עונת החתונות החלה. במהלך החודש האחרון הייתי עד, קבל עם ובופה, למספר לא מבוטל של זוגות שהחליטו לבוא בברית הנישואים. חלק התחתנו באופן מסורתי עם רב, חלק באופן אלטרנטיבי, אבל כולם הלכו בסופו של דבר על אותה נוסחה - בעוני ובחולי, בעושר ובעוני, עד המוות - או עד שמישהו מהם יצפה בסדרה הזוגית שלהם בלי האחר ואז כמובן שיהיה זה סוף מערכת היחסים.
מדרגות הרבנות מלאות בזוגות נפלאים שברגע אחד של חולשה, אחד מהם הלך ולחץ פליי וראה לבד פרק בסדרה הזוגית שלהם ומכאן השבר היה בלתי נמנע ובלתי ניתן לאיחוי. שום אלוהים, לא אלוהים היהודי, לא הנוצרי ולא המוסלמי, שבשמיים וב־HBO ובנטפליקס, לא מוכן למחול על דבר כזה.
צילומי האוויר של חיזבאללה הם הזדמנות ליצור משוואה חדשה | עמית יגור
סמוטריץ' פועל לפירוק הרשות הפלסטינית - ומסכן בכך את עתיד האזור
בכל אחת מהחופות בחתונות שהייתי בהן עמדתי מהצד, הבטתי בנעשה וחשבתי לעצמי כמה משונה זה הדבר הזה שנקרא אהבה שמצמיד כך אנשים זה לזה - אף שאנשים במהותם לא כשירים להיצמד לאיש. לפחות לא באופן הרמוני. בחתונה אחת החתן אמר שהוא מבטיח לאהוב את הכלה גם ברגעים הכי קטנים ונידחים, בחתונה אחרת הכלה אמרה שהיא מביטה בחתן שלה והיא מרגישה שהזמן עוצר, ואני ידעתי שהדבר היחיד שבאמת יכול לעצור זה המנות הראשונות שהסתובבו על מגשים בידיהם הנאמנות של מלצרי האירוע ובבופה - אז הלכתי ולקחתי מיד צלחת ויצאתי לסבב נוסף של חקר הסלטים והמתאבנים.
בזמן שרדפתי אחרי מלצר שהחזיק מגש עם סנדוויצ׳ונים נפלאים של טונה ואבוקדו, חשבתי לעצמי איך זה שכל פעם שאני נכנס למערכת יחסים אני משוכנע פתאום שאני יודע מהי אהבה, אף על פי שזה דבר שמאריסטו ואפלטון ועד וולטר וקאנט, איש לא ממש ידע להסביר. זו הגדולה האמיתית של אהבה, ברגע שאתה פוגש אותה, אתה חש שיש ביכולתך לדעת דברים שאלפי שנים של פילוסופיה והגות לא הצליחו לפענח. הכוח המטורף של אהבה, זה שמשאיר אותך ער כל הלילה בפטפוטים חסרי תוחלת אמיתיים עם הפרטנר או הפרטנרית שלך, זה שגורם לך להרגיש שיש ביכולתו של אדם אחר לגאול אותך, הוא כוח שאין שני לו בכל היקום, זה בטוח.
הבעיה העיקרית היא שמדובר בכוח לא הוגן, כי במקום שיעשה את מה שראוי שיעשה - שילך ויתחזק - הוא הולך ונחלש עם השנים. זה מוכח מדעית. יש למדע הסבר מפורט על כך שאהבה היא שילוב של הורמונים כמו דופמין, אוקסיטוצין, וזופרסין, סרוטונין וקורטיזול ושמיטב המחקרים מראים בבירור שההורמונים האלו הולכים ודועכים עם הזמן עד שהם ממש מתכלים לאחר שלוש שנים בקירוב. החיה יוצאת הדופן היחידה בטבע שמדגימה מונוגמיה למופת ושמחקרים מראים שרמת ההורמונים האלו רק גוברים אצלה היא שרקן הערבה. האמת היא שאשתי לשעבר ואני גידלנו שני שרקנים, הם עדיין ביחד. אנחנו לא.
בכל החתונות שהייתי המוזיקה הייתה בווליום חזק מדי, ומצאתי את עצמי מתרחק כמה שיותר ממוקד ההתרחשות הראשית - הרחבה. גם ככה אני לעולם לא רוקד. כעיקרון. המקום היחיד שאני רוקד בו הוא על מדרגות הרבנות.
בעת שאני עומד במקום מרוחק באחת החתונות תפסתי שיחה עם קרוב־רחוק משפחה שהגיע לכבוד החתונה ממקום מושבו בחו״ל. איכשהו השיחה התגלגלה לזה שהוא אמר לי שהוא בדיוק חוגג היום 13 שנים להתנזרות שלו מסקס ומערכות יחסים. שאלתי אותו האם, נעזוב רגע סקס, הוא לא מרגיש צורך בלתי נשלט מדי פעם שמישהו יחבק אותו בלילה.
״ליאור״, הוא אמר לי, ״חיבוקים בלילה לא הגיעו בהוראות ההפעלה של בני האדם, זה משהו שסרטים וספרים הכניסו לך לראש". אחר כך הוא סיפר על איך הוא היה לאחרונה באלסקה ובבוקר אחד יצא לשיט ופתאום הגיח לו משום מקום לווייתן שקפץ מהמים לגובה עצום וזו הייתה החוויה המשמעותית בחייו. מסוג המותרות שיש רק לאנשים שלא נמצאים במערכות יחסים, להתרגש ברמה שמיימית מלווייתן.
״הדבר היחיד שיש לי להגיד לך״, אמרתי לו בסיום השיחה, ״זה שפרויד כנראה מסכים איתך שזה מהלך לא רע״. סיפרתי לו על הציטוט המדהים של פרויד, שאמר בזקנתו ש״השאלה הגדולה אשר מעולם לא זכתה לתשובה ואשר לא הייתי מסוגל להשיב עליה על אף 30 שנות מחקרי בנפש האישה: מה האישה רוצה?״.
באחת החתונות תפס אותי חבר ושאל אותי אם אני רואה את עצמי מתחתן שוב. לא ידעתי מה להגיד לו. אני באמת לא יודע מה לומר. אני כבר מספיק גדול לדעת שאתה לא יכול להיות בטוח בכלום באמת, מצד שני אני מרגיש שתרמתי את שלי למוסד הנישואים.
בדרך לאוטו מהחתונה האחרונה שהייתי בה נזכרתי פתאום בדיין בבית הדין של תל אביב שתפס אותי אחרי טקס הגירושים של אשתי לשעבר ושלי ואמר לי: ״רואים אותך שוב בקרוב אני מקווה, מגיע לכאן שוב מהדלת של המתחתנים, אני מתכוון״. אמרתי לו שאני לא בטוח שזה יקרה, והוא אמר לי שיש פרצופים שהוא יודע שיגיעו לכאן שוב. טוב, אמרתי לו, אם אתה אומר.