מסקנה אחת ברורה ובלתי נמנעת עולה מניסיון התנקשות בדונלד טראמפ – לא הגמגום של הנשיא המכהן ג'ו ביידן הוא האיום על הדמוקרטיה בארצות הברית של אמריקה, בכלל לא. הסיוט המעיב על מעמדה של ארה"ב כמעצמת-על עליונה, מבצר ומעוז של ערכי הדמוקרטיה הוא האווירה, מצב הרוח בציבור וההרגשה הכללית המתאפיינים בנטייה לאלימות, לשנאה, לגזענות.
הנטייה הזאת קיבלה בשנים האחרונות בסביבה החברתית ובזירה הפוליטית בארה"ב עידוד וחיזוק. הרפובליקנים יכולים ובוודאי יעשו זאת לנצל את ניסיון ההתנקשות במועמד שלהם לנשיאות כתוצאה והוכחה להתנגדות למועמדותו של דונלד טראמפ ויותר מזה לגילויים התקיפים ולביטויים החריפים נגד אישיותו והתנהלותו שהתפרסמו ומתפרסמים באמצעי התקשורת בארה"ב מאז נוכחותו של טראמפ בפוליטיקה האמריקאית, אבל דבר אחד הרפובליקנים לא יצליחו גם אם ינסו.
ניסיון ההתנקשות בטראמפ: זהותו של היורה שחוסל נחשפת
יריית פתיחה: ניסיון ההתנקשות בטראמפ פתח את תיבת הפנדורה
לא הגיל הקשיש של ג'ו ביידן, לא הקושי שלו לסיים משפט ולא המעידות שלו בזכרון הם שיצרו, הניבו והזינו את התחזקות אוירת האלימות בארה"ב. שום מאמץ הסברתי, שום השתדלות תקשורתית, שום פרשנות מושקעת מצד הרפובליקנים להטיל את האחריות לנסיון ההתנקשות בטראמפ על גורמים עוינים לנשיא לשעבר, לא יצליחו להעיב או להמעיט כי-הוא-זה מהעובדה שאוירת האלימות וגילוייה בחברה האמריקאית גדלו והתפשטו מאז שדונלד טראמפ הגיח מתחום סחר נדל"ן, חדר לפוליטיקה והצליח להתמקם במרכז הזירה הפנימית בארה"ב. כן, ולהיבחר כנשיא ארצות הברית.
הנאום הראשון של דונלד טראמפ בקיץ 2016 כשהצהיר על התמודדותו למועמדות הרפובליקנים לנשיאות היה נאום ומניפסט של שנאה, הסתה ושיסוי נגד מהגרים שלדבריו "מבריחים סמים לאמריקה", נגד בני מיעוטים ונגד גורמים שלדבריו "הורסים את אמריקה". מאז, דונלד טראמפ כפוליטיקאי, כנשיא, כדמות נוכחת וצעקנית בזירה הפנימית בארה"ב בנאומים, בהצהרות, בהתבטאויות ואפילו בשפת גוף וקריצות טראמפ מעודד אלימות, שנאה וגזענות. בניסיון ההתנקשות נגדו, טראמפ היה קורבן להתנהלות הפרועה, הבלתי מרוסנת שהוא מגלה ומפגין באופן מוקפד נגד כל מה ומי שאינם מוצאים חן בעיניו.
טראמפ לא יצר, לא הגה ולא המציא את האלימות ואת העוינות למגזרי המיעוטים. טראמפ הוביל, החדיר והציב את יצר וכוח האופל של האלימות, שנאת הזר והעוינות ליריבים למרכז הזירה הפנימית של ארה"ב. תמיד היו ויהיו בארה"ב ארגונים, חוגים וקבוצות שהאמינו ומאמינים בשנאת הזר, בגזענות, בעליונות לבנה, באנטישמיות. אבל הם פעלו ממקומות מסתור, נזהרים מחשיפה, חוששים מתגובות נגד.
בשנים האחרונות, מאז שדונלד טראמפ כבש מקום מרכזי, נוכחות פעילה, מעורבות חסרת מעצורים בזירה הפוליטית-מפלגתית, ביטויי שנאה, גזענות, ואהדה מוצהרת לגורמים אלימים הם מחזה כמעט שיגרתי בנוף החברתי בארה"ב. אברהם (אייב) פוקסמן שעמד ארבעה עשורים בראש הליגה נגד השמצה, וידוע כבר סמכא במאבק נגד אנטישמיות, בתגובותיו על הגידול בתקריות אנטישמיות מסביר, שאנטישמיות הייתה תמיד ותהיה תמיד בארה"ב: "הבעיה שהיא (האנטישמיות) הרימה ראש, מפגינה שרירים והכל בריש-גלי, כמעט באופן אופנתי". לדברי פוקסמן, דונלד טראמפ הוא אחד הגורמים המרכזיים שאחראים ואשמים ביצירת אוירה והלכי רוח שאפשרו ועודדו את חוצפת האנטישמיות וחדירתה למרכז החברה האמריקאית.
את התנהלותו החיובית והאוהדת של טראמפ לגילוי איבה, התקוממות והתנגדות מעשית פעילה נגד דמוקרטיה ראינו בהתנפלות על בניין הסנאט בושינגטון. אלפי פורעים, בחלקם הגדול ניאונאציים, ניסו לכבוש את המוסד המקודש של הדמוקרטיה בארה'ב. דונלד טראמפ כנשיא התבטא באופן אוהד ומעודד כלפי הפורעים. בנאומים בקמפיין הבחירות טראמפ גם מבטיח שכנשיא הוא ישחרר את הפורעים המרצים עונשי מאסר, כולל אלו שנאשמו והורשעו ברצח.
ניסיון ההתנקשות הכושל בדונלד טראמפ נחת על המפלגה הרפובליקנית בעיתוי הכי מוצלח. דונלד טראמפ יתקבל בוועידה הארצית של המפלגה שמתכנסת השבוע במילווקי בהתלהבות ובגילויי הערצה. מחיאות כפיים יסעירו את אולם הועידה רגעים ארוכים. יש עוד ארבעה חודשים לבחירות. לא בטוח שהצילומים מניסיון ההתנקשות שמוקרנים ללא הרף בערוצי הטלוויזיה, שמראים את דונלד טראמפ המדמם, אכן ישפיעו לאורך זמן על שיקולי ההצבעה של אמריקאים רבים. אולי דוקוא הגמגום של ג'ו ביידן יזכיר לאמריקאים כי הדמוקרטיה של ארצם חזקה, איתנה ובלתי ניתנת לערעור.