"אתם יותר מדי יקרים מכדי שנחסוך עליכם בביקורת", אמר פעם ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לראשי מערכת הביטחון, שמחו על הקמת גוף ביקורת ופיקוח עליהם במסגרת ועדת החוץ והביטחון. המאבק על המשך ביצוע ביקורת המדינה על צה"ל והשב"כ בעקבות אירועי 7 באוקטובר, והוצאת צו המניעה להמשך הביקורת על ידי בג"ץ, הזכירו לי את האמירה החשובה הזו של בגין. לצערנו, נדמה שהיום גם סוגיות שהיו בעבר בקונצנזוס ציבורי רחב, מעל למחלוקות הפוליטיות, כגון ביקורת של מבקר המדינה, הפכו למוקד לוויכוח ציבורי, פוליטי ומשפטי.
לאחר שבג"ץ מנע ממנו לחקור את הצבא - מבקר המדינה דורש מנתניהו מסמך חריג
מבקר המדינה הוא בעל סמכות רחבה ביותר לערוך ביקורת מדינה. חוק יסוד "מבקר המדינה" קובע כי "מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך". עד היום לא התעוררה כמעט מחלוקת על סמכותו של מבקר המדינה לבצע ביקורת־על בעקבות מלחמות ואירועים צבאיים, ועל חשיבותה הרבה של ביקורת זו לשם הפקת לקחים ותיקון ליקויים.
כך למשל, בשנת 2006 מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, נקבעה "חלוקת עבודה" בין מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ז"ל לבין ועדת הבדיקה בראשות השופט אליהו וינוגרד ז"ל. נקבע כי מבקר המדינה יתמקד במוכנות העורף וההיערכות האזרחית לאיום מלבנון וכן באופן הטיפול בעורף במהלך המערכה, ואילו ועדת וינוגרד תבחן את שאר ההיבטים הקשורים במלחמה.בשנת 2014 החליט מבקר המדינה דאז, השופט יוסף שפירא, מיד לאחר סיום מבצע צוק איתן, לבצע ביקורת מקיפה על הדרג המדיני והצבאי.
דוח צוק איתן כלל ארבעה פרקים: תהליכי קבלת ההחלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה; ההתמודדות עם איום המנהרות; ההיערכות להגנת העורף מפני איום טילים ורקטות; ופעילות צה"ל בהיבטים של הדין הבינלאומי.
כעת, לראשונה, מתעוררת מחלוקת ציבורית, פוליטית ומשפטית ביחס להליך ביקורת שמבקש מבקר המדינה לבצע בעקבות טבח 7 באוקטובר, כי לא ידוע מה עומד מאחורי כוונות המבקר. תקדים מטריד נוסף שנקבע הוא הוצאת צו מניעה שיפוטי על ידי בג"ץ להמשך ביצוע ביקורת המדינה על צה"ל ושב"כ.
העמדה המשפטית שהציגה היועצת המשפטית לממשלה בפני בג"ץ, שלפיה יש ספק בדבר סמכותו של מבקר המדינה לערוך ביקורת רחבה ואסטרטגית ביחס לאירוע 7 באוקטובר, היא מוקשית, ולטעמי מוטעית משפטית. הסמכות בחוק קיימת, ויש חשיבות רבה בביקורת של מבקר המדינה, ואולם החששות בדבר דרך התנהלות משרד מבקר המדינה מוצדקים.
מבקר המדינה הנוכחי, מתניהו אנגלמן, הנהיג רפורמות בדרך פעולתו של משרד מבקר המדינה - ונסוג מדרכי הביקורת הנשכניות והאישיות שהנהיגו קודמיו בתפקיד. אנגלמן אינו דוגל בביקורת בזמן אמת, בפרסום שמות של מבוקרים בדוחות הביקורת ובהטלת אחריות אישית על מבוקרים שכשלו.
לגיטימי שמבקר המדינה ינהיג את משרדו בהתאם לתפיסת עולמו המקצועית, ואולם שינוי הכיוון הפתאומי, הכוונה לבצע ביקורת בזמן אמת תוך כדי מלחמה, והתמקדות בצה"ל ובשב"כ תחילה ולא בדרג המדיני, מעוררים תמיהה: האם שיקולים ענייניים בלבד עומדים בבסיס הדרישה של מבקר המדינה לערוך כעת ביקורת בזמן אמת? או שמא יש בביקורת זו כדי לסכל בחינה עתידית של הדרג הצבאי והמדיני על ידי ועדת חקירה ממלכתית?
הפתרון לפלונטר שנוצר סביב הבדיקה של מבקר המדינה נתון בידי הממשלה. על הממשלה להודיע בהקדם על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, וזו תקבע את גבולות הגזרה מול מבקר המדינה, בדיוק כפי שהיה לאחר מלחמת לבנון השנייה. הביקורת של מבקר המדינה חשובה, אך הוא אינו הכלי המתאים והאפקטיבי לבדיקת האירוע החמור בתולדות המדינה. במקרה של אירוע 7 באוקטובר ונוכח הצונאמי הבינלאומי שאנו מצויים בו, אין בידי הממשלה כלי אפקטיבי יותר מאשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
חומרת האירועים, חוסר האמון הציבורי, והצורך להוכיח בפני מדינות העולם ובתי הדין בהאג את העמידה של ישראל בעקרון המשלימות, היינו שהמדינה יודעת לבדוק את עצמה בדרך אובייקטיבית ונטולת פניות, מחייבת הקמת ועדת חקירה ממלכתית בדחיפות רבה בראשות שופט העליון ובליווי של משקיפים בינלאומיים בעלי שם.