ערב אחד נרדמתי מול הטלוויזיה תוך שאני שומע את המילים “אנחנו כפסע מן הניצחון המוחלט". כמה טוב להירדם מתוך תחושת שלווה וביטחון, כאילו שאתה ילד קטן ואמך מכסה אותך בשמיכה לפני השינה.
נרדמתי, ובחלומי אני מבלה עם משפחתי בצימר בצפון, וזאת לאחר שהתלבטנו בין אילת ומנרה, מתוך ידיעה שמוטטנו את שלטון חמאס, הדפנו את חיזבאללה, המנוולים ברחו מחוץ לעזה וללבנון, מדינות אירופה תפסו פיקוד על השלטון האזרחי, כל חטופינו חזרו בשלום, אין יותר טילים, ותושבי העוטף והצפון חזרו לבתיהם המשוקמים.
מתוך חלום אני שומע את אשתי אומרת לי “קום, רפי, אתה ישן על הכורסה, לך להתארגן ותיכנס למיטה". אני מת להמשיך לחלום, אבל אני כבר ער ותופס שלא ניצחנו ולא נעליים. לא מוטטנו את שלטון חמאס ולא החזרנו את החטופים ולא החלפנו את השלטון בעזה ואין לנו שום מושג מה יהיה ביום שאחרי, וישראל הצטמצמה וטילים ממשיכים לעוף לעוטף עזה ולצפון.
ועדיין, לפי נתניהו אנחנו כפסע מניצחון מוחלט. דפדפתי במילון וגיליתי ש"כפסע" זה “כמרחק פסיעה". כלומר אוטוטו אנחנו שם. עוד צעד אחד והגענו. נשמתי עמוקות ונכנסתי למיטה. לא הצלחתי להירדם. אז אולי רק שיחזירו את החטופים ונפסיק לדבר על ניצחון? ובעתיד, איך אומרים, אלוהים גדול.
אינני פוליטיקאי, ואני מבין קטן מאוד ביחסי חוץ, אבל אני מבין בכבוד לאומי ובגאווה לאומית ובמשמעות של כבוד לעומת כסף. עד מתי ניתן לטורקים להשתין עלינו (סליחה על הבוטות) ונגיד לעצמנו שיורד גשם? עד מתי נמשיך להתחנחן בפניהם? נכון, אנחנו רוכשים מהם והם ספקים שלנו, בעיקר לצורכי בניין, אבל אפשר לקנות את רוב הדברים גם מקפריסין, יוון וסיציליה.
אני בעד ניתוק היחסים, שהרי היחסים בין המדינות הם על הנייר. אין הזדמנות שנשיא טורקיה ארדואן אינו מנצל כדי להשמיץ אותנו, לגדף ולאיים עלינו. בל נשכח שאנחנו תורמים לכלכלה של טורקיה לא מעט, ואף שמדינתנו קטנה, תיירותנו גדולה והישראלים אוהבים מאוד לבזבז כספים בחופשה, אפילו כאשר "הכל כלול".
שילכו הטורקים לכל הרוחות, נאכל פחות לקרדה ורחת לוקום ונמתין בסבלנות. במוקדם או במאוחר יקום שלטון חדש בטורקיה, שאיתו נוכל לקיים שלום אמת. זו דעתי. הקדמתי ואמרתי שאני מבין קטן מאוד ביחסי חוץ? הנה, הוכחתי.