לפני שהספינה תתנגש בקרחון: ישראל חייבת לעדכן גרסה | בן כספית

1.  יהירות לעולם חוזרת

זה היה מעבר חד, קצר וטראומטי. הוא נמשך יממה אחת בסך הכל, שהחלה בשבת, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר. תוך 24 שעות, הזמן שלקח לנו להבין מה קרה, עברה ישראל ממעמד של אימפריה בלתי מנוצחת, מתבוססת בטראנס של שיכרון כוח אינסופי, זחיחות, יוהרה, תחושת עליונות ו"אני ואפסי עוד", לעלה נידף, מותקף, נרדף, מצונף ומוקף. ממעמד של מעצמת־על אזורית הוטחנו בבת אחת למצב שבו כל זב ומצורע במזרח התיכון מיידה בנו טילים, כטב"מים, רחפני נפץ או סתם רקטות. ממדינה שהרתיעה את כל המזרח התיכון ומעבר לו, למדינת חסות מורתעת.

ה"אני ואפסי עוד" גולם בהרמוניה מושלמת על ידי תרכובת שבה השתתפו, מצד החתן, שופרותיו הזחוחים של בנימין נתניהו, בעוד את הכלה ייצגו לאומני ומשיחי הימין הקיצוני, ע"ע איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', עמיחי אליהו ונגרריהם הצעקנים. בחודשים שלפני הטבח ניתן היה לשמוע אותם מהחלל החיצון, ללא צורך בשירותי לוויין, כשהם מצווחים לכל עבר, מטילים את חיתתם לעבר כולי עלמא ורומסים את הרקמה העדינה של כל מה שנבנה כאן במשך עשורים. תוסיפו לזה את עוויתות הזעם והביזה של הקואליציה כולה, ובעיקר החלק החרדי שבה, כדי לקבל את אווירת ימי פומפיי האחרונים שבה טבלנו מיום השבעת ממשלת האסון הנוכחית ועד יום הטבעתה בביצה של דם ואש.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

אזהרות לא חסרו. פומביות, דרמטיות, אסטרטגיות, מפורשות. הנורות האדומות הבהבו ללא הרף, צופרי האזעקה ייבבו וניסרו את החלל. אמ"ן ניפק לראש הממשלה שלושה מסמכי אזהרה מפורשים על האפשרות למלחמה רב־זירתית. הרמטכ"ל התחנן לקבל הזדמנות להשמיע את האזהרות הללו בפני השרים. קצינים בכירים ישבו בכנסת כקבצנים, ממתינים לחברי הממשלה שיואילו לשמוע אותם (לשווא). גדי איזנקוט נשא נאומים קודרים ונבואיים, ושזר בהם משפטים שכמותם לא אמר מעולם.

שר הביטחון יואב גלנט ניפק אזהרה אסטרטגית משלו. שר הביטחון גלנט. לא איש אופוזיציה. לא שמאלן. שר הביטחון של הממשלה הזו הודיע לה, פומבית, שהיא מובילה אותנו לאסון. בתגובה, המטורפים פיטרו אותו. מכל עבר הם נחרו בבוז. תנועות ביטול מלגלגות. מי יכול עלינו? מי מסוגל לאיים עלינו? יש לנו 64 מנדטים, אל תשכחו את זה. אנחנו נעשה מה שבא לנו. נפרק את המבנה הדמוקרטי, נשתלט על מערכת המשפט, נקרע לגזרים את המרקם החברתי, נבוא חשבון עם כל מי שלא בא לנו טוב בעיניים, נתחשבן עם כל מי שקשור, אפילו קשר עקיף, עם תיקי נתניהו או מכפישי נתניהו או מורדי נתניהו.

ואם בנתניהו עסקינן, הרי שהוא עצמו בילה חלק ניכר מאותם ימים בחופשות אינסופיות, בארץ ובחו"ל. הפריים הגרוטסקי ביותר שייך לו ולרעייתו עם המשקפיים הוורודים. תוסיפו לזה את "למי רע כאן", של החבר יצחק גולדקנופף, ותקבלו מה שקיבלנו. שלושה ימים לפני הטבח הגיע המשיח למרכז העצבים של פולחן האישיות שלו, כלומר אולפן ערוץ 14. ינון מגל שאל אותו על אזהרת אמ"ן. נתניהו, בגיחוך קל ותנועת ראש מזלזלת, ענה ש"יש כאן הפרזה". אבל בכל מקרה, הוא אמר, אנחנו ערוכים לכל איום. אף אחד לא יכול עלינו.

עברתי השבוע על טורים שכתבתי ודברים שאמרתי בעשרת החודשים הראשונים, האסוניים, של ממשלת החורבן הזו. האווירה הזכירה לי אז את היהירות והשאננות הישראלית ערב יום הכיפורים 1973. גם אז היינו מעצמת־על אזורית. "טוב שארם א־שייח' בלי שלום, משלום בלי שארם א־שייח'", אמרנו. לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים, חשבנו. הצעות השלום של סאדאת נדחו על הסף על ידי גולדה מאיר. "הסדיר יבלום", הבטיחו לנו. "הערבים לא יעזו", אמרו. העליונות האווירית שלנו הייתה רק קלף מנצח אחד, מתוך יד מנצחת שלמה.

ואז, בדיוק כמו בשבת בבוקר 50 שנה אחר כך, פוף. תוך כמה שעות עברנו מ"מלכות ישראל השלישית" ל"חורבן הבית" (משה דיין). קברנו 2,800 בחורים כדי ללמוד את מגבלות הכוח. הלימוד הזה, בדם ואש, הניב אחר כך את השלום עם מצרים, אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לביטחון הלאומי שלנו קרוב ל־50 שנה. ואחריו, גם השלום עם ירדן. כן, ירדן. המדינה המוכפשת ממזרח. זו שכל מטורללי הקואליציה אוהבים להפוך לשק חבטות, לגלוג, גערות וטענות.

ופתאום, בלילה שבין שבת לראשון בסופ"ש האחרון, ראינו את יתרונותיו המדהימים וערכו הלא יסולא בפז של הסכם השלום הזה. פתאום הבנו את העומק האסטרטגי האדיר שהוא מעניק לנו. אם אתם חושבים שהערב־רב שמנהיג את המדינה הזו יספור עד 10 בפעם הבאה שהוא מלגלג על המלך או דורש תכף ומיד "ללמד אותו לקח", או להפוך את ירדן לפלסטין, אתם טועים. הם לא יחזרו לסורם. הם מעולם לא עזבו אותו.

2. העולם מצחיק

ישראל הבינה בחצי השנה האחרונה את מגבלות הכוח. בדרך הקשה. גבהי הזחיחות שאליהם הגענו שיבשו את שיקול דעתנו. רמת החמצן הנמוכה עשתה את שלה. זה לא חדש שישראל מבינה רק כוח. ובכן, ספגנו את הכוח הזה על בשרנו. הבנו שעוצמתו של צה"ל רבה, אבל לא בלתי מוגבלת. שהסביבה הגועשת והבעייתית שלנו מסוגלת לתקוף אותנו ממקומות שונים, בו־זמנית. טבעת האש האיראנית שנכרכה סביבנו מחזיקה ביכולות הרס משמעותיות. מעמדנו בעולם, בעיקר בעידן הממשלה הנוכחית, מקצר מאוד את חופש הפעולה שלנו. אין לנו יכולת לנהל מלחמה ביותר מחזית אחת, וגם כך אנחנו זקוקים לרכבות אוויריות וימיות של תחמושת וציוד סביב השעון כדי לעמוד בקצב.

דבר אחד לא נפגע אצלנו: חוש ההומור. השבוע ביקרו כאן שרי חוץ אירופים במאמץ לשכנע את ישראל לא להגיב צבאית נגד איראן. הנה מה שאמר "מר זחיחות" בנימין נתניהו בקשר לביקור הזה: "יש להם כל מיני הצעות ועצות", אמר באשר לשרי החוץ, "אני מעריך את זה, אבל אני רוצה להבהיר שאת ההחלטות שלנו אנחנו נקבל בעצמנו". מכיוון שלא כולם ראו את האינסרט הזה של נתניהו, הרי שחשוב שתדעו שאת המשפט האחרון הוא אמר בהדגשה יתרה, על כל מילה בנפרש. "את. ההחלטות. שלנו. אנחנו. נקבל. בעצמנו".

זה האיש שהודיע מיד אחרי הטבח שישראל לא תכניס סיוע הומניטרי לעזה. לא קמח, לא מים, בטח שלא סולר או דלק. הומניטרי תמורת הומניטרי. ישראל מכניסה היום לעזה יותר סיוע הומניטרי מאשר היא מכניסה לישראל. ומוקם בעזה נמל ימי, שאם היה כאן צדק - שמו היה "פורט ביבי". הנשיא ג'ו ביידן התפאר השבוע ש"ב־12 הימים לאחר שיחת הטלפון שלי עם נתניהו, נכנסו לעזה 3,000 משאיות עם ציוד ואספקה הומניטרית". תסמכו על ביבי. הוא תכף ישכנע את שופרותיו שזה היה בעצם רעיון שלו, והוא זה ששכנע את ביידן שחייבים לספק לחמאס מזון.

אבל יש עוד: נתניהו מצהיר ומבהיר ומגדיר ומגביר ומסביר שהוא אישר והורה והנחה ודרש וכבש את רפיח. הוא עושה את זה כבר חודשיים. בינתיים אנשיו ממשיכים להתבחבש מול הממשל האמריקאי בעניין רפיח. רק אתמול התקיימה על רפיח "שיחת ועידה מקוונת" בין וושינגטון לירושלים. אל תדאגו. בסוף תהיה פעולה ברפיח. היא תהיה פעולה דרדל'ה, כרגיל. נתניהו יכריז אז על ניצחון. הציבור לא יידע, או ישכח, שאף אחד לא אסר על נתניהו אף פעם לבצע פעולה ברפיח. בסך הכל דרשו ממנו לבצע אותה במגבלת דיני המלחמה, כלומר לדאוג שהפליטים יפונו מבעוד מועד.

ועוד לא דיברנו על "הניצחון המוחלט" שנתניהו מבטיח לנו פעמיים ביום, בעוד צה"ל מסיג כמעט את כל כוחותיו מרצועת עזה. עכשיו, בעקבות השלמת הנסיגה, התקדמנו ואנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט".

מה שבטוח זה שערוץ אל־ג'זירה, שאותו הבטיח נתניהו לסגור תכף ומיד, משדר סביב השעון. מדכאות במיוחד הן הכתבות ששידר הערוץ הזה מקריית שמונה הנטושה. אז אל תתבלבלו: בניגוד לפאסון שעליו דיבר נתניהו השבוע, ש"בסוף ישראל תחליט בעצמה את ההחלטות שלה", ישראל איבדה גם את היכולת הזו. אנחנו לא יכולים להחליט בעצמנו שום דבר. איבדנו את זה. זה מה שקורה כשההנהגה מאבדת את אמון העולם, כשהמנהיג מוקצה מחמת מיאוס על ידי כל בעלות הברית החשובות. הם מוכנים עדיין לשתף איתנו פעולה בהגנה ולהיחלץ לעזרתנו כשאנחנו מותקפים. כשאנחנו מתקיפים, זה אירוע אחר לגמרי.

3.  עסק ביש

מצבנו, נכון לעכשיו, ביש למדי. לא בגלל ביצועיו של צה"ל. להפך. לאחר המחדל הבלתי נתפס של שבעה באוקטובר, קם צה"ל מהריסותיו והוכיח שהוא הכוח הצבאי החזק ביותר בסביבה. את יכולותיו של חיל האוויר הכרנו גם קודם (אם כי גם הוא נתפס לא מוכן בשבעה באוקטובר). גם צבא היבשה, שהוספד ונקבר קבורת חמור בידי צבא קולני של מקטרגים ונביאי זעם, הוכיח שהוא חי, קיים, בועט, שועט ומכריע כל מה שמנסה להתייצב מולו. חמאס, שהשיג ניצחון היסטורי בלתי נתפס בשבעה באוקטובר בעיקר בגלל ההפתעה האסטרטגית שהנחיל לנו, התקפל ונזרק למחילותיו ברגע הראשון.

אנחנו במצב ביש לא בגלל אלה. אנחנו במצב ביש, כי זה המצב. זו התמונה המשתקפת מולנו כרגע: חוף הים של עזה שקק חיים השבוע. השווקים בעזה מלאים וחלק מהתושבים מתחילים לחזור למה שנותר מבתיהם. ממול, בעוטף, הקיבוצים עומדים עדיין בחורבנם. חלק מהתושבים לא חזרו. חלק לא יחזרו. אם נטפס צפונה, נגלה מצב קשה עוד יותר: רצועת הגבול מפונה. קיבוצים, מושבים, עיירות וערים עומדות נטושות. חיזבאללה חוטף כהוגן, אבל מצליח להציק, לפגוע ולרתק שלוש אוגדות של צה"ל מולו. בחזית הרחוקה, איראן השתחררה מהפחד ששיתק אותה עשרות שנים והכריזה עלינו מלחמה שערה ישירה ופומבית. התקפת הטילים הגדולה בהיסטוריה האנושית הומטרה עלינו משטחה. לא פרוקסיז. התגובה? אומרים לנו שתבוא. מאמינים שתבוא. השאלה אם זה יקרה לפני המשיח.

אבל זה עוד לא הכל: תדמיתנו בעולם בשפל המדרגה. התמיכה בנו קורסת גם במעוזי התמיכה המסורתיים. ישראל נתפסת כמי שמבצעת "רצח עם", אף שספגה בשבעה באוקטובר את המכה הקשה בתולדותיה שבה נרצחו, נשרפו, נערפו ונאנסו מאות אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. אל מול חופי הים המלאים בעזה ואלפי משאיות האספקה שזורמות לרצועה, ישראל ממשיכה להצטייר כקלגס העולמי, כמדינה מצורעת שמנסה לחסל מיעוט כבוש ומדוכא. אין כאן מילה נכונה אחת, כמובן, אבל גם אין שום אפשרות לשנות את הנרטיב הזה בעתיד הנראה לעין. ככה נראה הכישלון המוחלט. כישלון שמרוח, כל כולו, על ידיו של בנימין נתניהו.

מעל כל זה מרחפת התבוסה האמיתית. העובדה ש־133 מבנותינו ובנינו, חטופים עדיין במחילות חמאס. אירוע מפלצתי, בלתי נתפס, חסר תקדים, שמעמיד את ממשלת הליצנים הנוכחית במערומיה. אמרתם שרק לחץ צבאי יביא אותם? אז איפה הלחץ הצבאי? אם אין לחץ צבאי, תביאו אותם בעסקה. כן, תמורת הפסקת המלחמה. את יחיא סינוואר נהרוג בהמשך. אתם לא מביאים את החטופים בגלל "הפעולה ברפיח"? אתם נורמלים?

4.  יש צדיקים בסדום?

הגיע הזמן לחשבון נפש. ישראל חייבת לעדכן בדחיפות את התוכנה שלה, בטרם יהיה מאוחר מדי. האתגרים העומדים בפנינו לא מתכוונים להיעלם או לקטון, אלא להפך. כל יום שעובר מקרב את איראן ליכולת גרעינית. רק נס יוכל למנוע את זה. לא יעזור להטיל את האשמה על נתניהו. זה לא מה שיבלום את איראן. ישראל חייבת להבין שכדי להתמודד עם האתגרים הללו צריך לכרות בריתות, לחזק שותפות, לייצר מנופים.

מה שקרה בשבת בלילה מול בליץ הטילים האיראניים הוא ההמחשה המושלמת למה שאפשר לבנות כאן סביבנו, לו רק היו אנשים שפויים עומדים כיום בראשנו. אפשר רק לנסות לתאר לעצמנו מה יקרה כשאיראן תחליט לצאת למתקפה כזו כשיש באמתחתה גם טילים גרעיניים. במצב כזה, ברית הגנה אווירית אזורית, פלוס מעטפת הגנה אמריקאית, פלוס מעטפת בריטית־צרפתית־גרמנית, יהיו תנאי ראשון להישרדות.

הקואליציה הנוכחית עושה הכל כדי שזה לא יקרה. נטועים בה טיפוסים משיחיים שמשוכנעים שבמוצאי שבת האחרונה היה זה הקדוש ברוך הוא שיירט את הטילים, הכטב"מים וטילי השיוט. טיפוסים שממשיכים לגדף את הנשיא ביידן ולטעון שהוא "פרו־איראני" או "אנטישמי" או "סוכן של חמאס". הזיות שהיו שייכות פעם לשוליים הסהרוריים שלנו, מכהנות היום בתפקידים מיניסטריאליים או אחרים. הרי ברור לכל שרק בזכות תלמידי הישיבות ניצלנו בשבת (ובגלל מי לא ניצלנו בשבת ב־7 באוקטובר?). ישראל חייבת קואליציה אחרת כאוויר לנשימה.

בראשה צריך לעמוד ראש ממשלה שיחדש את האמון עם מנהיגי המערב ומנהיגי המזרח שעדיין מחוברים אלינו. ראש ממשלה שיאמינו לו. לא רק בעולם, אלא גם כאן, בארץ. ראש ממשלה שאינו נגוע בניגוד עניינים מובנה כמעט בכל נושא שבו הוא עוסק. ראש ממשלה שלא חייב להמשיך את המלחמה עד אין קץ, כדי להימנע מוועדת חקירה, הדחה או בחירות. ראש ממשלה כזה. לא חשוב אם הוא יהיה מימין או מהמרכז, מהמרכז־שמאל או המרכז־ימין, העיקר שיהיה פטריוט ישראלי ישר (יחסית) ואחראי, שיודע לקבל החלטות ואינו שבוי של מגזר כלשהו או של קיצונים.

מה שקורה עכשיו זו טרגדיה. הביביזם ממשיך ללפות את המדינה, לשתק אותה, לשסע אותה ולפרק אותה. אין בליכוד ארבעה צדיקים שיחליטו שהמדינה חשובה יותר מהמתפקדים או הבייס. הרי אף אחד לא מנסה להחזיר שטחים, לפנות התנחלויות או להקים מדינה פלסטינית. אנחנו בסך הכל מנסים לחזור לשפיות כלשהי, לשקם את מעמדנו הבינלאומי, להקים מחדש את צה"ל (ולהגדיל אותו באופן משמעותי), לחתום על חוזה אזרחי חדש בין אזרחי המדינה, לחלק את הנטל בין משתתפים רבים יותר ולהיערך לאתגרים הלא פשוטים הממתינים לנו מעבר לעיקול הבא. כל זה נמנע מאיתנו כרגע. לא רק בגלל נתניהו, אלא בעיקר בגלל סובביו שלא מסוגלים להתעלות לגודל השעה ולהבין את גודל הצרה.

נסו לעצום עיניים ולחשוב על היום שאחרי לכתו של האיש. את מי יטנפו באולפני ערוץ 14? על מי תסתער מכונת הרעל? למי יקראו "נערת הליווי של האחים המוסלמים"? בחצרו של מי ימצאו פרגולה? ככל שאני מחפש, אני לא מוצא בליכוד אדם אחד שמסוגל לייצר כל כך הרבה הסתה, שנאה ואש זרה. לא ישראל כ"ץ ולא ניר ברקת ולא יולי אדלשטיין ולא אבי דיכטר ולא גלעד ארדן. אין אף אחד שמסוגל לשלח מחצרו טיפוסים שיכריזו במגפוניהם שמתנגדי נתניהו הם צאצאי נשים נאציות נוכריות שעלו ארצה בזהות בדויה לאחר התבוסה הגרמנית במלחמת העולם השנייה. אני לא מסוגל לנקוב בשמו של מישהו שיהיה מוכן להשלים עם "שמאלנים בוגדים" או עם יוזמה לחסימת הכניסות והיציאות מקיבוצים. אין אחד כזה, תודה לאל. היחיד שיש הוא ראש הממשלה הנוכחי.

תארו לעצמכם ממשלה שבה יישבו כולם ביחד. כל הכוחות הציוניים (מבחינתי, גם מנסור עבאס כשיר), כל הכוחות המרכזיים. הליכוד ולפיד והעבודה ומרצ ואביגדור ליברמן וגנץ־איזנקוט וגדעון סער. הקיצונים יישארו בחוץ, והחרדים מוזמנים פנימה אם יסכימו להשתתף גם בחובות, ולא רק בזכויות. ממשלה שיכולה לחולל כאן נפלאות. כן, יהיו בה כאלה שנפלו בקונספציית חמאס. בעצם, שני הפוליטיקאים היחידים שמעולם לא נתפסו, אפילו לא לרגע אחד, ברשתה של הקונספציה הזו, הם ליברמן וסער. זה לא אומר שכל השאר פסולים. הם לא. ביום שאחרי נצטרך את כל הכוחות השפויים והמנוסים כדי לחלץ את העגלה שלנו מהבוץ הביביסטי. השאלה היחידה שנותרה היא האם היום שאחרי יגיע מאוחר מדי, או לפני.

5. שב ואל תעשה

ב־20 בספטמבר 2023, 17 ימים לפני הטבח, התייצב ראש האופוזיציה יאיר לפיד בפני המצלמות ואמר את הדברים האלה: "ערב יום הכיפורים אני נאלץ להזהיר את אזרחי ישראל, אנחנו מתקרבים קרבה מסוכנת לעימות אלים רב־זירתי. לפי דיווחי מערכת הביטחון מספר ההתרעות ביו"ש הוא חסר תקדים, גם האירועים האחרונים ליד הגדר בעזה הם בדיוק הסוג שהוביל בעבר לסבבי לחימה. ממשלות ישראל, כולל ממשלות נתניהו, ידעו בעבר איך לפעול כדי להרגיע את השטח, עיבוי ושילוב כוחות, סגרים, סיכולים ממוקדים, מאמץ מודיעיני, עבודה מסודרת מול הרשות הפלסטינית, המצרים והירדנים. כך גם הממשלה שלנו עצרה בהצלחה את גל הטרור שהיה פה בשנה שעברה. זה לא מה שקורה היום.

"מספר הנרצחים מטרור הכפיל את עצמו מאז עלתה הממשלה הנוכחית לשלטון, ומה שמסוכן עוד יותר - שהממשלה לא מתואמת עם מערכת הביטחון. כל ראשי מערכת הביטחון, צה"ל, השב"כ המשטרה וגופי המודיעין מזהירים את הקבינט והממשלה מהתלקחות אלימה, אבל בן גביר וסמוטריץ' מתעלמים פעם אחר פעם מהמלצת גורמי הביטחון לפעול באופן זהיר ואחראי...".

שימו לב במיוחד למשפט שהוא אמר על זה שהממשלה לא מתואמת עם גורמי הביטחון. את הדברים האלה אמר לפיד מיד לאחר שיצא מעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה. העדכון הזה נמסר לראש האופוזיציה מפיו של ראש הממשלה (והמזכיר הצבאי) על פי חוק. הוא צריך להתרחש לפחות פעם בחודש. הפעם האחרונה שבה קיבל לפיד עדכון ביטחוני מנתניהו הייתה לפני כחודשיים. זוהי עבירה על החוק. לא שזה חדש, כשמדובר בנתניהו. אבל זה מדאיג. כי אם לפיד יצא מודאג כל כך ב־20 בספטמבר, לאחר שקיבל עדכון ביטחוני, לך תדע איך הוא ייצא, ואם ייצא, מעדכון ביטחוני בעת הזו.

אז מה עושה נתניהו? מה שהוא עושה תמיד כשקשה: לא עושה. אני מעריך, על אחריותי בלבד, שהמשפט שאמר לפיד על חוסר התיאום בין הממשלה לגורמי הביטחון לא נאמר סתם ככה. ראש האופוזיציה אמור להיות מחובר גם לראשי מערכת הביטחון. רמטכ"ל, ראשי המוסד והשב"כ, ראש אמ"ן, כאלה. אני מעריך בזהירות שלפיד שמע גם מהם על הדאגה. על זה שנתניהו לא סופר אותם, לא רואה אותם, לא שומע אותם, לא מקשיב להם.

באותם ימים הם היו מודאגים. אולי הכי מודאגים שהיו אי־פעם. הם ראו את הקולות ושמעו את המראות, הם ניפקו אזהרות חשאיות ופומביות, אבל הקואליציה המשיכה לזלול ולסבוא על הסיפון, בעוד תזמורת השופרות מייללת על הסיפון, והספינה דוהרת לעבר הקרחון. זו הייתה הסיבה שלפיד ניפק את האזהרה המדויקת שלו. רק אלוהים יודע מה הוא ינפק אם יקבל עדכון גם הפעם. 

6.  הוועדה של סמוטריץ'

בצלאל סמוטריץ' עלה השבוע לשידור אצלנו ברדיו 103FM. כבר על ההתחלה הוא נשאל על ההפרעות שהפריעו לו בכנס "ישראל היום" (גם שבוע קודם זה קרה לו, בכנס אחר כלשהו), הפרעות שגרמו לו לנטוש את האירוע. סמוטריץ' קונן על כך ברהיטות האופיינית לו, ואז שאלתי אותו על אמירה שלו עצמו בתקופת ממשלת השינוי, שלפיה אסור להכניס לבית הכנסת אנשים שחברים בממשלה. תגובתו הפתיעה אותי מאוד: "לא היה, לא נברא, משל לא היה". אמרתי לו שכן היה. ענה לי: "אתה משקר, כדרכך".

אפשר להאשים את סמוטריץ' בדברים רבים, טיפש הוא לא. הוא יודע שהוא אמר את זה. והוא יודע שבעידן הנוכחי ייקח לי עשר שניות בערך להשמיע את זה, בקולו (מה שעשיתי). הנה, מילה במילה, מה שהוא אמר לבנימיני וגואטה בכאן רשת ב' באפריל 2022: "אני טוען שמי ששותף בממשלה הזו לא צריך להכניס אותו לבית הכנסת, זה הדבר הכי לגיטימי בעולם. מי ששיקר והונה ורימה וגנב קולות, מי שחבר לשמאל הקיצוני וחבר לתומכי התנועה האסלאמית, בהחלט לא ראוי".

אז למה הוא נפל לפח הזה, ועוד כינה אותי שקרן, וחטף כינויים דומים בחזרה? אני מעריך שסמוטריץ' בא לפוצץ את הראיון מלכתחילה. גם שני פיצוצי הראיונות שלו בכנסים בשבועות האחרונים לא היו מקריים. זו טכניקה ידועה. פוזה של נרדף תמיד תועיל, בעיקר אם אתה הרודף. הוא למד את זה מהטובים ביותר. גם נתניהו מקפיד להתעטף בפוזה הזו בכל רגע נתון, להפוך את עצמו לקורבן הנצחי, לקוזק הנגזל האולטימטיבי, גם כשהמציאות הפוכה.

הבעיה של סמוטריץ' הייתה שהוא לא שם לב שהוא מפוצץ את האירוע על הטריגר הלא נכון. מרוב שתכנת את עצמו מראש להתפוצץ, הוא לחץ על הכפתור האדום הראשון שנקרה בדרכו ולא שם לב שהיה כתוב עליו שם "השמדה עצמית". וכך הוא יצא גם שקרן וגם פחדן. סמוטריץ' הוא טיפוס מרתק. מעניין ומורכב הרבה יותר מתאומו המגושם ממנו, בן גביר. פעם סיפר לי ראש זרוע ביטחונית חשובה מאוד שסמוטריץ' מפתיע אותו פעם אחר פעם בדיונים הביטחוניים הרגישים. "הוא הרבה יותר פרגמטי והרבה פחות הרפתקן וקיצוני בתוך החדר, כשמדברים על הדברים האמיתיים", אמר לי, "הוא שומע אותנו, מקשיב לנו, הרבה פעמים מסכים. לא זוכר אותו מעלה רעיונות עוועים או דורש פעולות מסוכנות".

כך קרה, למשל, לפני כשלושה שבועות כשסמוטריץ' עצמו הביא לקבינט (במסגרת תפקידו כשר האוצר) החלטה להאריך את החסינות שהממשלה מעניקה לבנקים ישראליים שעובדים עם הרשות הפלסטינית. זהו הליך פרוצדורלי אבל חיוני, שמאפשר לבנקים הישראליים להעביר כספים (שישראל מעבירה) לרש"פ, תוך שהם חסינים מתביעות אם בעתיד יתברר שהייתה כאן הלבנת כספים או תמיכה בטרור. כל הממשלות הקודמות עשו את זה. בממשלה הקודמת זה נראה בעייתי, בגלל נוכחותם של שני הטרולים, בן גביר וסמוטריץ'.

אז סמוטריץ' הביא את ההצעה הזו בעצמו. הוא, ולא אחר. מה מתוך זה פורסם? פורסם (נדמה לי אצל אריאל כהנא) ששר האוצר הביא להקמת "ועדת בדיקה" שתבדוק את הנושא הזה ותגיש המלצות תוך שלושה חודשים. העיקר, שהחסינות לבנקים הישראליים הוארכה ממניעים של "ביטחון המדינה" (כך טענה היועמ"שית) ושאיפה לא לרסק את הרשות הפלסטינית, אלא להפך, לחזק אותה.

כל זה לא פורסם. סמוטריץ' מתהדר בעלה תאנה, של "הקמת ועדה", אבל מסתיר את האקט עצמו, שהוא בעצם המשך הזרמת חמצן לאבו מאזן וחבר מרעיו, אלה שסמוטריץ' בעצם רוצה להכריע ולהעלים מעל פני האדמה. יש, מתברר, דוקטור בצלאל, ויש מיסטר סמוטריץ'. היחיד שהצביע בקבינט נגד הארכת החסינות לבנקים הישראלים היה, תעמידו פני מופתעים, איתמר בן גביר.

תופעה דומה נרשמה באשר לפעולה הישראלית באיראן. כלפי חוץ, סמוטריץ' בעצמו כבר מטיס 15־F בדרך לטהרן. צריך וצריך לתקוף ולאבד ולהשמיד ולהרעיד את טהרן. בתוך החדר? יוק. דבריו הזכירו לכמה מהנוכחים את שמעון פרס. הוא העלה כל מיני אפשרויות - תקיפה באיראן עצמה לא הייתה אחת מהן.

אצל סמוטריץ' מתנערים ומכחישים: "זה נכון שהשר סמוטריץ' הביא את ההצעה לקבינט, אבל מדובר בהישג אדיר. הוא והאנשים שלו עובדים על זה כבר חודשים, הוועדה שהוקמה היא הישג אסטרטגי". בעניין איראן: "בדיוני הקבינט עולות כל האופציות על השולחן, שומעים את כל הסברות, מאתגרים את השיח ושואלים גם שאלות איפכא מסתברא".

ניחא. אני זורם. סמוטריץ' הוא דוגמה נהדרת למישהו שהוא גם איפכא, וגם מסתברא.