העיתונאי אורי דן, שהיה איש סודו של אריאל שרון, טבע את המימרה "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה". לא רבים האמינו שמי שנאלץ לעזוב את משרד הביטחון בעקבות דוח חמור שחקר את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, יחזור כראש הממשלה.
לא מדובר ברשלנות אלא בפשע: צמרת צה״ל - פישלתם בענק
הסכנה הנסתרת: כך חמאס מתכנן להפוך את ההפסד שלו לניצחון
בספרו כתב דן ז"ל כי נראה היה שזה סוף הקריירה הפוליטית של שרון, שהצליח להפתיע אפילו את מקורביו. שרון הוא שחתום על המשפט "פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, אבל חשוב שתישאר על הגלגל", והוכיח שאין אמירה נכונה מזו.
נזכרתי בראש הממשלה המנוח שרון כשקראתי את הביקורת שהטיח שר הביטחון יואב גלנט בראש הממשלה בנימין נתניהו, על כך שאין לישראל תוכנית ליום שאחרי. בשנים 2008 ו־2009 חשף העיתונאי קלמן ליבסקינד, בכתבות תחקיר בעיתון "מעריב", פרשייה שעסקה בענייני נדל"ן ונקשרה בשמו של האלוף גלנט, שהיה מועמד להתמנות לרמטכ"ל ה־20 של צה"ל.
בכתבה הוצגו בין השאר טענות על כך שגלנט השתלט שלא כדין על שטחי ציבור שגבלו בנחלתו במושב עמיקם, וסלל דרך גישה פרטית ומגרש חנייה. הוא עשה זאת, על פי ממצאי התחקירים של "מעריב", ללא קבלת היתרים תכנוניים ובניגוד לחוק. אדמות המושב עמיקם, שבו מתגורר גלנט, נמצאות בבעלות המדינה, ורק מוחכרות לתושבים. נטען שגלנט, בתקופה שבה כיהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה שרון, ניסה להכשיר את פעולותיו בנימוק שסלילת דרך נוספת לביתו נעשתה מטעמי אבטחה, כדרך מילוט למקרי חירום.
הפרסומים בדבר השתלטות על אדמות מדינה שלא כחוק שיוחסו לגלנט, פסלו אותו מלשמש רמטכ"ל. בראשית פברואר 2011, כחלק מתשובת המדינה לבג"ץ, קבע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי "ספק אם ראוי מבחינה משפטית־ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות הודעת היועמ"ש, החליטו רה"מ נתניהו ומי שהיה שר הביטחון אהוד ברק לבטל את מינויו של גלנט, ומינו לתפקיד הרמטכ"ל את האלוף בני גנץ.
דם רע
בתום תקופת צינון בחר גלנט להצטרף לפוליטיקה. הוא מעולם לא היה בשר מבשרה של הליכוד. תחילה בחר להצטרף לכולנו, מפלגתו של משה כחלון. בעקבות יחסים מתוחים עם כחלון החליט לעבור לליכוד. ראש הממשלה נתניהו, שחיפש דמויות ביטחוניות, קיבל אותו בזרועות פתוחות.
על גלנט, ששימש כמזכירו הצבאי של שרון, ניתן להשתמש באותה מימרה שטבע אורי דן ולומר: מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, קיבל אותו כשר הביטחון. היחסים בין גלנט ונתניהו ידעו בעיקר מורדות, והשיא היה ב־26 במרץ 2023, כשנתניהו החליט לפטר את גלנט מתפקיד שר הביטחון והאשים אותו ב"תגובה רפה לסרבנות". הסיבה האמיתית הייתה קריאתו של גלנט לעצור את חקיקת המהפכה המשפטית בתקופה של מציאות ביטחונית רגישה, שבמהלכה נרצחו בתחילת אותה שנה 15 בני אדם.
באפריל 2023 הודיע נתניהו במסיבת עיתונאים שהחליט להחזיר את גלנט לתפקידו. הוא הצהיר כי השניים "עובדים יחד בכל החזיתות מול האתגרים הביטחוניים", והוסיף כמס שפתיים: "החלטנו להשאיר את המחלוקות מאחורינו". גם גלנט שידר נימה של פייסנות, ולאחר הצהרתו של נתניהו כתב בחשבון הטוויטר שלו: "ממשיכים יחד במלוא העוצמה למען ביטחון ישראל".
מקורבים של השניים מעידים שלאחר חזרתו של גלנט לתפקיד שר הביטחון (אף שהוא לא נאלץ לעזוב גם לאחר הודעת הפיטורים), הוא איבד את האמון בנתניהו. הוא חש מושפל, והיה ברור לכל שבתוך זמן קצר יבוא חשבון עם מי שהביא להשפלתו. גלנט לא השאיר את המחלוקות מאחוריו, והיה ברור שבמהרה תתחדש היריבות בין השניים. מעיני גלנט לא נעלמה העובדה שנתניהו חיפש לו מחליף, ופנה לשר אבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ, כדי שיקבל עליו את תפקיד שר הביטחון. דיכטר, שאותו ביקש נתניהו להציג כדמות ביטחונית ראויה לא פחות מגלנט, דחה את ההצעה.
נתניהו, שנכשל בקריאת המפה, התקפל אל מול הלחץ הציבורי העצום שנוצר לאחר פיטוריו של גלנט, והשאיר אותו בתפקידו. הוא לא התקשה להבחין בתוך זמן קצר שגלנט קורא את המפה הפוליטית טוב ממנו, ואין לו סיבה לחשוש לכיסאו. שר הביטחון, שנישא על כתפי תנועות המחאה בזכות האומץ שהפגין, המשיך כרגיל בענייניו, כשבמקביל הקריאות לשחררו מתפקידו – שנשמעו מפיהם של כמה מהשרים שמוכרים בחנפנותם לראש הממשלה – דעכו במהירות.
המלך הוא עירום
ואז הגיע 7 באוקטובר. לגלנט ברור שכשנתניהו אומר שכל חברי הממשלה אחראים, הוא מתכוון גם ובעיקר אליו. אין לו ספק שנתניהו לא יירד מהבימה הפוליטית בלי שייקח איתו את שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אגף המודיעין וראש השב"כ. זה בדיוק הזמן עבור גלנט להצטייר לא רק כמבוגר אחראי, אלא כמי שחוזר ומתריע שהמלך שהוא עירום, ועל כך שראש הממשלה לא הכין שום תוכנית ליום שאחרי סיום המערכה בעזה.
גלנט גוזר קופונים אצל מי שמבקשים להביא לסיום המלחמה, ובהם מארגני הפגנות המחאה, ונתפס בציבור כמי שלא נגרר אחרי ראש הממשלה. במהלך הזה מאותת גלנט גם לארה"ב שהוא לא בכיסו של נתניהו, ושאין לו כוונה לאמץ את הקו שלו. גלנט מביא בחשבון את הסיכון שייתכן שנתניהו יבקש לבוא איתו חשבון ולהדיח אותו פעם נוספת, אבל ברור לו שבמבנה הפוליטי הנוכחי של הממשלה, הוא ייזהר שלא לעשות זאת.
אם יממשו גנץ וגדי איזנקוט את איומם ויפרשו מהקואליציה, לגלנט יהיה תפקיד מכריע בייצובה של הממשלה. בין גלנט לגנץ חלה התקרבות רבה לאחר תקופה ארוכה של עוינות. שני האישים הפוליטיים אימצו את המימרה המוכרת "אויבו של אויבי הוא ידידי". עוינות במערכת הפוליטית איננה דבר נדיר, השאלה היא איך חיים איתה, ואיך ממנפים את יתרונותיה.
בהתקרבות בין גלנט לגנץ ניתן היה להבחין כבר לפני מספר חודשים, במסיבות העיתונאים המשותפות בתחילת המלחמה. לאחר סיום מסיבת עיתונאים השניים לחצו ידיים בחום, וכשחלפו על פניו של נתניהו הם הושיטו לו יד כדי שלא לפגוע בכבודו. גלנט, מצדו, מנסה בעת האחרונה להפגין מנהיגות. צלם של משרד הביטחון נלווה אליו בביקוריו בצפון ובדרום. כשהוא מוקף בחיילי צה"ל, נוהג שר הביטחון לפזר הצהרות לוחמניות. הוא למד את השיטה מראש הממשלה נתניהו, שלא מחמיץ צילום טוב בחברת חיילים.
שלא כמו ראש הממשלה, 13 ימים אחרי התקפת הפתע בדרום הודיע גלנט שהוא לוקח אחריות לכישלון. בפגישה עם חיילים בשטח כינוס סמוך לגבול עזה אמר גלנט: "אני אחראי על מערכת הביטחון, אני אחראי עליה בשבועיים האחרונים, וגם באירועים קשים". הוא נמנע מלהצהיר שהוא שותף למחדל, אבל להבדיל מנתניהו, הוא בחר לקחת אחריות אישית ובכך חסך מעצמו את השאלה שמופנית שוב ושוב לנתניהו, מבלי שהיא זוכה למענה.