"הפסע מהניצחון המוחלט" של ראש הממשלה נמתח השבוע בפיו של צחי הנגבי, עושה דברו האלסטי, ל"עוד שבעה חודשי לחימה בעזה". אבל גם זאת תחזית אופטימית: לא צריך השכלה צבאית כדי להבין שישראל בתחילתה של מלחמה ארוכה ורבת־שנים. בינתיים ממשלת ישראל עושה את המרב כדי להבטיח שנעבור אותה מבודדים וחלשים מתמיד.
נתניהו צריך להגיד את האמת: רפיח הוא לא האירוע המכונן שיקבע את המלחמה
בצל עננת התחקירים הרודפת אחריהם: הצמרת הצבאית איבדה את המיקוד
מי שצורך את המידע שלו מערוץ הטלוויזיה שהכריז השבוע שתמיכה בבנימין נתניהו מקטינה את הסיכוי להירצח בידי חמאס, עשוי להתפתות ולהאמין שהניצחון המוחלט יגיע עם פירוק שלושת גדודי חמאס שנותרו ברפיח. אבל (ובלי להמעיט בה), עזה היא הקטנה בבעיותינו.
לנגד עינינו מתממש חזונו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס שחוסל לפני ארבע שנים, של שישה צבאות טרור שנלחמים נגד ישראל: חמאס בעזה, חמאס ביו"ש, חיזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק, והחות'ים בתימן. אבל גם קאסם לא העז לשער בנפשו שאליהם תצטרף חזית שביעית: מלחמה ישירה בין איראן וישראל.
שבע החזיתות שניצבות מולנו הן אתגר שילווה אותנו עוד שנים ויגזור עלינו הסתכלות אחרת על מקומנו באזור, על מבנה הצבא שלנו ועל חלוקת המשאבים הלאומיים. שאלת כיבוש רפיח, שרה"מ ושרי ההבלים שלו הפכו אותה לסלע קיומנו, לא תקטין במאומה את האיום הנשקף משש החזיתות האחרות.
בסוף השבוע הזה צה"ל התייצב בשליטה מבצעית על ציר פילדלפי, החוצץ בין רצועת עזה למצרים. כוחות צה"ל התקדמו עד לגבעה שלידה שכן פעם מוצב גירית, הצופה אל הים ואל השכונות בצפון־מערב רפיח. כרגע טרם התקבלה החלטה אם לכבוש את מרכז ומערב העיר.
במרכז ומערב רפיח יש, על פי ההערכות, מספר לא קטן של חטופים ישראלים חיים. כל פעולה שם עלולה לסכן אותם בהיפגעות מאש צה"ל או ברצח בידי חוטפיהם, ולכן אם תינתן הפקודה – צה"ל יהיה זהיר מאוד בהפעלת האש שלו, לקח שלמדנו במחיר כואב עוד בתחילת המלחמה.
בנובמבר 2023 תקף צה"ל את המתחם התת־קרקעי שבו שהה אחמד ע'נדור, מפקד צפון הרצועה של חמאס. כאשר פצצה מתפוצצת בתוך מנהרה, שריפת חומרי הנפץ משחררת גל של גז רעיל ששוטף את כל המנהרות שמחוברות אליה וחונק את מי שנמצא בהן. חיל האוויר לא הביא אז בחשבון שהמתחם שבו שהה ע'נדור מחובר למנהרה אחרת שבה שהו חטופים ישראלים, ושהגז הרעיל עשוי לסכן אותם. הלקח הזה נלמד, ולכן הלחימה ברפיח, אם תהיה, תנסה להתחשב ככל האפשר במיקומים של חטופים ישראלים.
פילדלפי תחתית
אבל כיבוש רפיח עשוי להשפיע על גורל החטופים גם בדרכים אחרות: רפיח היא מנוף הלחץ הצבאי האחרון שנותר לישראל מול חמאס. סירובה של הממשלה לנסות להקים אלטרנטיבה לשלטון חמאס בעזה הופך את רפיח לשוט האחרון שנותר בידי ישראל מול חמאס. אחרי שיונף השוט ויפרק את גדודי חמאס שנותרו – לא יהיה לישראל במה לאיים על חמאס. לכן עצירה כרגע בציר פילדלפי תקנה שהות לברר אם ניתן לקדם את המו"מ לשחרור החטופים.
אולי ברגעי התבונה האחרונים שלו, בטרם יפרשו בני גנץ וגדי איזנקוט, אישר הקבינט המצומצם לצוות המו"מ לתת תשובה ישראלית נדיבה לחמאס, שמסכימה לשחרור מספר קטן של חטופים בפעימה הראשונה של העסקה. היא כוללת חיילות, אזרחיות וקשישים. בישראל מבינים שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להביא לשחרור החיילים והצעירים, גם הפצועים והחולים שבהם, בעתיד הקרוב.
ההחלטה על כיבוש העיר תמתין עד שתתקבל תשובת חמאס להצעה הישראלית, אבל בינתיים השהייה בציר פילדלפי מעוררת דילמה נוספת. עד כה התגלו לאורך 9 ק"מ של הציר יותר מ־20 מנהרות שחוצות מעזה למצרים. בצה"ל יש ויכוח ער אם נכון להרוס את המנהרות שהתגלו ולסגת, או לתפוס לאורך זמן את המסדרון שמפריד בין הרצועה לסיני.
גם אם תיכבש רפיח וגם אם לא, צה"ל יידרש בשנים הקרובות לפעול ברציפות בעזה כדי למנוע צמיחה מחודשת של חמאס, שכבר הוכרע במערכה ולא מתפקד כרגע כצבא סדור. אבל כל עוד שתיים מאוגדות ההכרעה של צה"ל שקועות בעזה – אין לישראל שום סיכוי להביא לשינוי המצב בגזרת הצפון.
סיום המהלך העצים בעזה יוכל לפתוח הזדמנות למו"מ על הסדרה מול חיזבאללה. שום הסכם עם חיזבאללה לא באמת יוכל להבטיח ביטחון לתושבי הצפון, אבל יוכל להעניק לצה"ל זמן להתכונן למלחמה הבאה. הצבא שלנו היום מותש משמונה חודשי לחימה אינטנסיביים ושוחקים, ולפני שאנחנו קופצים ראש למערכה הבאה – חייבים לרענן ולחזק אותו.
נער גבעות כי ימלוך
נדמה לי שרוב הישראלים מבינים שישראל צריכה צבא גדול וחזק יותר כדי להתמודד עם מה שעוד נכון לנו. הסביבה המזרח תיכונית רואה בנו עדיין טרף קל, ובמקום לחזק את הברית האסטרטגית עם ארה"ב ועם המדינות באזור – הממשלה הזאת עושה הכל כדי לחבל בה.
בתוכה מגדיל לעשות שר האוצר, נער גבעות כי ימלוך, שיוצא מגדרו למנוע מצה"ל להצטייד בפלטפורמות ובחימושים שהם קריטיים לניהול המלחמה בשנים הבאות. מי שבגר וגדל כשהוא רואה בצה"ל אויב, זה שמפרק את המאחזים הלא חוקיים שהוא מקים, מתקשה להיגמל מההרגל ולראות את טובת המדינה כולה.
רובה של החברה הישראלית כבר עשה את הריסטרט הכואב שנכפה עלינו ב־7 באוקטובר ומבין שזה לא מבצע מוגבל או מלחמה קצרה – זו מלחמה על חיינו, והיא תהיה ארוכה. צודק ח"כ אביגדור ליברמן, שזעק השבוע שאנחנו ניצבים מול איום קיומי. אבל הממשלה שלנו תקועה עדיין ב־6 באוקטובר, כאילו כלום לא קרה: כל שר דואג רק למגזר שלו, וראש הממשלה דואג רק לעתידו האישי. עם ממשלה כזאת לא רק שלא נראה את הניצחון, אנחנו בדרך הבטוחה לאבדון.