אם תידרדר ישראל לעימות צבאי רחב יותר עם חיזבאללה בשבועות הקרובים, או לכמה ימי קרב שילוו בשפיכות דמים חמורה – כדאי לדעת כבר עכשיו כי יכולנו לחסוך את זה מעצמנו. הימים הללו הם ימים רגישים במיוחד בחזית הצפון, ימים שבהם עלול להתבשל עימות רחב יותר. אם יתפרץ או לא, תלוי במידה רבה בנו.
נאומו של נסראללה חשף: ההתייחסות להסכם הפסקת אש וגם ל"יום שאחרי" בלבנון
לישראל שלוש אפשרויות להתנהלות בימים אלה מול חיזבאללה. האחת היא לפתוח במלחמה רחבה, כזו שחיכינו לה שנים, והיא עונה על השאיפות של כמה משרי הממשלה ושל נתח מסוים בציבור. מכת מחץ שמטרתה להכותם עד עפר, ובמהלכה יחדרו אלפי חיילי צה"ל עמוק לשטח לבנון, במחזה שיזכיר את 1982. הם יגיעו לפחות עד הליטני, אם לא עמוק ממנו, וידחקו את חיזבאללה הרחק מן הגבול.
אין בימים אלה בצמרת הביטחונית, וגם לא אצל ראש הממשלה, רצון לממש את התסריט הזה. צה"ל מותש מן המלחמה הארוכה בתולדותיו. צבא המילואים פגוע מכל בחינה שהיא, ומלאי התחמושת מוגבל. החברה הישראלית אף היא איננה בנויה למעמסה הזאת, וגם לא הכלכלה. כפי שכתבתי כאן לפני חודש אחד, זו תהיה מלחמת ברירה.
האפשרות השנייה היא להמשיך במתכונת הלחימה הנוכחית. תקיפות נקודתיות מן האוויר של מבוקשים או מחסני תחמושת. עד מתי? עד שתסתיים המלחמה בעזה, ואז חיזבאללה יניח לנשק ביוזמתו. מן המפקדים הבכירים ביותר של חיזבאללה ועד אחרון משגרי הרקטות – כולם בימים אלה על הכוונת של צה"ל, חשופים כמו במטווח ברווזים.
יכולת מודיעין מזהירה
השבוע התווסף לרשימה גם איל ההון הסורי בראא אל־קאטרג'י, דמות עתירת מזומנים, המשמש כבר תקופה ארוכה שליח למלאכות שחורות עבור המשטר הסורי וידידיו. בין שאר משימותיו, קיבל קאטרג'י מיליוני דולרים מהאיראנים והעביר אותם לחיזבאללה. אלה כספי התמיכה המפורסמים, המסייעים לחיזבאללה להתקיים. הוא שילם על כך בחייו. לפי התקשורת הערבית, כלי טיס ישראלי רדף אחריו בעת שנסע במכוניתו ביום שני, והרגו, כך על פי מקורות זרים.
בלחימה הזאת מתגלה צה"ל במלוא יכולותיו. איכשהו, אף שראשי חיזבאללה נוקטים אמצעי זהירות רבים, מצליחים גורמי המודיעין הישראליים להגיע אליהם כשהם נוהגים במכוניתם או מתכנסים בדירת מסתור ולסלקם מהעולם כמו במשיכת פינצטה. לרוב התקיפה מתבצעת אף בלי לפגוע בחפים מפשע שנקלעו לסביבה.
זוהי לוחמת מודיעין מן המדויקות ביותר בהיסטוריה הצבאית, בתדירות גבוהה מאוד, אף שאין לה יחצן ורוב אזרחי ישראל אינם מודעים לה. כך, כמעט מדי יום, לפעמים פעמיים או שלוש ביממה – אף שהמבוקשים הללו עושים כל מאמץ לחמוק מן הגורל שנקבע להם אי־שם בקריה בתל אביב או בצריפים האפורים של פיקוד הצפון.
מבחינה צבאית ומודיעינית זהו ניצחון ישראלי מזהיר, ואם ישראל לא תטרח לשבש אותו בהסתבכות מיותרת, או בהתנהלות מדינית שגויה, יבוא יום ומישהו יתעד את קורותיו בספרי הספרים.
מן הסיבה הזאת, ואחרות, חיזבאללה נמצא בנחיתות רבה. שכונות שלמות בכפרי הדרום נהרסו עד היסוד. עשרות אלפי אזרחים נטשו את בתיהם. רבים דורשים מחסן נסראללה תשובות – מדוע המחיר הגבוה הזה בעבור מלחמות של אחרים? לכך מתווסף מניין חללי חיזבאללה הגבוה (מעל 400) וכאמור, הנחיתות המודיעינית ויכולת הגילוי והחדירה לשורותיו.
נסראללה, וזה ניכר בין השורות בנאומיו, נתון במלכוד שלא ידע שנים רבות. אם ירחיב את מעגל האש, גם ישראל תעשה כן, ואז יחושו הוא ואנשיו, ואיתם תושבי לבנון, עוד מנחת זרועה המוכר. על כן תוקפים אנשיו בחמת זעם את היישובים בגבול הצפון ואת בסיסי צה"ל, אבל אינם מעמיקים לחדור לשטח הישראלי. מצד שני, ישראל ממשיכה באותה שיטה, ללא הרף, במשך חודשים ארוכים, ומגלה אדישות לאיומים, למסרים ולבקשות מביירות לחדול, כאילו אינם מופנים אליה.
הריסון שקיבל על עצמו נסראללה נובע מהרצון להימנע מהתלקחות רבתי. אין לטעות: הוא עלול לפקוע ברגע אחד, אם צמרת חיזבאללה תתקשה לחשוק את שיניה, למשל אחרי חיסול של בכיר נוסף, או במקרה של תקלה מבצעית של צה"ל. למשל, אם ייהרגו אזרחים לבנונים רבים מדי בתקיפה כלשהי, או להבדיל – יקרה אסון בצד הישראלי, שידרוש מצה"ל תגובה חריפה שתדרדר את המצב.
ביתרון הצבאי שרכש צה"ל על חיזבאללה בחודשי המלחמה הזאת יש פיתוי. קשה להיגמל ממנו ללא סיבה טובה. אבל פה טמונה המלכודת. אם ישראל תרחיב את מעגל האש ואת עומק הלחימה, או למשל תפלוש קרקעית ללבנון – חיזבאללה אכן יעשה מה שנסראללה איים בנאומיו האחרונים: לירות לעומק השטח הישראלי, ללא גבולות ובלי סייגים, לעבר בסיסי צה"ל ומטרות אזרחיות כאחד.
בשני התסריטים שתוארו לעיל, ישראל תתקשה לצאת עם רווחים ברורים. ודאי לא ניצחון מוחלט. היא עלולה אף למצוא את עצמה חבולה. אומנם צה"ל יחריב עוד כמה כפרים שלא הוחרבו, ויהרוג עשרות או מאות מבוקשים שזרועו הארוכה טרם הגיעה אליהם, אבל הפגיעה בעורף הישראלי תהיה מוחשית וקשה. היא תמחק את היתרון הצבאי שצה"ל רכש בעמל ובשכל, ותוסיף לאובדן חיי אדם.
הדרך השלישית
בפני ישראל מונחת, על כן, דרך פעולה שלישית. לצאת עכשיו מן המשחק בתבונה ובתכנון קפדני – ולהכריז על ניצחון. אומנם חיזבאללה ימשיך לתקוף, כי הוא מחויב לחמאס, אבל בעצימות נמוכה יותר. אין לחשוש, הם לא יסלימו. זה כמה חודשים שהם רומזים בשלל צורות ודרכים על רצונם לקחת כמה צעדים לאחור. את שלהם הם כבר שילמו לחמאס, מה עוד שהגרזן מעל ראשיהם יונף כל הזמן. איש בלבנון אינו מתלונן כיום בפני חיזבאללה מדוע אינם תוקפים בחמת זעם. התלונות באות מן הכיוון ההפוך: מדוע אינם מרגיעים.
לאורך השנים נהגה המדינאות הישראלית להיגרר לתוך מציאות, ופחות ליזום אותה. כאן דרושה הובלה מנהיגותית. קמפיין הסברה מתוכנן, רב־מערכתי ומתמיד, שיבהיר לכל כי היא המנצחת. יש הרבה מה לעשות, אם רוצים: להראות את החורבן שגרם נסראללה לכפרים בדרום לבנון; לטפול עליו שוב ושוב האשמה כי הוא פועל בשירותה של אג'נדה זרה; להראות את האבידות בזרוע הצבאית שלהם; להתפלמס עם מסריו ולחשוף את כזביו (תודה לאל, יש). הוא, אגב, כבר החל באותו מהלך בדיוק. בנאומיו האחרונים הוא טוען לניצחון. אם יחזור על כך במשך שנים, ישראלים רבים אף יאמינו לו. ישראל, אם כך, נדרשת לעשות לנסראללה מה שהוא עושה לה. לא במקרה, הפעם המציאות גם מאפשרת זאת.
ישראל אומנם יוזמת מבצעי תודעה במלחמה הזאת, אבל טקטיים ונסתרים מהעין. הם נעשים לצרכים ביטחוניים על ידי גופי מודיעין וידיהם הנעלמות. אחד כזה, למשל, הוא המאמץ להראות כי הציבור ברצועת עזה מתנגד לחמאס. עתה דרוש מבצע מסוג אחר. קמפיין חובק מערכות ומשרדי ממשלה, קולני ומתמשך, שיצליח להאפיל על ההצהרות של נסראללה. מבצע מהסוג שכבר שנים ישראל לא יזמה, ושכדי לעשותו, עליה לגייס את מלוא כוחותיה התבוניים, ואפילו לצאת מעורה.
יש להודות כי מצבנו בתחום הזה אינו מזהיר: משרד החוץ הוחלש בהתמדה לאורך השנים, ואגף ההסברה שלו אינו מתורגל בקמפיינים של לוחמה פסיכולוגית. צה"ל כאמור נוקט מבצעי תודעה, אבל המשימה הזאת גדולה עליו. אגף ההסברה הלאומי (שזה תפקידו) אינו מתפקד. למרות כל זאת, בישראל יש מוחות המסוגלים לעשות כן – אם הדרג המדיני יקבץ אותם למשימה זו, יורה להם לפעול וייתן להם גיבוי מדיני, חומרי ומוראלי.
בניית תודעת ניצחון על חיזבאללה במלחמה הזאת תיתן מענה גם לישראלים הרבים הסבורים כי הארגון השיעי שוב הצליח להדביק את צה"ל אל הקיר. זה קמפיין שיתבסס על אמת לאמיתה. למרות ההרס והכאב וחוויית הפינוי הקשה של תושבי הצפון – נכון לרגע זה, צה"ל ניצח את חיזבאללה. אומנם בנקודות ולא בנוקאאוט, אבל נקודות שהושגו בזכות.
כל אחד משני התסריטים הקודמים – מלחמה כוללת או המשך הלחימה במתכונת הנוכחית – הוא הליכה על פי תהום. הראשון אינו בר ביצוע נכון לעכשיו, והשני לא ישפר את מצבנו ביום שאחרי בגבול לבנון. זה הזמן להתל בנסראללה במגרש שלו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל