חצי שנה למלחמה, והדבר שהכי מאפיין את התקופה הקשה ביותר בתולדות המדינה הוא היעדר מנהיגות, כשהתחושה היא שמרוב עיסוק בהישרדות ובהתמודדות עם הלא נודע, לא מרבים לעסוק בנושא המטריד הזה שאמור לקבוע כאן את עתידנו וגורלנו. בתקופה הקשה ביותר בתולדותיה, כשהמדינה זקוקה לממשלה ולמנהיגים בדמותם של דוד בן־גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין מנוחתם עדן, היא מונהגת בידי ממשלה הזויה שבשנה וחצי הצליחה לנפץ יסודות מוצקים שעליהם נבנתה המדינה לאורך 75 שנה.
מוליך לייאוש ולהסלמה: הסיבה שמובילה את בני גנץ להתעקש להישאר יחד עם נתניהו
בנימין נתניהו, עם הפז”ם הכי ארוך כראש ממשלה, יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהוביל את ישראל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אל הלא נודע שבו אנו ניצבים בימים אלה. לא רק בגלל ההתנהלות הכושלת והנהנתנית שלו וחוסר האמון שהוא מקרין מזה זמן, אלא בעיקר בגלל העובדה שהוא הפך את שולי החברה הישראלית, את סמוטריץ’ ובן גביר שנחשבו ל”עשבים השוטים” של עם ישראל, למי שמנהיגים היום את ישראל בתוך התוהו ובוהו שבו אנו שרויים.
אבל מה שעוד יותר נורא, הוא שמתוך המצוקה הקשה הזו לא צמחה כאן הנהגה אלטרנטיבית וכריזמטית שיש ביכולתה לתת מענה למצב הקשה הזה. הנהגה שמסוגלת לקחת את המושכות מהידיים הכושלות ולהנהיג את המדינה לחוף מבטחים. ומתוך זה עולה השאלה: בני גנץ, אייכה? הרי הוא האיש שיותר מכל אחד אחר הותיר תחושה שהוא הפתרון, שהוא יכול וראוי, לפחות על פי רוב הסקרים ששיקפו את הכמיהה של העם למנהיגות שיש בכוחה לתת מענה למצבה הנורא של המדינה.
גם ההצטרפות של גנץ לממשלת הכישלון בתקופה הקשה הזו של מלחמה לא גרעה ממעמדו. אדרבה, ציבור גדול ראה בצירוף שלו ושל איזנקוט לקבינט המלחמה מהלך חשוב שיכול להשפיע על החלטות קרדינליות של הממשלה הזו. אלא שעם הזמן הסתבר שגנץ ואיזנקוט הם יותר מובלים מאשר מובילים, מה שהגביר את הקריאה והשאלה אליהם: “מה אתם עושים שם?”. כל זאת כשרואים את החידלון של הממשלה בכל מה שקשור לשחרור החטופים, ליום שאחרי סיום התמרון של צה”ל ברצועת עזה, ליחסינו עם ארצות הברית ונשיאה ג’ו ביידן ולחוק גיוס החרדים לצה”ל.
היה מצופה מגנץ ואיזנקוט להוכיח מנהיגות פרגמטית של רמטכ”לים לשעבר ברעיונות ובהבעת עמדות ודעות שיהוו מענה לחשיכה העוטפת את המדינה. בימים שבהם התחזקו עמדות הימין בעם ישראל במידה ניכרת במרבית הסקרים, בולטת העובדה שנתניהו, כראש מחנה הימין והליכוד, מאבד מכוחו וממעמדו ומגיע לשפל שכמוהו לא זכור בליכוד מזה שנים רבות. זה הזמן שבו גנץ היה אמור להמריא, אבל על פי הסקרים הוא מאבד מכוחו וממעמדו משבוע לשבוע.
נכון, הוא עדיין מוביל בפער ניכר על נתניהו, אבל חוסר המנהיגות והכריזמה שלו יוצר תחושה שהוא מעדיף להיות מספר 2 של נתניהו ולא לשאת על כתפיו את העול הכבד הזה. אין הסבר אחר להתנהלות הזו של מי שהותיר תחושה שהוא האיש שיכול להוביל את המדינה בחשיכה הזו וכמי שקיבל מהעם אשראי ואמון כזה, ולא עושה עם זה כלום.
לקראת הבחירות הבאות שיגיעו בקרוב, ייווצרו כאן חיבורים פוליטיים חדשים וכפי הנראה גם יקומו מפלגות חדשות שישפיעו על המפה הפוליטית ועל מעמדו של גנץ והמחנה הממלכתי, ואלה עשויים להותיר את גנץ עם החמצה גדולה ואיתו מאות אלפי ישראלים מאוכזבים שחשבו והאמינו שהוא יביא את השינוי המיוחל בהנהגת ישראל.