בין רפיח הנכבשת למטולה הנכתשת, הנתון המטריד ביותר השבוע פורסם בסקר שערכנו בחדשות 13: 46% מהציבור סבורים שישראל צריכה ליזום מלחמה מול חיזבאללה, גם בזמן שהלחימה בעזה נמשכת.
הנתון הזה מצביע על פער אדיר בציפיות של הציבור מהיכולות של צה"ל, ולכן צריך לומר את מה שצה"ל לא מעז לומר: הצבא לא מוכן כרגע למערכה רחבה בלבנון.
למען הסר ספק, אם תיכפה עלינו מלחמה רחבה מול חיזבאללה – צה"ל יילחם עם מה שיש, ולאויב זה יכאב יותר. אבל חשוב להבהיר שצה"ל לא מסוגל כרגע להביא להישג משמעותי מול חיזבאללה ולשנות דרמטית את המציאות בצפון. במקרה הטוב ביותר, מערכה בצפון תסתיים בהסדר גרוע שיושג במחיר כואב.
במקרה הסביר יותר – היא לא תסתיים, וישראל תמצא את עצמה במלחמת התשה ממושכת, שתשתק את החיים ברוב חלקי המדינה, ללא יכולת להכריע. מעולם, לאורך 76 שנותיו, צה"ל לא נבנה למלחמה של תשעה חודשים. מקוּם המדינה צה"ל נבנה כצבא מחץ, שמגייס את המילואים ברגע פקודה, יוצא ומכריע בתוך זמן קצר וחוזר לשגרה.
כל התוכניות המבצעיות של צה"ל ערב 7 באוקטובר היו למלחמה של שבועות ספורים. אף אחד לא צפה מלחמה של שנה או שנים. הצבא לא הוכן לה. לא מבחינת מלאים, לא מבחינת השחיקה של האנשים ושל הכלים. 666 ממשרתיו נפלו, 3,922 נפצעו ועוד 11 אלף מהמשרתים נדרשו לטיפול נפשי מאז תחילת המלחמה. רובם, אגב, למעלה מ־90%, חזרו לשירות אחרי שטופלו.
הגוף והנפש מותשים
ביקרתי השבוע באחד משני המרכזים הלוגיסטיים שהקים צה"ל בתוך רצועת עזה, שם עושים אנשי הלוגיסטיקה קסמים ומצליחים לתחזק כלים שנמצאים כבר תשעה חודשים בלחימה. מתוך למעלה מ־500 כלי רכב משוריינים שנפגעו עד כה, רק כמה עשרות הושבתו כליל. אבל אתה רואה את העיניים של הלוחמים שמביאים אותם לטיפול.
הם עדיין מלאי מוטיבציה, מבינים היטב את חשיבות המטרה, אבל הם עייפים, פיזית ונפשית. הם חוו אובדן מקרוב הרבה פעמים, הם התבגרו ומבינים את מחיר המלחמה, הם מנוסים יותר מכל דור לוחמים שהיה פה, אבל הגוף והנפש מותשים. אם נקרא להם לכבוש את דרום לבנון – הם יהיו שם, אבל הם לא יהיו במיטבם.
אחרי האנשים והכלים, הקודקוד השלישי והחלש ביותר של משולש המוכנות הוא המלאים. המלחמה הזאת צרכה עד היום הרבה יותר חימושים ממה שצה"ל העריך בכל תוכניות המלחמה שלו. בחודשים האחרונים צה"ל רכש יותר חימושים ממה שהוא קונה על פני שנים, ועדיין, ולמרות כלכלת חימושים שהוטלה על הכוחות – הצריכה היא גבוהה.
מתחילת המלחמה צה"ל סימן מלאי חימושים שמיועד למלחמה בלבנון ושאין לגעת בו. המלאי הזה נשמר וגם גדל. לאט־לאט מחלחלת בצבא ההכרה שאנחנו בעידן של מלחמות ארוכות, ללא הכרעה, והמלאי הזה, ספק אם יספיק למלחמה ארוכה.
ראש הממשלה וחברי הקבינט המצומצם, או מה שנותר ממנו, מקבלים עדכון שבועי על מצב המלאים של צה"ל. לכן, כשרה"מ יוצר משבר מיותר עם ארה"ב על אספקת חימושים, הוא מודע לחלוטין למשמעות: המשבר נועד לספק לו תירוץ ואשם אחר בסיבה לכך שהוא לא יוזם מערכה בלבנון.
להתמקד בעסקת חטופים
השבוע, וזו הנקודה האופטימית בטור, חזר אלינו נתניהו ההססן. בטקס הליקוקים שעבר בערוץ 14 הוא הדהים את שומעיו כשאמר שהוא מעדיף הסדר בלבנון על מלחמה. רובם נדהמו למשמע הדברים מפי הגבורה, אבל מנחה הערב חילץ את השומעים מהמבוכה והבהיר שהשכינה שבאה לאולפן אינה יכולה לטעות.
נתניהו מבין שלמלחמה מול חיזבאללה בעת הזאת יהיו יותר מחירים ופחות הישגים, ועכשיו הוא גם יכול להאשים את ביידן בכך שבגללו לא יצאנו למלחמה. ארה"ב תהיה קרוב לוודאי לצדנו במלחמה כזאת, אבל גם עם תמיכה אמריקאית, ספק אם צה"ל יכול במצבו הנוכחי להביא להישג מול חיזבאללה שיצדיק את המחיר שתשלם החברה הישראלית, ועוד לא אמרנו מילה על מוכנות (נכון יותר היעדר המוכנות) של העורף האזרחי.
קצין בכיר בחיל האוויר (במיל'), הבקיא היטב בתוכניות המלחמה, שלח בימים האחרונים מכתב לחברי פורום המטה הכללי. הוא הפציר בהם להתגבר על האתוס של "מבצעים בכל מחיר" ולהבהיר לדרג המדיני שצה"ל אינו ערוך למערכה ממושכת בלבנון. יציאה למערכה בלבנון עכשיו, כתב, "תוביל אותנו לאסון אסטרטגי גדול יותר מ־7.10".
אז מה כן אפשר לעשות? לסיים בתוך כמה שבועות את המהלך העצים ברפיח, שמתקדם עד כה מהר מהמצופה. להסיג את רוב הכוחות מעזה, תוך שימור מסדרון נצרים ומסדרון פילדלפי ואת היכולת להוציא פשיטות למקומות שבהם נבנה מחדש כוחו של חמאס. אז להכריז שממשלת ישראל מתמקדת כולה במאמץ להביא לעסקת חטופים.
לא בטוח שזה יביא עסקת חטופים, וזה בוודאי לא יחזיר את תושבי הצפון הביתה בספטמבר, אבל זה יקנה לנו לגיטימציה בינלאומית, שכמעט ואזלה כליל, וזמן יקר להכין את צה"ל למערכה בצפון. את חיזבאללה עוד נדרש לחסל. כדאי שנגיע לאירוע הזה מוכנים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13