נערך בצל מלחמה בזמנים קשים וכואבים למדינה היקרה שלנו.

האדפטציה לטקס מתבקשת. הוא לא יכול להיות ססגוני בימים שחורים אלה, אך הוא מוכרח להתקיים ולהעביר מסר לאזרחים וגם לאויבים שלנו שכה מייחלים להשמידנו – גם אחרי שחטפנו, בעוצמה בלתי נתפסת, שנמשיך גם נמשיך לעמוד על הרגליים, להתקיים ולשעוט קדימה. במילים אחרות, שאנחנו אומה חזקה.

מירי רגב (צילום: יונתן שאול, פלאש 90)
מירי רגב (צילום: יונתן שאול, פלאש 90)

השבוע החליטה שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על טקס הדלקת המשואות ואירועי שנת ה־76 למדינה, כי הטקס יתקיים ללא קהל ויצולם מראש. זו החלטה שנודף ממנה ריח של ניהול סיכונים, לאו דווקא ביטחוניים, אלא מהאופן שבו יתנהל הטקס בזמן אמת.

הטקס הרשמי של מדינת ישראל שחוגגת את עצמאותה לא יכול להרשות לעצמו להתפוצץ ולהיראות כמו עוד מוצ"ש בקפלן. בכך צודקת השרה. רק חבל שהיא בקולה ובדבריה לא מודה באמת הזו. מלשכתה של השרה רגב נמסר כי "השרה החליטה לקיים את הטקס ללא קהל ומצולם מראש, מתוך שקילתן של מכלול הנסיבות החריגות בשנה זאת בעקבות הטבח הנורא ב־7 באוקטובר והמלחמה, שאנו עדיין בעיצומה; האקלים הציבורי הכולל: שכול, אובדן וכאב עמוקים של העם בישראל; והכמיהה לצד המאמצים הנחרצים להחזרתם של החטופות והחטופים".

טקסט מלחמה כללי, שאומר את המובן מאליו, אך כאמור לא נוגע באמת. מי שרוצה להחריב את הטקס הממלכתי, שבמרכזו עצמאות ישראל והאדרת הישגי אזרחיה של המדינה שהוא נושם את האוויר שלה, ימצא את הדרכים לעשות זאת בהצלחה גם ללא קהל באזור. הלוואי שאטעה.

בלי חשבון

נגיד מה שנגיד על דרכה של ח"כ טלי גוטליב לבטא את דעותיה, בניגוד לח"כים ששוברים שיניים כדי להעביר מסרים מבלבלים, חברת הכנסת הזו לא דופקת חשבון. בשבוע שעבר עמדה מעל דוכן הכנסת וביקשה אישור לשיר שיר. הוא שבר את הרשתות החברתיות, משום שהוא נגע בנקודות מרכזיות ולא באמצעות נאום משמים אלא במנגינת השיר של "יונתן הקטן" וברעש האופייני לח"כ גוטליב.

חכ טלי גוטליב בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
חכ טלי גוטליב בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בתום שמונה ימים, אם לא יצא לכם לצפות בנאמבר המקליק והמבריק של ח"כ גוטליב מעל דוכן הכנסת, אני מבקשת להביא את המילים שלה שוב לפניכם. כשמגיע אז מגיע. תזמזמו לצלילי "יונתן הקטן" את השיר של גוטליב לרשימת חד"ש־תע"ל.

"אחמד טיבי התבכיין, רצה לשלוט בכנסת. התרגל להיות היו"ר, אך גוטליב מתנגדת. לה, לה, לה, לא יקרה. לה, לה, לה, אף פעם. לה, לה, לה, למה? כי אתה תומך טרור. איימן עודה התרגל שהכל מותר לו, גם להשתלח ולפגוע בחיילינו. לה, לה, לה, לא יקרה. לה, לה, לה, אף פעם. לה, לה, לה, למה? כי אתה תומך טרור.

"לעאידה תומא סלימאן יש קושי עם דיווח, אך אנו מפריחים את שקריה לכל רוח. לה, לה, לה, לא יקרה. לה, לה, לה, אף פעם. לה, לה, לה, למה? כי את תומכת טרור. ווליד טאהא השתתף בצער מחבלים שביצעו את הפיגוע בליל הקלשונים. לה, לה, לה, לא יקרה, לה, לה, לה, אף פעם. לה, לה, לה, למה? כי אתה תומך טרור. אחרון אך לא חביב, הוא עופר כסיף, לא ירחק היום שהוא מילה כאן (בכנסת - דר"א) לא יוסיף. לה, לה, לה, לא יקרה. לה, לה, לה, אף פעם. לה, לה, לה, למה? כי אתה תומך טרור".

לחבק שמחת חיים

השמש יצאה, התייצבתי בחוף הים המרהיב שלנו ליום נשימה אישי עם ספר וערימת עיתוני סופ"ש. בסמוך אליי התיישבה חבורת צעירות מצחקקות, מורחות זו את זו בשמן גזר ללא טיפת אחריות לנוכח נזקי השמש, כשמהנייד של מנהיגתן בוקע רעש מחריש אוזניים שאמור להיות מוזיקה. שלוותי המאומצת הופרה, והתרוממתי מהכיסא להעיר להן על הרעש.

בעודי צועדת לעברן זועפת, הכתה בי שמחת החיים והנעורים המתפרצת שלהן. ראיתי את עצמי בהן לפני שני עשורים, ונבהלתי. מתי הפכתי למבוגרת הזו עם בגד הים השלם, שגופה עמוס בקרם הגנה מוגזם, הסבורה שבחוף הים יש לקיים נוהל ספרייה? איך אני, שמזהה את עצמי בהן, עומדת להיות משביתת השמחות של הצעירות המתוקות, היפות והשמחות האלה?

פרססתי. שישמחו וכמה שיותר בכל רגע שהחיים מאפשרים.