ניתוח של התכנים ברשתות החברתיות מראה שהחשש מהתגובה האיראנית שולט בשיח כאשר הסנטימנט הבולט ביותר הוא פחד. נצפית גם נוכחות נמוכה יותר של אנשים במרחב הציבורי, בבילויים, פארקים. למעשה האיראנים כבר ניצחו. אם מנתחים את האפקטיביות של האיום שלהם, הם כבר השיגו את מה שהם רצו. הם שולטים בשיח, מצליחים לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו, מייצרים דיון ברשתות. במונחי ביצועים – הם עשו את שלהם. השאלה היא איך הם הצליחו להשפיע עלינו ככה?
התגובה מתקרבת? זה הנשק והכוח שאיראן מסתירה בחדרי חדרים
"אנחנו לא הולכים ליום הדין": לאיראן אין יכולת לאיים באמת על ישראל?
אם מנתחים לרגע את המצב, האיראנים לא יעשו שום דבר שלא הכרנו. כבר חווינו פחות או יותר הכל, טילים לצפון ולמרכז, נ״ט, רחפנים, מל״טים, לוחמת גרילה. אנחנו במצב ששום דבר לא באמת יכול להפתיע אותנו, אז מה חדש עכשיו? הגורם החדש הוא שהאיום מגיע ישירות מאיראן, העובדה שאיראן עומדת לתקוף מייצרת אצלנו רמה גבוהה של חוסר ודאות. ועם זה הכי קשה לנו להתמודד. חוסר הוודאות נובע מכך שעדיין לא עמדנו בפני סיטואציה כזו שבה איראן טוענת שהיא עומדת לתקוף אותנו ב48 שעות הקרובות.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
עם אויבים מוכרים, אכזריים ככל שיהיו, קל לנו להתמודד. הבעיה היא עם אויבים שאין לנו לצפות את אופן פעולתם. אם נסראללה היה יוצא ונותן נאום, ספק אם מישהו היה רץ לנקות את הממ״ד. לא כי אין סיכון מהצד שלו אלא פשוט כי אנחנו בממשק מולו כבר שנים. כאשר אנחנו באינטראקציה ממושכת מול אויב, אכזרי ככל שיהיה, היכולת שלו לייצר אצלנו פאניקה יורדת.
זה ההבדל בין פחד לחרדה, אנחנו מפחדים מאירוע פיזי כמו נמר שרץ לעברנו וכשהנמר יפנה לכיוון אחר - הפחד ייפסק. חרדה זה סיפור אחר. החרדה היא חשש ממה שלא קיים במציאות העכשווית שלנו. החרדה הכי גדולה היא מחוסר וודאות. זה לא החיסול בדמשק שיביא לתוצאה שלילית, אלא התגובה שלנו אחרי החיסול תקבענה כיצד האויב יגיב. ישראל באופן כללי מתנהלת כמו כלבלב מפוחד שנבח על כלב גדול ממנו ואז רץ להסתתר מאחורי שיח.
בעת זו יש חשיבות לכך שמקבלי ההחלטות ישלפו מהמדף המאובק את ה"טקסט־בוק" בנושא הרתעה. נראה ששכחנו את מהות המושג. הרתעה מורכבת משני חלקים: יכולות צבאיות מרשימות – מהן יש לנו בשפע; וסימון לצד השני שאתה לא חושש משימוש בכוח. הבעיה היא שכרגע כל הפעולות שישראל עושה מעבירות לצד השני מסר ברור – אנחנו חוששים מתגובה.
למעשה, איראן פועלת בחוכמה כשהיא משאירה אותנו במתח. היא רואה שזה עובד לה. לוחמה פסיכולוגית היא "שימוש מתוכנן בתעמולה ובפעולות פסיכולוגיות נוספות, שמטרתן העיקרית להשפיע על הרגשות של האויב". איראן לא מפעילה כוח אלא רק מניפולציה פסיכולוגית מוצלחת שגורמת לכך שהיא זו שמכתיבה את כללי המשחק, כאשר אצלנו מדינה שלמה בפאניקה ועוסקת ביצירת תרחישים.
אם נשדר שאנחנו לא מפחדים, האויב יקבל את המסר שלא כדאי לו להגיב. אמנם יש סיכוי טוב שהאויב יצא לידי חובה עם תגובה מגומגמת אבל לא יותר מזה. מצד שני כשאנחנו בפאניקה מטורפת, האויב יודע שזה ההזדמנות הטובה ביותר שלו. צריך להבין משהו על פחד. זה הרגש הכי פרימיטיבי שיש, שמתפשט הכי מהר שאפשר. וברגע שהפחד משתלט על האזורים הרציונאליים במוחנו – אנחנו חוזרים להתנהגויות הישרדותיות. זה המצב האידיאלי לאויבנו זה המצב שבו הכי קל לאיים עלינו.
בני אדם לא יודעים להתנהל ולתפקד במצבי חוסר וודאות. מוחנו מעדיף תוצאה שלילית וודאית על פני תוצאה חיובית לא וודאית. אנשים העדיפו לקבל את השוק בוודאות ולסיים את הניסוי בהשוואה לאפשרות שבה הציעו להם לקבל שוק בסבירות של 50%, שלא יודעים מתי הוא יגיע. זו גם הסיבה לכך שבאיראן מתמהמהים עם התגובה. כדי להביא את החששות והלחץ שלנו לשיא. באופן אירוני, הדרך היחידה שבה נוכל להימנע מפתיחת חזית בצפון היא שנפסיק לפחד ממנה כל כך. ההדהוד של החרדה והמתח, של הכוננות וההיערכות המוגברים – הם ניצחון בפני עצמו של האיראנים.