תשעה קליעים תקעו רוצחיו של חלפן הכספים הלבנוני מוחמד סרור בגופו בטרם עזבו את הווילה שאליה פיתו אותו להגיע, אי שם בהרים המשקיפים על ביירות. העיירה בית מרי, שתיירים מגיעים אליה מכל העולם כדי לראות את השרידים שהותירו בה הרומאים, היא ניגוד משווע לאירועים הדרמטיים שקרו באותה וילה לפני עשרה ימים בדיוק.
מסתמן: חיסול חלפן הכספים של חיזבאללה דרמטי יותר ממה שחשבנו
לא היה זה סתם רצח, אלא מבצע מושקע של "המוסד" שהסתיים בהריגתו של החלפן בן ה-57. כך תיאר השבוע העיתון הלבנוני אל-אח'באר מפי גורמי החקירה. לסרור, שנראה כמו סבא חביב, יש כבר שנים מנהג מגונה במיוחד. הוא מקבל סכומי כסף גבוהים ממשמרות המהפכה האיראנים, ומוסר אותו לידי הזרוע הצבאית של חמאס, שאנשיה פועלים בלבנון. לפני חמש שנים זכה ושמו הוכנס לרשימה השחורה של ממשלת ארה"ב כמי שעוסק בכספי טרור. ספק אם חלם כי הישראלים לא רק יאשימו אותו, אלא גם יקחוהו בשבי בארצו וינקבו את גופתו בכדורים.
יום אחד, בתחילת אפריל, קיבל סרור טלפון מאישה בשם זיינב חמוד. היא דיברה בלהגם של יושבי בקעת הלבנון, וביקשה את שירותיו. היא סיפרה כי היא מחלימה מניתוח, אך מישהו שלח לה סכום כסף מעיראק, שאין באפשרותה לחלצו מהבנק. ביקשה, אם אפשר, שיבוא אליה לעיירה ויביא את הסכום עמו.
סרור הגיע עם אחיינו, אמר שלום ומסר לה את הסכום. ייתכן כי הודות לאחיין, החליטו רוצחיו לחוס עליו. אבל הגברת זיינב לא הרפתה. למחרת ביקשה את שירותיו שוב. סרור יצא אליה, הפעם לבדו, ומאז נעלמו עקבותיו. רק חמישה ימים אחר כך התגלתה גופתו בתוך הווילה – זמן רב שאפשר לדורשי רעתו להיעלם מלבנון החוצה. על הגופה ומסביב לה פיזרו האלמונים 6,500 דולר. כך ביקשו לרמוז, כי לא היה זה שוד.
החוקרים מניחים כי 40 דקות אחרי שנכנס, כבר יצאו המחסלים מהבית בתום המשימה. את שני אקדחיהם, גלוק-19 עם משתיקי קול, הטביעו בחומר ניקוי, ובכך מחו מהם את טביעות אצבעותיהם. גם את בגדיהם והכפפות שבהן עשו שימוש. החקירה העלתה כי החוליה שכרה את הווילה לשנה שלמה ושילמה מראש 4,000 דולר לחודש. משרד התיווך שטיפל בהשכרה לא ידע כי הלקוחות הם ישראלים בכיסוי. כל המצלמות בשדה התעופה הבינלאומי של ביירות נבדקו במאמץ לזהות מי יצא ביום הקובע, 4 באפריל, עד עתה ללא הצלחה רבה. אחת הסברות הייתה, כי הם עזבו בדרך הים.
נחזור לעזה. ישראל יודעת לפעול בתחכום רב כשהיא רוצה. מדוע לא הניבה התכונה הזו תוצאה חיובית במשא ומתן? בליל הסדר השנה נשב כולנו סביב השולחן וניזכר במה שעשה לנו סנואר. נספר לבנינו כי יצאנו אז ממצרים, מבית עבדים, אבל כאן, בעזה, אנחנו עוד שבויים.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב