קארים חאן, התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, הבקיע אתמול (שני) שער עצמי מרהיב לחיבורים. כמו קארים בנזמה, רק הפוך. העובדה שכרך בנשימה ובהודעה אחת רוצחי המונים נאצים כיחיא סינוואר ומוחמד דף, עם מנהיגים נבחרים במדינה (עדיין) דמוקרטית כבנימין נתניהו ויואב גלנט, פגעה בעיקר באמינותו ובאמינות המוסד החשוב שבראשו הוא עומד. אני לא יודע אם מעד בלשונו או התכוון לכנות את ישראל "טריטוריה" ואת פלסטין "מדינה", אבל גם כאן הוא, בהמעטה, לא הבריק.
חסרי ערך: בתי הדין הבינלאומיים של האו"ם הפכו לקריקטורה מטורללת | דעה
בניתוח ראשוני אפשר גם לקבוע שהוא לא שירת שום מטרה שרצה לשרת. הוא הצליח לאחד את הציבור הישראלי וחלק גדול מהעולם המערבי מאחורי הממשלה וצה"ל (אל תדאגו, זה יעבור), הוא פגע בסיכויים להסכמת חמאס לעסקה או פתרון כלשהו ("הגליה"), הוא לא קידם שום דבר חשוב או ממשי. צווי המעצר נגד סינוואר ודף הם הדבר האחרון שמטריד אותם עכשיו ואפשר להעריך שגם הצווים, שטרם יצאו, נגד נתניהו וגלנט, לא באמת ימריאו ולא באמת יביאו מי מהם אל מאחורי סורג ובריח. הסיכוי שנתניהו יישב בסופו של דבר במעצר עדיין קיים, אבל לא בכלא הולנדי. אם זה יקרה, זה יקרה בכלא ישראלי.
אחרי שאמרנו את כל זה, בואו ננסה להביט לתוך עצמנו: קארים חאן אינו שונא ישראל ואינו אנטישמי. הרקורד שלו, עד עכשיו, הוא שונה לגמרי. למען האמת, כשנכנס לתפקידו, רבים בירושלים נשמו לרווחה. חאן נחשב למוסלמי מתון שבמתונים, הגון וקפדן ועם נטייה קלה לטובתנו. ישראל משכה זמן וגררה רגליים בכל הקשור להתלבטויות של התובעת הכללית הקודמת בבית הדין בהאג אם לפתוח בחקירה נגד מעשיה של ישראל בשטחים, בתקווה להגיע איכשהו לקדנציה של חאן. "איתו, זה יסתדר", הבטיחו גורמים מדיניים. אגב, הם צדקו. איתו, זה הסתדר.
אבל אז פרצה המלחמה וכל מה שהסתדר, החל להשתבש. מה אמר חאן אתמול? לפני שנתלהם, נזעק "אנטישמיות" ונקונן על מר גורלנו ועל "העולם כולו נגדנו", צריך לזכור שהוא האשים את סינוואר, דף והנייה בפשעים חמורים מאוד, כולל השמדת המונים, רצח והתעללויות מיניות והקדיש זמן ומקום גם לסוגיית החטופים. כשדיבר על נתניהו וגלנט, המונחים היו שונים לגמרי, וגם השורה התחתונה: במקרה שלנו, הוא מבקש מבית הדין צווי מעצר. כלומר, הוא בשלב הבקשה/המלצה.
החשדות של חאן נגד מנהיגי ישראל אינם רצח, ג'נוסייד או אונס. הם לקוחים מעולם המושגים ה"הומניטרי". כלומר, כל מה שאנחנו לועגים לו כאן. מתברר שמחוץ לכרם שלום, רפיח וירושלים יש גם עולם שבו לא אוהבים לראות מיליוני בני אדם מופצצים, רעבים, צמאים ונדים ממקום למקום בתקווה למצוא מחסה. אני לא כותב את הדברים האלה מתוך סימפתיה לעזתים, אלא מתוך ראייה מפוכחת של המציאות שבתוכה חיה ישראל.
ולכן, מי שממנה את בן־גביר לשר שאחראי על הביטחון הלאומי ואת סמוטריץ' לשר שאחראי על יהודה ושומרון, לא יכול להשתומם כשקו האשראי הבינלאומי והמשפטי שלו ושל ממשלתו נסגר לו בחבטה על האף. מי שלא מגיב לכל צהלולי ה"בואו נזרוק עליהם אטום" או שאר ההמלצות והקריאות הפשיסטיות וצמאות דם שנשמעות על בסיס יומי מספסלי הקואליציה שלנו, שלא יבוא בטענות כשהטריבונלים המשפטיים בעולם מפסיקים לתת בו אמון. מי שממנה את ניסים ואטורי לסגן יו"ר הכנסת, את טלי גוטליב לחברת כנסת ואת ינון מגל לשופר הרשמי, לא צריך להיות מופתע כשיום אחד שוברים לו על הראש את הכלים.
הדבר המגוחך ביותר ששופרות נתניהו עושים עכשיו, זה שואלים (בעיקר את עצמם) לאן נעלמה מערכת המשפט הישראלית, שעד היום שימשה שכפ"ץ מוצלח וכמעט חסין לגמרי לתביעות מהסוג הזה. הם מזכירים לי את ההוא שרצח את שני הוריו ואחר־כך ביקש רחמים מבית המשפט, בגין יתמותו.
התשובה פשוטה: גם כשיש שוער מצוין בשער, אפשר לחטוף גול. גם כשחוגרים חגורת בטיחות, אפשר ליהרג בתאונה. מערכת המשפט הישראלית הגנה עלינו 76 שנה מאירועים כאלה בדיוק. אלא שלא לעולם חוסן. העולם כולו עקב אחר הניסיון הבריוני של יריב לוין ושמחה רוטמן, בגיבוי ובהשראת נתניהו, להחליש אותה, לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון ולהפוך אותנו לדמוקרטיה נכה. לא מזמן שונתה הגדרת ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה אלקטורלית", ירידה של ליגה שלמה במדד הדמוקרטיות.
זאת, ועוד: בעולם עוקבים אחר השתוללותו של הקרנף בחנות הפורצלנים, כלומר איתמר בן גביר, במסדרונות מה שנותר ממשטרת ישראל. בסוף השבוע האחרון התפרסם ב"ניו־יורק טיימס" תחקיר ענק של רונן ברגמן עם ממצאים מדהימים למדי על השתוללות המתנחלים ביהודה ושומרון, כולל אמירותיהם של אלופי פיקוד ישראלים בתחום הזה. כל זה נרשם ומתויק. גם בהאג.
כשבן גביר צווח על מפכ"ל המשטרה ודרש ממנו להפסיק לשלוח ניידות להגן על משאיות הסיוע ההומניטרי שאמורות להיכנס לעזה, יש לזה אפקט. זו תרומה ישירה ונדיבה לכל תביעה שתוגש בעתיד נגד כל בכיר ישראלי. כששר בממשלה משסה את המשטרה שתפעל נגד החלטות אותה ממשלה, זה לא דמוקרטיה. זה כאוס. ולכן, מי שהולך לישון עם בנגבירים וסמוטריצ'ים, יקום עם צווי מעצר. ככה פשוט.
קארים חאן התייחס לזה אתמול. מדובר במה שנקרא "עקרון המשלימות" (Complimentarity), שמאפשר לנו במשך שנות דור לשלוט על עם אחר, להחזיק שטחים רוויי אוכלוסיה עוינת מבלי לספח אותם, בסוג של "מעמד ביניים" לא ברור משפטית, ולהישאר בחיים. על פי עקרון המשלימות, כשיש מערכת משפט עצמאית וחזקה, אין סיבה להתערבות משפטית חיצונית. כל המבנה הזה בנוי, כל השנים האלה, על זה שיש כאן מערכת שלטון חוק עצמאית וחזקה. שאם מבוצע פשע כלשהו נגד פלסטיני, הוא ייחקר. שהיועצת המשפטית לממשלה לא כפופה להוראות הממשלה, שבית המשפט עצמאי, שרשויות החקירה בעלות שיניים וחותרות לצדק ואמת, לא לריצוי השלטון.
ובכן, כל זה נתון עכשיו למתקפה מתואמת, הרסנית וברוטלית של נתניהו וסריסיו המופקרים. מאחוריהם המון זועם ונבער, שלא קולט שהמערכת הזו כולה מיועדת לאפשר לנו להמשיך לרבע את המעגל ולתפקד בנסיבות קשות. כשמצ"ח פותחת בחקירה אחרי ששוטר ישראלי הורג פלסטיני, זה לא כי היא רוצה לרדוף את השוטר. זה כי יש צורך חיוני שהחקירה לא תיפתח בהאג. אבל גם זה כבר לא עומד לזכותנו. כי בעולם עקבו אחרי זה בשבע עיניים והתובע הכללי בהאג שיגר על כך אתמול רמזים בעובי של פיל: לא די בעקרון המשלימות התיאורטי. צריך לראות שקורים גם דברים בשטח, שננקטים צעדים, גם ברמה האופרטיבית וגם ברמת המדיניות.
ולדעתו של קארים חאן, לא כך הדבר. לצערי, אני לא בטוח שהוא לגמרי טועה. כל האקר חובבן יכול לאסוף ברבע שעה של עבודה כמות אינסופית של סרטוני וידיאו מכל הסוגים והמינים שיעידו, לכאורה, על קריאות לרצח עם, להתעללות, או סרטונים של הרס רכוש פלסטיני בעזה, ונדליזם ושאר זוטות מטופשות, מיותרות ומזיקות. כל זמר שמלהיב את קהלו בקריאות על זכר עמלק או כל וריאציה אחרת מהסוג הזה, תורם גם הוא למדורת ההבלים.
כי בסופו של דבר, צה"ל הוא עדיין הצבא המוסרי בעולם. עד כמה שצבא יכול להיות מוסרי. אחוז האזרחים שנפגעו בעזה יחסית למחבלים הוא הנמוך ביותר מכל המלחמות והקונפליקטים של הזמן המודרני. אנחנו משקיעים מאמץ שאף אחד אחר לא משקיע כדי למנוע מוות מיותר, אבל לא יוצאים נשכרים מזה, בעיקר בגלל שאיבדנו את הצניעות, איבדנו את הבושה והתחלנו לחקות את אויבינו, במקום להמשיך ולממש את ערכינו המקוריים.
התובע קארים חאן רמז אתמול, ולא בפעם הראשונה, שנעשים ניסיונות להלך עליו אימים. שיש מאמצים להפעיל עליו לחצים פסולים, להטות את החלטותיו ופעולותיו ולהשפיע בדרכים שונות ומשונות על המוסד שבראשו הוא עומד. הוא הדגיש שבכוונתו לפעול נגד כל זה בנחישות. ואני ממליץ לקחת אותו ברצינות. אם הייתה למישהו כוונה לשגר להאג את איציק זרקא ורמי בן יהודה, כדאי שישקול שוב. גם התייצבות עם חצי ממשלה ושליש כנסת, במסיכות קורונה, סביב הנאשם בפתח בית המשפט, לא תועיל הפעם. האג זה לא ירושלים. השופטים שם לא מפחדים. גם התובעים לא. עדיף להתמודד איתם בתחום העובדות ולהימנע מקללות.
ובשורה התחתונה: איך שזה לא ייגמר, וכולנו מקווים שזה ייגמר טוב, כדור השלג שלנו התקדם אתמול במדרון התלול שבסופו נהפוך למדינה מצורעת. בזו אחר זו נושרות מאיתנו כל חגורות הבטיחות. יש כבר סנקציות, יש כבר אמברגו, כנראה שיהיו גם צווי מעצר. ינון מגל קרא לכל זה, לא מזמן, "קונצרט". המשיח שלו קרא לזה, די מזמן, "ליגה אחרת". נדמה לי שמדובר בליגה למקומות עבודה.