שלושה שרים וחבר כנסת אחד - הם החוליה החלשה בממשלתו של נתניהו. שר הביטחון יואב גלנט, שר הכלכלה ניר ברקת, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין ושר החקלאות אבי דיכטר. כל הארבעה אינם שבעי רצון ממעמדם בליכוד, והם רואים עצמם ראויים לרשת את נתניהו ולעמוד בראש הליכוד. כמה מהשרים וחברי הכנסת חושבים שהתפקיד שבו הם מכהנים קטן למידותיהם.
בנוסף לארבעה שהיו עושים מעשה לו היה להם אומץ, גם השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שאוחזים בגרונו של בנימין נתניהו, לא מפסיקים להשמיע איומים אף שהם יודעים שאין להם סיכוי להשתלב בממשלה אחרת. לשר האוצר סמוטריץ' מנבאים הסקרים מפלה צורבת, וספק גדול אם יעבור את אחוז החסימה. בן גביר יודע שאחרי עידן נתניהו הוא לא יוכל לאחוז בצווארו של ראש ממשלה אחר, וייעלמו כל סממני הכבוד והשררה שהם מנת חלקו היום כשר לביטחון לאומי.
בן גביר ייאלץ להתרגל לכך ששוטרים וקציני המשטרה לא יעשו לו הנחות, ושתקופת גן העדן הפוליטי שבה חי לא תהיה מנת חלקו. סמוטריץ' ייאלץ לקושש קולות, והסיכויים שיראה את אולם המליאה רק על מסך טלוויזיה, גבוהים.
לשר הביטחון גלנט צפויה, אם תיפול הממשלה, נחיתה קשה בשדה הפוליטי. גלנט, שלא צמח בליכוד והגיע ממפלגתו של משה כחלון, עלול לגלות שחברי מרכז הליכוד לא יעניקו לו תמיכה אם יביא להפלת הממשלה. אבל לגלנט אין כנראה בעיה להחליף סוס פוליטי כפי שעשה בעבר, תמורת תפקיד ראוי. אידיאולוגיה היא לא תמיד שם המשחק. כאשר מדובר בכיסא פוליטי, יש סיכוי לא מבוטל שהוא יגבר על זיקה אידיאולוגית. נתניהו לא שבע רצון מגלנט כשר ביטחון. העצמאות שהוא מפגין, לצד הידיעה שהוא יתקשה להדיח אותו בעיצומה של מלחמה, מאפשרת לגלנט לנפח שרירים, והשאלה היא לכמה זמן.
סקר שנערך השבוע על ידי מנו גבע, בקרב 500 מתפקדי הליכוד, עבור מועמד שבדק אפשרות להצטרף לליכוד, גילה נתון מעניין שקשור בשר הביטחון. גלנט, שסיים בפריימריז הקודמים במקום הרביעי, מגיע עכשיו ברשימה למקום ה־23. ייתכן שזאת אחת הסיבות לכך שמקורביו של נתניהו פנו לחבר הכנסת אביגדור ליברמן, שהיה שר ביטחון מצוין, ולשר גדעון סער, וגיששו ובדקו אם יסכימו לקבל את תפקיד שר הביטחון. ליברמן התייחס להצעה בביטול. הוא לא מאמין למילה של נתניהו, ורואה בהצעה לא יותר ממלכודת פוליטית.
שר המשפטים לשעבר, גדעון סער, שיש לו דעה דומה, חווה התנהלות לא ראויה בלשון המעטה, נגד רעייתו גאולה אבן סער, בעת שהיא הייתה המגישה המובילה של ערוץ 11 לפני פירוקה של רשות השידור. אבן סער נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בתאגיד השידור הציבורי, לאחר שהנהלת התאגיד חששה להעניק לה גיבוי ונהגה בפחדנות.
בתקופה שבה ניהלתי את חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, כשגדעון סער היה שר החינוך בממשלתו של נתניהו, הופעלו עליי לחצים להעביר את גאולה אבן מתפקידה, שכללו איומים ואזהרות בפניות לבג"ץ. לא נרתעתי מהמאיימים. בחרתי להביא את הדברים לידיעתה של גאולה רק לאחר סיום תפקידי, כדי שתמשיך בעבודתה ללא לחצים, ללא מורא ובמקצועיות, כפי שנהגה לעשות תמיד.
האצבע של ברקת
השר ניר ברקת, שהפך לאופוזיציה לראש הממשלה, קצת מתנדנד בליכוד. בעוד בעבר הוא היווה אופוזיציה קולנית, נראה שהוא מעדיף כעת להחזיר את הסוסים לאורווה או לבצע פניית פרסה. ברקת יזם רפורמה ברוכה שנושאת את הכותרת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שנועדה להילחם ביוקר המחיה, על ידי הורדת חסמים ביבוא והגברת התחרות. החלטתו הביאה ללחצים ואיומים מפעילים פוליטיים, כדי להרתיע אותו מלממש את הרעיון.
בנאום במליאת הכנסת אמר ברקת: "ללא הרפורמה אין לנו הצדקה כממשלה", והאשים גורמים בכך ש"רוצים להכשיל את הרפורמה רק כדי להכשיל את ניר ברקת". הוא לא נקב בשם המפורש, אבל ברור למי התכוון. השר ברקת מפנה אצבע מאשימה, וטוען שמנסים לטרפד מהלכים שעושה משרדו כדי למנוע ממנו לטפח תדמית ציבורית כמגינם של החלשים. ברקת הוא השר האמיד ביותר בממשלה. הוא נערך כבר תקופה ארוכה לכבוש את הליכוד ומאמין שיצליח בכך, ויש לו סיכוי.
מי שנדחק לפינה בעל כורחו הוא השר לשעבר יולי אדלשטיין, ששימש בעבר כיושב ראש הכנסת, ועכשיו הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון. אדלשטיין האמין שיהיה זה מהלך טבעי אם ימונה לשר, אבל ראש הממשלה חשב אחרת. בש"ס האשימו כי "אדלשטיין דוהר לפירוק הממשלה", ונתניהו התרשם שאדלשטיין פועל במכוון נגדו. אדלשטיין בחר שלא להבליג והעביר מסר לנתניהו, אחרי שיחה קשה בין השניים, ש"אם התדרוכים נגד אדלשטיין יימשכו זה ייגמר לא טוב".
גם אירנה נבזלין קוגן, רעייתו של יולי אדלשטיין, החליטה לשבור שתיקה, ואמרה שהיא "מאוד מודאגת מהממשלה הזאת, מאוד, בטוח שצריך כאן שינוי". לאדלשטיין יש דעה ברורה על התנהלותו של נתניהו כלפיו, ומעת לעת הוא יוצא בהצהרות שנועדו להבהיר שהוא לא בכיסו של איש, ואין לו שום חשש להצטייר כאופוזיציה בליכוד לראש הממשלה. ביום שבו תהיה התמודדות על ראשות הליכוד, אדלשטיין יהיה שם.
ברוך השם
מי שזוכה להתקפות חריפות מצד חבריו לסיירת מטכ"ל, ולשירות ביטחון כללי, הוא השר אבי דיכטר, שנחשב לוחם אמיץ בסיירת מטכ"ל, ומוגדר על ידי חבריו ומכריו כ"שפן פוליטי". דיכטר מאמין שהוא קורץ מחומרים של ראש ממשלה. הוא מבין שהוא חייב לעבור בלשכת שר הביטחון. ומאמין שהניסיון שצבר כראש שב"כ גדול מהניסיון הביטחוני שיש לשר הנוכחי גלנט. דיכטר לא מפגין שרירים, אבל הוא משוכנע שתפקיד שר החקלאות ופיתוח הכפר קטן למידותיו. היו מי שייעצו לו לקשור את שמו לתפקיד ביטחוני, כדי שהזיהוי הפוליטי שלו לא יהיה רק עם ירקות, פירות ויצוא חקלאי, אלא גם עם התחום הביטחוני שממנו הוא בא.
דיכטר, שהיה בעבר השר לביטחון הפנים, לא מצליח לשמור על דימויו הביטחוני, ולכן כנראה החליט לשנות את שם המשרד שבראשו הוא עומד, ל"משרד החקלאות וביטחון המזון". הנימוק להחלטה על שינוי השם, כפי שנמסר, שהוא נועד לתת ביטוי להחלטת המטה לביטחון לאומי, שמשרד החקלאות ירכז את סוגיית ביטחון המזון. אם זה נשמע לכם הזוי ומגוחך, אתם לא טועים. שינוי השם כרוך בהוצאה כספית גדולה, אבל למי זה אכפת. בממשלה שבה כל קול קובע, 2־3 מיליון שקלים הם כסף קטן.
הראשון שהחליט לשנות את שם משרדו היה השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר, ששינה את השם למשרד לביטחון לאומי, מה שעלה לקופת המדינה בשנת 2023 כ־2 מיליון שקל. השינוי שנעשה בעבר בשם משרד התעשייה והמסחר, למשרד הכלכלה, עלה בשנת 2015 לקופת המדינה 1.5 מיליון שקל. ההערכה היא שעלות שינוי השם של משרד החקלאות ופיתוח הכפר לשמו החדש יסתכם בכ־2 מיליון שקל. בממשלה הנוכחית כל שר הוא מלך, וכל חבר כנסת הוא נסיך. הקופה הציבורית ערוכה למלא כל גחמה, ובלבד שהממשלה תשרוד.