אתמול, קצת אחרי 9 בערב, נפל דבר. קרייני חדשות מכל המגזרים והשפות הרצינו, החווירו, כחכחו בגרונם ודיווחו על העימות החדש שמטלטל את המערכות כולן. אולטימטום, שלא נאמר דו־קרב בצהרי היום, בין יעקב ברדוגו להרצי הלוי. אחד, רמטכ"ל צה"ל. שני, מפקד זרוע הטינוף והעילגות במכונת הרעל הביביסטית. ברייקינג: "ברדוגו לרמטכ"ל": תודיע שאתה נגד הפסקת המלחמה והישארות חמאס, ואתנצל!".
"החרדים לא סומכים על נתניהו": למה בוער לש"ס להעביר את חוק הרבנים?
קרבות אוויר: התכנית הצבאית להתמודדות מול כטב"מי חיזבאללה
בום. ברגע זה נכנסו לדריכות עליונה גם רשתות השידור הזרות. מאל־ג'זירה, דרך CNN וערוץ "טוב", ניידות השידור נהרו לאיזור הקריה בתל אביב והתגודדו מול הבור, שבו הסתגר באותה עת רב־אלוף הלוי מוקף ביועציו החיוורים. "איך אני יוצא מזה", שאל את דוברו דניאל הגרי, שנתפס לא מוכן.
איך יהיה מוכן, הרי מדובר בבטלן שהעביר את זמנו בחלטורות כמו מפקד שייטת 13, ראש מחלקת המבצעים של חיל הים, סמג"ד 50 ושטויות מהסוג הזה. באותו זמן ממש, ברדוגו היה בעולם האמיתי: מסעות עינוגים למרטין שלאף בווינה (הקזינו כלול בפנים), תיווך בסכסוך המתוקשר על הקזינו בלוטראקי, המלצה להעמדה לדין על ידי המשטרה ודוח מבקר מדינה חמור ביותר בפרשה אחרת.
לכולם היה ברור שאין כאן מץ'־אפ. ברדוגו ילעס את שני אלה ויירק אותם על המדרכה. "הרצי עוד יתגעגע לנסראללה וסנוואר", אמר לכתבנו גורם בכיר בערוץ 14, "הוא לא יודע עם מי יש לו עסק". הבעיה היא, שאנחנו דווקא יודעים עם מי יש לנו עסק. אנחנו יודעים, ושותקים. יש לנו עסק עם חבורה של אנשים, שמטרתם העיקרית היא לפרק את כל מה שנותר מהמדינה.
כשהאולטימטום של ברדוגו לרמטכ"ל התפוצץ בקול רעש גדול, זה קרה אחרי האולטימטום של בן גביר לדרעי, האולטימטום של דרעי לנתניהו, האולטימטום של טלי גוטליב לעולם כולו, החיזורים של חבורת הרפש הזו אחרי מנסור עבאס (כן, שוב, כאילו כלום, אין להם גרם בושה בגוף) וההתרוצצות הבלתי נתפסת ונטולת בושה של הגרדרובה הקואליציונית המחרידה ביותר שהייתה כאן אי־פעם אחרי פרק נוסף בביזת המדינה, שנודע יותר בשם "חוק הרבנים".
כל זה, בעיצומה של מלחמה. כל זה, כפרומו לחוק ביזה עוד הרבה־הרבה־הרבה יותר חמור מחוק הרבנים, שינציח בחוק את השתמטותו של מגזר ענק של ישראלים מנשיאה בנטל הכבד מאי־פעם של ביטחון המדינה. כל זה ללא בושה כלשהי, ללא גרם אחד של מצפון או מוסר בגוף, ללא עכבות. למה הם עושים את זה? כי הם יכולים.
תחשבו על עצם הטענה שהעלה אותו ברדוגו כלפי רמטכ"ל צה"ל: הוא תבוסתן, שלא מעוניין בניצחון ורוצה בהישארות חמאס בעזה. מה האינטרס של הלוי לרצות שחמאס יישאר בעזה? יכול להיות שמה שנרמז לנו שלוש פעמים ביום על ידי הגולה במיאמי, שהרצי הלוי הוא בעצם סוכן רדום של חמאס או חיזבאללה או שניהם גם יחד, נכון? אין לדעת. אנחנו רק שואלים שאלות.
אבל ברור שמישהו במכונת הרעל נותן את ההוראה להפוך את הרמטכ"ל בעצם הימים האלה לשק חבטות לאומי. לחבוט ולחבוט, להעליב, לתקוף, להכפיש ולהעליל, עד שיישבר. למה? כי ככל שהלוי יסומן כבוגד שפתח את השער בפני הנוח'בות בבוקר 7 באוקטובר, כך נשכח את מי שמימן את אותן הנוח'בות לאורך שנים, בקצב של 30 מיליון דולר, במזומן, כל חודש.
הם בונים על התובנה שמדובר בכלים שלובים. אשמתו של האחד מפחיתה מאשמתו של האחר. הם טועים. יש מספיק אשמה לכולם. ההבדל היחיד ביניהם הוא, שהרצי הלוי ואיתו כל שאר בכירי מערכת הביטחון, קיבלו אחריות על המחדל העצום שלהם.
שניים מהם (ראש אמ"ן ומפקד אוגדת עזה) כבר פרשו. האחרים בדרך. זה שלא פורש הוא זה שלא אשם אף פעם בשום דבר. הוא לוקח אחריות רק על הדברים הטובים. כשקורים דברים לא טובים (והם קורים כל הזמן במשמרת שלו), זה תמיד אחרים.