לפני כארבעה חודשים, בחסותו של רונן צור, התרוצץ באולפנים ספין מרושע. הממשלה, קבע הספין הזה, מנהלת ומממנת קמפיין נגד החטופים ונגד המשפחות שלהם. "ברגע האמת מתנהל כנגדנו וכנגד החטופים קמפיין ממשלתי", נכתב בדף מסרים שיצא מהמטה שבראשו עמד אז צור. מדובר ב"קמפיין הסתה מאורגן נגד אותם אזרחים וחיילים שנחטפו".
כלי התקשורת, שכבר תקופה ארוכה עושים הכל כדי למנוע דיון חשוב ומתבקש בשאלת המחיר שנכון לשלם בעסקה עם חמאס, שיתפו פעולה בהתלהבות. דפנה ליאל דיברה ב"אולפן שישי" של ערוץ 12 על "קמפיין מתוזמר נגד משפחות החטופים".
קרן מרציאנו, חברתה לערוץ, הסבירה ש"אסור לדבר ככה אל משפחות החטופים, ושאם למשפחות החטופים יש הוכחות או שהן מרגישות שמתנהל נגדן קמפיין, זה פשוט דבר שהוא לא ייעשה".
כמו ערב עסקת שליט, הקמפיין התקשורתי למען החטופים משרת לצערנו את חמאס | קלמן ליבסקינד
רונן צור גורר בכל הכוח את משפחות החטופים למאבק הפוליטי שלו בנתניהו | קלמן ליבסקינד
אדוה דדון, בתוכנית אחרת, הדגישה ש"עובדה שמתנהל קמפיין נגד משפחות חטופים". ודני קושמרו סיכם: "התחושה היא שעוד אתוס מאוד ישראלי נסדק כאן". כאמור, זו הייתה המצאה. לא היה קמפיין, לא ממשלתי ולא אחר. היה וישנו ויכוח - עיתונות מתוקנת צריכה לעודד ויכוחים - אבל העיתונות שלנו, כשוויכוחים לא מתאימים לה, עושה הכל כדי למנוע אותם.
על כבודן של משפחות החטופים חייבים לשמור, גם בעיצומו של ויכוח ציבורי, זה משהו שחבל שצריך להזכיר. אבל כל מי שעוקב אחרי מה שמתרחש כאן בחודשים האחרונים, יודע שכלי התקשורת שלנו מקפידים לשמור בעיקר על כבודן של משפחות חטופים מסוימות מאוד.
במילים ברורות יותר, פגיעה במשפחת חטופים ראויה לביקורת נוקבת, בתנאי שהיא משפחת חטופים "משלנו". איך אנחנו יודעים את זה? משום שיש משפחות חטופים שמתנהל נגדן באמת קמפיין מכוער.
מכוער, מרושע ופוגעני. אבל הפגיעה בהן לא מזיזה לאיש ולא גורמת לשום אולפן טלוויזיה להביע מחאה. לפני כמה ימים צייץ אילן לוקאץ', חברם לערוץ של דפנה ליאל, קרן מרציאנו, אדוה דדון ודני קושמרו, ציוץ נוראי נגד צביקה מור, אביו של איתן, שהיה מאבטח במסיבת הנובה ונחטף לרצועת עזה.
מור, חבר "פורום תקווה", התומך בהפעלת לחץ צבאי כבד על חמאס ומתנגד לעסקאות האחרונות שעלו על השולחן, סופג השפלות, עלבונות ופגיעות על בסיס שוטף.
מור יודע שמשום שבנו הוא גבר צעיר, הוא לא ייכלל בחלק ההומניטרי שאמור לפתוח את מימוש העסקה, אם כזו תיחתם. הוא יודע שבנו צפוי להידחק לתחתית הרשימה, ובהינתן ההנחה שהמטרה העיקרית של חמאס היא לשרוד, סיכוייו להשתחרר במסגרת עסקת שלבים שכזו הם נמוכים מאוד.
"תחשבו על החטוף איתן מור, שהיה מאבטח בנובה, ששומע את אבא שלו באולפנים שוב ושוב מתנגד לעסקה, 'אל תשחררו תמורתו מחבלים'", צייץ לוקאץ'. "מה עובר לילד הזה בראש. ורואה אולי את מתן צנגאוקר ביחד איתו, ואיך אמא של מתן הופכת את העולם בשביל הילד שלה".
"אני לא מאחל ללוקאץ' שיחיה את החיים שאני חי עכשיו", הגיב מור, כשהוא מספר על הגעגועים לילד, על הגיהינום שעוברת המשפחה שלו ועל הילדות הקטנות שלו שעברו לישון במיטה של ההורים בעקבות פחדים שהן חוות.
ומה קרה בתגובה לציוץ המגעיל הזה של לוקאץ'? כלום. כי צביקה מור הוא אבא של חטוף שמותר לפגוע בו. אף שבאצילותו הוא לא חושב רק על הבן שלו, אלא על הבנים של כולנו ועל הביטחון של כולנו, די בכך שהוא מתנגד לעסקה ומזוהה עם קבוצה שרוב כלי התקשורת שלנו מציגים אותה כמוזרה, כדי שיהיה לגיטימי לגמרי לדרוך עליו.
בדיוק מהסיבה הזו איש לא התרגש כשענת קם, כותבת ועורכת ב"הארץ", כינתה את מור, באופן הכי מזעזע שאפשר - "עוקד הילדים" ו"צמא דם". בדיוק מהסיבה הזו לא נשמעה מילת ביקורת כשבעל טור ב"הארץ" כתב על מור שהוא "משתמש בטרגדיה כדי לקדם אידיאולוגיה חרד"לית", וש"בנו אינו בראש סדר יומו".
בדיוק מהסיבה הזו לא הבחנו בזעזוע כשנעם דן, שקרוב משפחה רחוק שלה חטוף גם הוא, פגעה פעם אחר פעם במשפחת מור ובמשפחות אחרות של חטופים שחושבות אחרת ממנה.
בדיוק מהסיבה הזו עברה בשקט ההתבטאות של אחת ממובילות מחאת קפלן שכתבה על אליהו ליבמן - בימים שבהם עוד חשבנו כולנו שבנו אליקים ז"ל חטוף בעזה, והוא עצמו, כמו צביקה מור, התנגד לעסקה: "המשיחיסט המטורף הזה מוכן להקריב את בנו לעולה למען אלוהיו (נתניהו) ולמען אדמה".
בדיוק מהסיבה הזו חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל הרשה לעצמו להטיח בליבמן, באולפן חדשות 13, שהוא מקריב את בנו. כאמור, יש מי שמותר לפגוע בהם ויש מי שלא, וכבוד למשפחות חטופים הוא עניין גמיש ויחסי.
לפני שבוע כינתה אותה נעם דן את משפחות נופלי צה"ל המאוגדים ב"פורום הגבורה" - "פורום קבורה". הייתי עם רעייתי במאהל של הפורום הזה. ישבנו שם ושמענו סיפורים של בני משפחות ששילמו את המחיר היקר ביותר, משפחות שבניהן הגיבורים נפלו על הגנת המולדת. איזה אדם עלוב צריך להיות כדי לכנות אותם בלעג "פורום קבורה".
איזו תקשורת עלובה צריכה להיות כדי להעביר את זה בשתיקה. אבל זה בדיוק העניין. נעם דן יודעת שמותר לה. שהיא בצד הנכון. שאיש לא יפסיק לראיין אותה ואיש לא יכבד אותה פחות בערוצי התקשורת השונים בגלל ההתבטאות הזו. אני זוכר את הראיון שהעניקה בזמנו איילת סמרנו, שבנה יונתן נרצח וגופתו מוחזקת בידי חמאס, לשרון גל בגלי ישראל.
סמרנו סיפרה מה קרה כשנטלה חלק במחאה שקטה של משפחות מול בית ראש הממשלה וביקשה שלא יהיו שם מסרים פוליטיים. "באחת הפעמים הקיפו אותנו מפגינים, סליחה על הביטוי, כמו בהמות, עם שלטי 'די לכיבוש', והדביקו לנו על הרכב שלטים. הבן שלי יצא אליהם וצרח: 'אח שלי חטוף ונרצח בעזה', וזה פשוט לא הזיז להם.
הם פשוט עטו עלינו וצרחו עלינו 'ביביסטים, בהמות, לכו הביתה'". איך זה לא הפך לסיפור גדול במהדורות החדשות, כזה שכולנו זוכרים? פשוט מאוד. סמרנו הותקפה על ידי הצד שמותר לו.
בשבוע שעבר דיברו משפחות של חטופים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. רק אחרי שקראתי דיווחים מהוועדה, וראיתי בטוויטר ציוצים שתקפו את היו"ר שמחה רוטמן, בטענה שזרק החוצה את איילה מצגר, שחמיה נהרג בשבי חמאס, הלכתי לצפות בדיון כולו. ובכן, במשך דקות ארוכות מאוד, באווירה שקטה ומכבדת, האזינו חברי הוועדה (בעיקר) לבני משפחות של חטופים.
חלקם הקטן דיברו נגד עסקה עם חמאס, רובם דיברו בעדה. פה ושם היו מי שניצלו את הבמה כדי להעביר מסרים פוליטיים שאינם קשורים לאירוע – כמו מי שתקף את הנוער של הציונות הדתית שביום ירושלים "הולך ומרביץ לערבים כי הם ערבים" – אבל גם להם איש לא הפריע לדבר בחופשיות.
שרי גת מקיבוץ בארי, לדוגמה, דיברה במשך 18 דקות רצופות, ללא הפרעה, בעד העסקה ונגד המלחמה. אחריה דיבר גיל דיקמן, מהדוברים הבולטים של המשפחות תומכות העסקה, במשך תשע דקות נוספות. גם האחות של יגב בושכטב החטוף דיברה על הצורך בעסקה. ויהודה כהן, שבנו חטוף, דיבר על ה"ימין מלא־מלא שהרס את המדינה".
הכל עבר בשקט עד שהחל לדבר צביקה מור. מור סיפר על מקרי חטיפה שמתוארים בתנ"ך וביקש לתאר איך שוחררו בהם החטופים. שתיים וחצי דקות לתוך הדברים שלו התפרצה איילה מצגר לדבריו והחלה להפריע לו בקריאות קולניות, בעוד מישהו אחר צועק לו ברקע "אנחנו לא בשיעור תנ"ך עכשיו". רוטמן ביקש ממצגר לצאת רק אחרי שסירבה להפסיק לצעוק, ורק אחרי שהבהיר שהוא לא יאפשר לאף אחד להפריע למשפחת חטופים לדבר.
אין לי עניין למתוח ביקורת על מצגר, אבל על עובדה אחת יהיה קשה לחלוק. התקשורת לא דואגת לכבודן של משפחות החטופים. היא דואגת לכבודן של חלק ממשפחות החטופים. ולכן מותר להפריע לצביקה מור, ובצביקה מור מותר לפגוע, ואת צביקה מור מותר להעליב, כי צביקה מור איננו מהאנשים "הנכונים".
מיכל פעילן, מחדשות 12, כתבה בשבוע שעבר טור שבו הזכירה כמה מהמקרים שבהם הוטחו דברים קשים אל משפחות חטופים. היא מתחה ביקורת צודקת בהקשר הזה על איתמר בן גביר, ולא רק עליו. היא נזפה והסבירה ש"מי שתפקידו לכבד אנשים ולתת להם במה, לא יכול לזלזל בהם", וגם בזה היא צודקת. אלא שבאופן מוזר, כל הדוגמאות שהביאה היו של משפחות חטופים מצד אחד של המפה.
אלה שתומכות בעסקה. הפגיעות בליבמן לא היו שם. הפגיעות הכמעט יומיומיות בצביקה מור לא היו שם. "המצפן המוסרי שלנו נשבר", כתבה, והתכוונה כנראה בעיקר למצפן שהמחוג שלו מכוון לכיוון הנכון.