בימים האחרונים, כשבנימין נתניהו עבר לפאזה קטטונית של כן ולא במשפט אחד, החלו להסתמן קווי המתאר של היום שאחרי. בין שתהיה מלחמה בצפון ובין שיימשך הדימום הנוכחי, אנחנו עומדים לסיים את תקופת נתניהו על ארבע: הכרה במגבלות כוחנו; הכרה ביכולות האויב; פגיעה אנושה בכלכלה, שהיא הבסיס לניהול מלחמה וביטחון שוטף לאורך זמן; קריסת היחד והלכידות, שהם הבסיס לאמון החיילים בפיקוד ובעצמם.
"נתניהו איתנו על מלא": התוכנית הסודית של סמוטריץ' ביהודה ושומרון נחשפת
אלו הם ארבעת היסודות שעליהם נשענת יכולת ההגנה על ביטחון האזרחים וקיום המדינה. חוץ מזה, ספגנו פגיעה אנושה בזהותנו כמדינה דמוקרטית־ליברלית, ואנחנו מתרחקים מהפקת לקח ממשקעי השכול. משקעים שהופכים עם חלוף הזמן לעניין יותר משפחתי־אישי ופחות לאומי, שם הם אמורים להתריע מפני מלחמות מיותרות וחללי שווא. כמו הפלונטר הגורדי המדמם כיום ומאיים להפוך את הדימום לשטף דם מסכן קיום.
הדרך להתיר את הפלונטר היא ברורה כמו שהיא חסרת סיכוי: הפסקת לחימה חד־צדדית בעזה והצעה מצדנו לשחרר את כולם בעד כולם. נכון, זה מרגיש כמו כניעה, וזו אכן כניעה. למציאות. חמאס וחיזבאללה ינצחו? כן, את הממשלה המטומטמת והסתומה שלא מוכנה לשחרר את כולם תמורת כולם פלוס הסדר, אלא להקריב את כולם תמורת הישרדות וכאוס.
הזנב המכשכש בכלב הזה, להזכירנו, הן תנועות הימין המשיחי. הנחמה היחידה בימינו היא לראות ולהבין כיצד עומד מפעל ההתנחלויות להתנגש במציאות של היום שאחרי, אפילו בממשלת הימין הנוכחית. לכאורה הנפנוף בחללי מלחמה אמור להעניק להם לגיטימציה. זה לא יקרה.
בדיוק כמו שחללי התנועה הקיבוצית אחרי מלחמת יום הכיפורים לא הושיעו את התנועה, שהפכה להיות חלק מהמחדל שהביא למפלת המחנה הדמוקרטי־ליברלי של אז. למתנחלים זה אמור לקרות אחרי המלחמה הזו. בייחוד כאשר השותפות האמיצה של בצלאל סמוטריץ' ושות' בקואליציה תהפוך אותם למשת"פים של ממשלת מחדל מושחתת, שמעדיפה כיסא וטובות הנאה על פני האינטרס הלאומי.
אכן, יש למתנחלים רקורד הצלחות מוכח בגדה עקב רפיסות כל ממשלות ישראל שכשלו בהגנה על חוקי המדינה וחוקי המלחמה הבינלאומיים. עכשיו הגיעו מלחמות ההמשך הנוכחיות בעזה ובלבנון וחשפו עד כמה הקונסטרוקציה של מפעל ההתנחלות היא שבירה ותלויה בצה"ל ובמערך פוליטי מפוקפק שאינו מתפקד, פרט לבזיזת הקופה.
החשבון הסופי מוגש כבר כיום, כאשר הצונמי הבינלאומי שנע לעבר ישראל כולל הסדר מול הפלסטינים, שישולם במטבע קשה שערכו נמדד בפינוי התנחלויות. כל ההצגות של סמוטריץ' ושות' בימים האחרונים הן לא יותר ממלחמת מאסף ופרפורי עווית נואשים. ב"ניו יורק טיימס" פורסמה הדלפה של תוכנית סמוטריץ' להשתלט על הגדה באמצעות החדרת אנשיו לצומתי הכרעות ביטחוניים. כסף קטן מול יחסי הכוחות האמיתיים.
פרפור עווית 1
בצר לו (ערעור כפול של מעמדו האישי ומעמד מפלגתו) הלך סמוטריץ' על מגלומניה. "אני אומר לכם", בישר לשומעיו בחוות שחרית, "זה מגה־דרמטי... שינויים כאלה משנים את הדנ"א של המערכת ואת המציאות ביהודה ושומרון". חוות שחרית היא מאחזון של יקב שיושב על קבר שייח'. "הגפנים שלנו ממוקמות בגובה 400 מטר ונהנות מבריזות שעולות מחופי גוש דן", הם מעידים על מרכולתם, ולטעמי זה יין נסך.
תוכנית סמוטריץ' כוללת הסרת כל החסמים הבירוקרטיים בדרך להשתלטות על הגדה, וכולם זוטות מול ביעור הטרור שמבצע צה"ל בגדה (באלימות זוועתית), כשהוא מכה בעיקר במתנגדי הרשות הפלסטינית ובתשתית חמאסית לטובת פתרון שיהפוך את עזה והגדה לישות אחת כחלק מתוכנית שתי המדינות.
אם סמוטריץ' רוצה להבין מה זה באמת "שינוי מגה־דרמטי", שיבקש מהגרנדמייזר שלו הערכת מצב מה יקרה אם וכאשר תעלה בעצרת האו"ם הצעה להכרה במדינה פלסטינית, והמתנחלים יוכרו (שוב) כפושעי מלחמה. הם וכל חייל שהיה שותף למלחמה בעזה. מעולם לא היינו קרובים למצב מזופת מעין זה. כמעט כמו ברמת הקרבה לפצצת הגרעין האיראנית, כמעט כמו לריסוק הדמוקרטיה בישראל, כמעט כמו היותנו מנודים בעולם. שנמשיך?
פרפור עווית 2
לפני כמה ימים התקיים כנס בהשתתפות כמה מאות קצינים מהמגזר הלאומני־משיחי. כביכול הפגנת שרירים מול המטכ"ל ("הרופס") הנוכחי. גם כאן הולכים על שינוי דרמטי בדנ"א של הצבא, וגם כאן מדובר בקשקוש ובתסכול רהבתני של גנרלים במיל'.
גיבור האירוע היה תא"ל (במיל') עופר וינטר, והכותרת הייתה "זמן הכרעה". טחנו שם את חומרי התוקפנות היהודית לבלילה מקפיאת דם, אבל רק אם לוקחים אותם ברצינות. מחוץ לנגמ"ש הם ירו בו־זמנית בעזה, בלבנון, בסוריה ובאיראן. בתוך הנגמ"ש ירו שם על כל מה שזז שמאלה מאלאור אזריה.
הביטחוניסטים הבכירים מימין הם בדרך כלל המוצרים הפחות מוצלחים של תהליך השיבוצים במערכת הביטחון. הבעיה היא הצעירים בדרגות הקצונה הבינונית והנמוכה שנוטפים זיעת רעלנים כהניסטית, והם הסיבה למהר ולהגיע להסדר שיחזיר את הצבא לקסרקטינים, בייחוד בימים שבהם התותחים יורים את חרון האל והמוזות האנושיות שותקות.
פרפור עווית 3
לפני שבוע כינסה דניאלה וייס, יו"ר ארגון נחלה, את ראשי גרעיני ההתיישבות המיועדים לעזה, והסבירה כי המטרה היא לקדם את ההתיישבות "באופן מעשי... תוך כמה חודשים… עד כה נרשמו לגרעיני ההתיישבות 600 משפחות, יותר מ־2,500 איש, שמוכנים לעבור עכשיו לעזה".
מאחר שלא ניתן ליישב יהודים בלא להעלים למעלה משני מיליון פלסטינים, היה באוויר ניחוח של טרנספר, וכידוע יש לו מצדדים נלהבים. באופן מעשי הכוונה היא לבצע טרנספר שבלעדיו לא ניתן ליישב את עזה, כלומר עוד פרפור, או בלשונו של משה פייגלין, משותפי הרעיון: "אנחנו חוזרים לעזה, חוזרים לדרום לבנון, מדברים על בית המקדש, בלי להתבייש!".
פרפור עווית 4
לפני כשבוע התכנסה התנועה להתיישבות בדרום לבנון וקיימה "דיון אסטרטגי" בדרישה להתיישב ולהקים יישובים בדרום לבנון. לפני כשבועיים הם שיגרו כרוזים לעבר דרום לבנון באמצעות בלונים וכטב"מים ובהם "דרישה להתפנות" מתושבי דרום לבנון ושאר הבלים כאילו… מה הולך כאן? כאילו נחתו חייזרים על הקרקע הבוערת היישר מהחלל החיצון.
בכינוסים עסקו בכובד ראש בענייני לוגיסטיקה, וחלקם דיברו מדם לבם על ההבטחה האלוקית. כיאה לטיפוסים מעשיים, הכנסים דמו יותר לכינוס איזו עמותה אקולוגית למחזור אשפה בפתח תקווה ובחדרה מאשר לפסיכים מאותגרי מציאות. האמת, עד היום זה הצליח לממזרים האלה, הלך להם איזה קלף קוסמי או אלוקי. לא עוד. וזו גם תהיה הפעם האחרונה שבה הם מצליחים לגלח מיליארדים לטובת ההתנחלויות, כשהאזרחים סופרים חור נוסף בחגורה המתהדקת.