פעולת החיסול שכוונה כנגד בכירי החמאס, מוחמד דף וסגנו מח״ט חאן יונס ראפע סלמה, הביאה לשינוי בביטחון העצמי של ראשי מערכת הביטחון הישראלית. הוא החזיר קצת צבע ללחיים הלבנות של דרגי הפיקוד הבכיר והפיקוד הביניים בצה״ל ובשב״כ. נכון, היו מאז ה-7 באוקטובר כבר חיסולים, גם בעזה וגם בלבנון.
החרב על צווארו מתהדקת: האם סינוואר יבגוד בחמאס כדי לשרוד?
עקיצה לבן גביר? אשתו של המפכ"ל: "נאבקת בכוחות השחור"
היו הצלחות רבות בלחימה. תמרון בתוך האזור הצפוף בעולם. מבצעים לשחרור חטופים. אבל בפעילות ביום שבת בח'אן יונס היה דבר מה נוסף. צה״ל והשב״כ כבר מרגישים יותר בטוחים, חזקים. מרגישים שהם כבר ״ילדים גדולים״ שיכולים לרכב על האופניים בלי גלגלי העזר.
שני ראשי הארגונים, ראש השב״כ רונן בר והרמטכ״ל הרצי הלוי, שחררו הצהרות לתקשורת. צריך להקשיב למוזיקה, לטון, וכן גם לתוכן. ולהבין שהם מכוונים לכיוון מסוים באשר לעתיד הקרוב וגם הרחוק. הם מסמנים את הדרך, אבל גם את המטרות באשר לעיצוב הביטחון באזור. אבל השאלה הגדולה אם הדרג המדיני קורא את אותה מפת ניווט? האם הוא רואה את אותה תמונה המונחת מול עיני הגנרלים?
בשב״כ מספרים כי פעילות השב״כ שהתעצמה, בתוך שטח רצועת עזה והמודיעין שמתקבל מפעילות הרכזים, יוצרים מכפיל כוח משמעותי במודיעין ובסיכולים המשותפים. ראש השב״כ, רונן בר אמר לאנשיו ברפיח: ״התקיפה בחאן יונס היא תוצאה של מערך כירורגי מודיעיני, שהוא מתחיל במאמץ שאתם עושים כאן בחודשים האחרונים. השבוע חוסלו כ-25 פעילים שהשתתפו ב-7.10. זו אחת המטרות שהגדרנו לעצמנו ואנחנו חייבים אותם לתושבי העוטף״.
הרמטכ״ל הרצי הלוי שהגיע לדבר עם לוחמי ״שלדג״ בבסיס חיל האויר בפלמחים, השלים את הקו של רונן בר. ״מזה כחודשיים אנחנו מתמרנים ברפיח ומביאים הישגים צבאיים משמעותיים. הורגים עוד ועוד מחבלים, משמידים את תשתיות החמאס. עדיין מוקדם לסכם את תוצאות התקיפה, שחמאס מנסה להסתיר. אנחנו נחושים להמשיך".
"החיסולים האלה הם חלק אחד מהלחץ הצבאי המתמשך והמשתנה, שצה"ל מפעיל בכל חלקי רצועת עזה. בכל יום ישנם הרוגים רבים לחמאס״, אמר הרמטכ״ל הלוי.
הדברים שנאמרו אתמול סיפרו כי צה״ל פועל כבר בתצורה של פשיטות, פעילות כירורגיות נקודתית. על פי מודיעין ממוקד שמיצר השב״כ ואמ״ן.
״כוחות קרקעיים שתוקפים בגבורה, טייסים שתוקפים בדיוק רב ובאיכות גבוהה״, הוסיף הלוי ומיהר להציג לדרג המדיני קווים לעתיד: "חשוב מאוד גם ליצירת התנאים להסכם להחזרת החטופים".
"הסכם למען השבת החטופים הוא ציווי מוסרי וערכי דחוף להצלת חיים. צה"ל מייצר את כל הלחץ הנדרש ליצירת התנאים הטובים ביותר להסכם כזה, וכך פעלנו מאז סיומו של ההסכם הקודם. צה"ל יידע לעמוד בכל הסכם שיאושר על ידי הדרג המדיני, וגם בתום הפסקת אש, לשוב ולחזור להילחם בעוצמה רבה מאוד".
"צה"ל לא יחדל מלפעול לשחרור החטופים, אלה שמחוג הזמן עובר עליהם בקושי רב, ולא נוותר על המשך הפגיעה בחמאס עד השגת המטרה״, אמר הלוי ומנסה להסביר לדרג המדיני כי הזירה האמיתית כרגע היא לא ברפיח, גם לא בח'אן יונס, אלא בצפון הארץ ; ״אנחנו לרגע לא שוכחים את מצוקת תושבי הצפון בתשעת החודשים האחרונים; אנחנו כל רגע כואבים את ההרוגים והנפגעים מתקיפות חיזבאללה".
"הייתי בימים האחרונים באחד הישובים הצמודים לגבול, כמובן לא בפעם הראשונה. ראיתי את הנזק, פגשתי את הנהגת המקום, שמעתי מהם דברים קשים – את הקושי הזה אנחנו מתרגמים לנחישות בלחימה, ובהמשך לפתרונות אמיתיים ולהחזרת התושבים בביטחון לבתיהם. אנחנו מוכנים ונערכים לשלב הבא״.
הדברים ברורים. יותר מזה לא ניתן לשמוע. אגב כך היה פחות או יותר, ב-1967. בימי ״ההמתנה״. כאשר אלופי המטה הכללי דרשו מראש הממשלה לוי אשכול לאשר לצאת למתקפת נגד מול מצרים, סוריה ועיראק.
אז לא היו מאה אלף פליטים ישראלים. עקורים מביתם תשעה וחצי חודשים. אז לא היה חבל ארץ שלם שקורס כלכלי, חברתי, בטחוני שאין בו משילות וגם כנראה כבר ללא ריבונות של ממש. סוף השבוע ויום אתמול נתנו עוד הוכחה כי הדרג המדיני לא אוחז במפה הביטחונית הנכונה.
בעבר הלא רחוק, אחרי חיסול של בכירי חמאס בעזה.
במיוחד בדרג כל כך בכיר. ראש עיריית ראשון לציון כמו גם ראשי הערים של בת ים, חולון, תל אביב והרצליה היו ממהרים לפתוח את המקלטים. והטילים מרפיח, ח'אן יונס וג'אבליה היו מתעופפים צפונה, למרכז הארץ עוד לפני הודעת החמאס על מות הבכירים.
אבל עכשיו הטילים לא שוגרו מעזה. המפגע הגיע לכניסה לראשון לציון, לכביש 44 ליד צריפין ממזרח ירושלים. עם טויוטה לבנה הוא חיפש לפגוע בחיילים, לדרוס אותם. ארבע לוחמים נפצעו שניים באורח קשה ואנוש. הטילים לא הגיעו מעזה. חמישים טילים שוגרו מדרום לבנון ופגעו במוצאי שבת בקריית שמונה, פצעו ארבע חיילות אחת במצב קשה.
צה״ל והשב״כ צריכים את חלקי הכוחות הגדולים מעזה. כדי להעביר לטובת אזור יהודה ושומרון, אבל בראש ובראשונה לרכז את מרבית הכוח מול לבנון.
בעזה ניתן להשאיר סדר גודל של אוגדה שתבצע את הפשיטות ואת הפעולות הכירורגיות. אין צורך בארבע אוגדות (אוגדת קוו ושלוש מתמרנות).
המפתח עכשיו בידי הדרג המדיני. השאלה האם נמשיך להילחם בעזה כאילו אין לחימה בצפון ובאזור יהודה ושומרון? או שיש דרך אחרת לשנות את המציאות הבעייתית?
