על התקיפה הישראלית בנמל חודידה נאמר, מוטב מאוחר. עד עכשיו הדחקנו את הבעיה החות׳ית. קיווינו שיימאס להם. שיתעייפו. שישכחו מאיתנו. אבל זה לא קרה. מדיניות ההתעלמות פשטה רגל.
הקו השחור נחצה: ישראל שרטטה משוואה חדשה במזרח התיכון
ההחלטה לתקוף בעוצמה בנמל החשוב של המשטר החות׳י ובאור יום אומנם מאוחרת, אבל אמיצה ומדויקת. המחמאות מגיעות לכולם: מראש הממשלה ושר הביטחון (שממשיכים להתעלם זה מקיומו של זה), דרך הרמטכ״ל הרצי הלוי ומפקד חיל האוויר תומר בר ועד כל העוסקים במלאכה.
גם ההחלטה לעשות את זה לאור יום, ובעוצמה שתגרום לאפקט אורקולי מהדהד שלהבותיו יבערו שעות ארוכות, היא נכונה. את הלהבות מחודידה ראו בכל רחבי המזרח התיכון. ברוב הבירות מחאו כפיים (אם כי בחדרים סגורים). בחלק אחר מהבירות (טהרן, ביירות, צנעא וכו׳) חרקו שיניים. אחרי שהגיבה בטיל נקודתי אחד בלבד על מתקפה של 500 שיגורי טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב״מים, חזרה ישראל למשחק. האם הקאמבק הזה הצליח? מוקדם לדעת.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ההתקפה אתמול, מרשימה ככל שתהיה, לא תפתור את הבעיה החות׳ית. היא גם לא תחזיר עטרה ליושנה ותשקם את ההרתעה הישראלית המרוסקת לכשעצמה. כדי שזה יקרה, צריך לאותת לכל המצורעים שנקהלו סביבנו ומשגרים לעברנו כל מה שניתן לשיגור, שהקייטנה נגמרה. שבעל הבית התחרפן. שמי שיירה עלינו יחטוף פי כמה. נכון, לכל כנופיית טרור יש היום נגישות לרחפנים ולכטב״מים. ועדיין, יכולת ההיזק של חיל האוויר הישראלי גדולה בהרבה. הגיע הזמן להתחיל להפעיל אותה.
הבעיה היא שהחות׳ים אינם בעיה עצמאית. הם שליחים. הם מופעלים. החות׳ים מופעלים בחוטים מטהרן. כמו כל שאר הפרוקסיז שנאספו סביבנו להתישנו: המיליציות השיעיות בעיראק, המיליציות ושליחי חיזבאללה בסוריה, חיזבאללה בלבנון, הג׳יהאד וחמאס בעזה. את כל המערך הזה מפעיל שלטון האייתוללות בטהרן. אלו דיביזיות של משמרות המהפכה. כל עוד נמשיך להתקוטט איתן ולא נלך על הראש המחולל, נמשיך להתיש את עצמנו בפריפריה ולא נתמודד עם הבעיה האמיתית. רמז: גם הבעיה הזו, של איראן, לא תיעלם מעצמה. ממש כמו הבעיה החות׳ית.
ישראל קוצרת עכשיו מה שזרעה בעשרים השנים האחרונות, מאז היציאה מלבנון. מלחמת לבנון השנייה של אהוד אולמרט הייתה חריג בודד במדיניות הכלה של שני עשורים רצופים, שבהם רוב הזמן שלט כאן מנהיג הימין בנימין נתניהו. ישראל השמינה, הסתאבה, התמכרה לשקט מזויף, קיוותה לרפא את המחלה הממארת שהלכה וקיננה סביבה עם פלסטרים זמניים וסבבים שטחיים.
זה התפוצץ לנו בקול רעש גדול לפני יותר מתשעה חודשים. זה בוער סביבנו מאז. כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולאתחל את קיומנו במרחב הזה מחדש, צריך הרבה יותר מהתקיפה הזו בנמל חודידה. צריך לקבל החלטות אסטרטגיות אמיצות. צריך להפגין מנהיגות. צריך לקחת סיכונים וצריך להתחיל להבין את מקומה של ישראל במרחב ואת ההזדמנויות הטמונות בו.
חיל האוויר סיפק אתמול עוד ביצוע מדויק למבצע מורכב, אחת התקיפות הרחוקות בתולדות החיל. אני מעריך שביומיים הקרובים יזכו הטייסים לקידום משמעותי ויהפכו מאנרכיסטים לפטריוטים. אחר כך הכל יחזור למקומו בשלום והם יחזרו להיות אלה שאחראים לטבח 7 באוקטובר. לא מדובר רק בטייסים. בכיר מאוד בצה״ל אמר בסוף השבוע שגם המאמץ לתקוע טריז בין הלוחמים למפקדים, בין דרגי השטח לדרגי הפיקוד, בין הקצונה הבכירה של צה״ל לדרג הזוטר, הוא ניסיון מסוכן מאוד.
זו אבחנה מדויקת. התופעה הזו באה לעולם בהלווייתו של הצלף בראל חדריה שמואלי, בתקופת ממשלת השינוי. פעילים ביביסטים הגיעו להלוויה הזו וניסו להסית את הלוחמים בקציניהם. התיאוריה, שנשמעה אז מטורללת לחלוטין, הייתה שהקצינים הפקירו את חיי הלוחמים, הגבילו מאוד את הוראות הפתיחה באש וגרמו לאבידות בצד שלנו. רוצים לומר, הקצינים סמולנים, הלוחמים לא.
מדובר כמובן בהבלים מוחלטים. כל מי שמכיר את קציני ומפקדי צה״ל, את הרמטכ״לים של הדור האחרון, את מפקדי חיל האוויר, את האלופים, יודע שמדובר בקצינים שהקדישו את חייהם להגנת המדינה. הם מוצאים עצמם עכשיו טרף להסתה, שיסוי, תיאוריות בגידה וקונספירציה הזויות והכפשות על בסיס יומי, גם בכלי תקשורת גלויים המזוהים עם נתניהו. המטרה ידועה: הרחקת נתניהו מאחריות כלשהי על 7 באוקטובר והתמקדות בדרג הצבאי והמודיעיני.
מדובר בשלב נוסף בפירוק המסגרת שעליה עומדת המדינה. בהמשך ההעלאה באש של כל המוסדות, השחיטה של כל הפרות הקדושות, הניסור של כל הענפים עליהם כולנו יושבים. וזה חייב להיפסק.
חיל האוויר קיבל בסוף השבוע אחריות מלאה למחדל אי־יירוטו של הכטב״ם שפגע בתל אביב. בלי אולי ובלי אבל, בלי הסתייגויות, תירוצים או נסיבות מקלות. הייתה שם טעות ובחיל האוויר יבינו אותה, יתקנו אותה ויפיקו ממנה לקחים. זה לא אומר שההגנה מעתה והלאה תהיה של 100%. אין הגנה של 100%. כמו שאין מודיעין של 100%. מדי פעם נופתע, מדי פעם ניכשל בהגנה. מה שחשוב זה שנדע לקבל אחריות, להודות בטעות ולהפיק לקחים. בדרג הצבאי זה מתבצע. בדרג המדיני? לא רק שזה לא מתבצע, הטעות תהיה תמיד באשמתו של מישהו אחר.