שאלתי פעם עבריין בכיר למה בעולם הפשע לא נהוג לצרף הרבה שותפים. "אה, זה פשוט", הוא ענה. "כי כשיש הרבה שותפים, צריך לגנוב הרבה יותר, ואנחנו לא רוצים לגנוב, רק להתפרנס". נזכרתי בתשובה הזו השבוע, כשבלוני ניסוי של שותפות פוליטית חדשה הופרחו לאוויר.
השיחה הקשה בין ראש המל"ל למשפחות חטופים: "יאללה, תקללי אותי"
הג’יהאד האיסלאמי פרסם סרטון נוסף של החטוף אלכס טרופנוב
לפני שלושה חודשים בדיוק, יו"ר תקווה חדשה גדעון סער, עדיין שר בממשלה ושותפו של יו"ר המחנה הממלכתי השר בני גנץ, אותת באורות בוהקים שהוא מתקרב לראש הממשלה בנימין נתניהו. "הגיע הזמן להפסיק עם החרמות הפוליטיים", אמר סער. נו, שיהיה. פרסמתי כאן אז שבחדרי חדרים הוא עושה צעדים דווקא בכיוונו של נפתלי בנט, שעוד ישוב לזירה הפוליטית הרשמית, וליו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. ידעתי שהשלישייה הזו מתגבשת.
והנה השבוע החלו השלושה בטפטופי הדלפות מתפרצות של "מאחורי הקלעים" שהם מתקרבים להם לפתע. אלא שבמקום בנט הוצג "אח על מלא" אחר מברית האחים הבלתי נשכחת, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. המטרה המוצהרת היא אחת: ליצור אלטרנטיבה שלטונית בהמשך באמצעות רשימה מאוחדת, כזו הנושאת על דגלה את הסיסמה המעייפת – רק לא ביבי.
ובכן, גם הרביעייה הזו מזהה מה שמזהה כל אדם שני בישראל, שבקוטביות שבין ה"ימין על מלא", שנאלץ לכסות בתסכול על הבושות שעושה להם השר איתמר בן גביר, לבין ממשלת השמאל הקודמת, או בכינויה המכובס "ממשלת השינוי", יש חתיכת ואקום.
בולטת בהיעדרה מפלגה שהיא ימין אלגנטי, נורמלי, כזה שמצד אחד מדבר שפה נאותה, אבל מסוגל גם להכות באויבינו בעוצמה. השחקנים הרלוונטיים בזירה הפוליטית ומחוצה לה מנסים עוד להבין איך מהנדסים את האירוע הזה, ואיך הופכים אותו למפלגת שלטון. כשיש דמון פוליטי משותף, נתניהו, הדבק הזה נוצר פתאום.
מנתוני סקרים שנחשפתי אליהם עולה שהחיבור בין ליברמן, בנט סער וראש המוסד לשעבר יוסי כהן (ללא לפיד) מניב בימים אלה, בדגש על אלה בלבד, מעל 20 מנדטים, באופן מובהק. הוא שובר את עמודת המנדטים ההיסטרית של גנץ, מוריד אותו תחתיו, וגם מוריד את הליכוד בראשות נתניהו אל מתחת לקו האדום של 20 מנדטים.
אלה כמובן נתוני פתיחה של חיבור חדש ונוצץ שעוד יישחקו עד דק בטרם נגיע לבחירות אמת, לכשתתקיימנה. מי כמו גדעון סער יודע. שחקנים חדשים שירוצו עם אותו טיקט של ימין אלגנטי, נורמלי, שמדבר בשפה נאותה ומסוגל להכות באויבינו בעוצמה עוד יצוצו כרקפות מתחת לסלע ויבקשו להתמזג לצורך יצירת אלטרנטיבה שלטונית. אולי זו הסיבה לכך שיוסי כהן טיפס לכותרות השבוע באופן שלילי. מה לא עושים כדי לחבל בהצטרפות שלו למהלך שכזה. רק תוהה בקול רם, כמובן.
אלא שהדרך לניסיון הבא להנחית את נתניהו על ספסלי האופוזיציה, תתחיל בחיבוקים ומגדלי כפות ידיים קבוצתיים (או לחלופין בתמונה עם פרצופים המתאמצים להסתיר באסה, כפי שיצאה מהישיבה של ליברמן, סער ולפיד השבוע) ותמשיך בקרבות אגו פנימיים בנוגע לשאלת העומד בראש המפלגה המאוחדת. בעיקר חסר לאיחוד הזה להציע משהו חדש באמת. הזרמת דם חדש של שחקנים מרעננים שעוד לא הספיקו לאכזב, כדי שיהיה מה למכור בקלפי.
הפיצוח של איחודים פוליטיים הוא ליצור מספר שיעלה על סך החלקים. כבר היה לא כל כך מזמן איחוד רציני שכזה, שלרגע סיפק בענק את הניצוץ החדש והמבטיח. הקוקפיט של גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון ולפיד. עכשיו נותר רק לראות אם המשולש/מרובע המתהווה זה זמן מה ילמד מהפירוק הגרנדיוזי שעבר על הקודמים. כמו תמיד בפוליטיקה הישראלית, משעמם זה לא יהיה.
השמאלנים עם גולן
בזמן שבימין מנסים לעשות סדר בברדק בתוך הממשלה וסביבותיה, ובאגף אחר מתארגן לו ימין חדש כלשהו, שתואם כאמור את רוח התקופה, בשמאל יש אחד – יאיר גולן, הידוע כמזהה תהליכים מדופלם, שמהשבוע כל הגוש המדולל מונח על כתפיו.
גולן, אלוף במיל', בעל עבר קרבי עשיר, שראה לא פעם לאויב את הלבן בעיניים, הוא גם האיש שטען כי הוא מזהה בישראל תהליכים הדומים לאלו שהיו בגרמניה הנאצית לפני השואה, קרא לסרבנות בצה"ל ויש לו אחריות אדירה (כמו גם לאחרים) לקרע בעם בשנה וחצי האחרונות. כעת הוא מבקש לתקן.
השבוע תרם גולן את גופו למדע, כששימש דפיברילטור למפלגה שלמה. הניצחון נרשם בנוקאאוט עם ידיים קשורות מאחורי הגב. רוב של 95%, תוצאה בעל ניחוחות סוריים, שבמקום אחר הייתה יכולה לבשר על תהליכים טוטאליטריים – אבל במקרה הזה רק מעידה על גסיסתה המתמשכת של מפלגת העבודה.
מיד אחרי הניצחון, באופן לא ממש מפתיע וכדי שלא להיות חתום על עוד רסיס מפלגה מתאיידת, קרא גולן לאיחוד בשמאל, בין העבודה למרצ – מפלגה כשזכור נבעטה מהפרלמנט הישראלי, ובזמנה הפנוי, שהפך להיות רב, מנהלת קמפיין לשנאה בתוך עם ישראל, ויאללה שתישרף המדינה.
לגולן יש יתרון ענק ובצדו אתגר. מצביעים פוטנציאליים זוכרים לו, ובצדק, מה ששלו – שלו, את פעולותיו ההרואיות באירועי 7 באוקטובר. גולן נהג באומץ ובגבורה והציל חיים. אנשי המחאה נגד נתניהו רואים בו את אחד ממנהיגיהם, בעל ניסיון פוליטי, גם אם מועט, שהם עוד לא צברו (אף שרובם משוכנעים שהאירוע קטן עליהם. בהצלחה עם זה).
עכשיו גולן יכול בז'רגון הצבאי שהוא מכיר טוב כל כך, "לרדת למדרון אחורי" ולהתכונן. יש לו זמן פנוי לבנות את גוש השמאל בצלמו. שאלו פעם את אריק שרון, שועל קרבות פוליטיים מוערך, מה הסוד שלו.
"לא משנה אם אתה למעלה או למטה", ענה, "העיקר להישאר על הגלגל". כעת יהיה מרתק לראות איך מי שהובס בפרקים הקודמים על ידי זהבה גלאון במרצ, נזרק מהפוליטיקה, אבל המשיך להיאחז בגלגל, ממציא את עצמו מחדש. גולן יהיה שחקן מרכזי בזירה הפוליטית המתעדכנת הרשמית, אחרי הקלפי הבאה. אולי לפיד, שלהיות מספר 2 של מישהו עושה לו צרבת, בכלל יגשש דרכו אליו בדרך להשגת המטרה: לעמוד בראש הגוש. תוהה לי שוב בקול רם.
בקצב הטנגו
מרכוס אשלה, הארגנטינאי האגדי (היש ארגנטינאים שאינם אגדיים?) שברזומה נושא בתואר המחייב אלוף העולם בטנגו, נחת לסבב הופעות בישראל שלנו. כרקדנית חובבת בעצמי (היו ימים במערב) התייצבתי נרגשת להופעה. אף שרצוי שניים לטנגו, הלכתי בגפי. נו, תקופה כזו שנמאס לי להתעקש לפרק את התירוצים של סובביי. לפעמים אני אוהבת לבד. לרכוש לי את הכרטיס הבודד, להתרגש עד הסוף באופן פרטי מהצפוי, להתרכז ללא הסחות בבמה, לפנק את עצמי בדייט פרטי.
ההופעה הייתה בסטנדרט בינלאומי: קצב מעולה, צבעים שמאירים את העיניים והנשמה, ובכל זאת דבר אחד תפס אותי יותר מהכל.
לפני נאמבר הפתיחה המרהיב צוין כי אשלה ולהקתו תומכים במדינת ישראל.
למרות, ואולי דווקא בגלל רוחות המלחמה וכל הטירוף שהולך כאן, הם התעקשו להגיע ולהופיע דווקא אצלנו. בתקופה הזו, שבה הספורט המוביל בעולם הוא לשנוא אותנו ולרצות בהשמדתנו, גיבורי תרבות בינלאומיים כמו אשלה, אמה שפלן (בשבוע הבא) ואנריקו מסיאס (בחודש הבא) מתייצבים אצלנו ללא מורא ונותנים לנו חיבוק בעזרת האומנות הנפלאה שלהם. אני אתייצב למחוא להם כפיים, ואתם?
