שליחות של ראש ממשלה ישראלי בחו"ל נחשבה תמיד לאקס־טריטוריה, לאירוע שבו כולנו מתאחדים מאחוריו. מנהיג נבחר מייצג את מדינתו בבואו לקדם את האינטרסים שלה בנכר. לא זה הזמן לביקורת ולפוליטיקה. כשמדובר בביקור בוושינגטון, על אחת כמה וכמה.
נתניהו נשאר בגלל יום ההולדת של בנו? לח"כ דיסטל יש הסבר
״לבקשת ביבי״: נתניהו התעקש, טראמפ הזיז - והפמליה ״תיאלץ״ לחזור רק במוצ״ש
הנאום של נתניהו בפני שני בתי הקונגרס אומנם נכפה על הצד הדמוקרטי, ומרחיב את הפער שנפער בין ישראל לבין מפלגת השלטון האמריקאית, אבל מכיוון שזה כבר קרה - צריך למצות ממנו את המקסימום.
פגישות עם ביידן, האריס וטראמפ, על אחת כמה וכמה. בימים הטרופים האלה, כשישראל נקרעת בין שבע חזיתות מעל תשעה חודשים, צריך לנצל כל רגע כדי לגייס את מנהיגי המעצמה החזקה בתבל לצדנו.
גם ההתנפלות של כמה מאיתנו על נועה ארגמני ואביה יעקב מיותרת. הדברים שהטיחה בנתניהו במהלך המפגש שקיים עם משפחות החטופים מדברים בעד עצמם. ארגמני שוחררה במבצע הרואי של ישראל. נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל.
טוב עשתה שנענתה להזמנה להצטרף לנסיעה החשובה הזו. ארגמני הפכה סמל בינלאומי לצדקתה של ישראל, ואני מקווה שנוכחותה בוושינגטון תמונף גם לטובת זה.
ואחרי שאמרנו את כל זה, אי אפשר שלא לחוש בחילה לנוכח ההתנהלות של בני הזוג נתניהו. כמה ימים לפני שיצאו לדרכם, אמר לי אחד ממקורבי המשפחה שהם ישובו ארצה ביום ראשון. "הם חוזרים בשישי", עדכנתי אותו. "תשכח מזה", אמר לי, "אין מצב שהם יפספסו את יום ההולדת של יאיר במיאמי ביום שישי. הרי זה האירוע האמיתי".
ואכן, איזה צירוף מקרים מופלא. הבן המטנף והגולה של בני הזוג במיאמי יחגוג 33 בשישי הקרוב. סופי שבוע בחו"ל היו תמיד מתחביביה העיקריים של אמו, במיוחד אם זה על חשבון המדינה או מיליארדר כלשהו.
אז הזמזום התחיל עם זה שטראמפ לא יכול להתפנות לפני יום שישי, ונמשך עם דיווח של ירון אברהם אתמול שהם מתעתדים לקפוץ עם "כנף ציון" שלנו למיאמי. למה מיאמי? כי טראמפ יהיה באחוזתו במאר א־לאגו, זה למה. זה שגם יאיר נתניהו נמצא שם, בעיה שלנו. או צירוף מקרים. או גם וגם.
אחר כך העלילה החלה להסתעף. טראמפ הודיע לפתע שהוא יפגוש את נתניהו ביום רביעי. יום רביעי? הרי זה אסון! אחרי חצי שעה טראמפ תיקן לחמישי. גם זה לא מספיק טוב. עברה עוד רבע שעה וטראמפ נכנע. "אפגש עם נתניהו ביום שישי במאר א־לאגו, לבקשתו", הודיע. בינגו. הניצחון המוחלט הושג, סוף־סוף.
ישראל במלחמה. עוד מעט עשרה חודשים. שלשום ראינו כתבה על תחילת הקריסה של המילואימניקים, שלא ראו בית, עבודה, לימודים או משפחה מאז 7 באוקטובר. תושבי הצפון גילו אתמול שהם לא חוזרים גם לשנת הלימודים הקרובה ב־1 בספטמבר; תושבי שדרות מתלבטים אם לחזור; לתושבי הקיבוצים עוד אין לאן לחזור; ויש עדיין 120 חטופים בעזה.
השבוע גילינו שעוד שניים מהם כבר לא חיים. בנסיבות כאלה, ראש ממשלה סביר, שפוי, מחובר למציאות ורגיש לרחשי לב עמו, נוסע לוושינגטון לפרק זמן מינימלי. ממריא, נוחת, נואם, חוזר. נסיעה רזה, מהודקת, אפילו סגפנית. נסיעת זלנסקי כזאת.
ראש ממשלה סביר צריך להיות חלק ממה שעובר על העם שלו, על הציבור שלו. הוא צריך וחייב להתרחק מכל רמז של נהנתנות, בזבוז זמן או בזבוז כספי ציבור בעת הזו.
ראש הממשלה שלנו עושה את כל זה, רק הפוך. על השולחן, בחדר הישיבות המהודר של "כנף ציון", ניצב כובע עם הכיתוב TOTAL VICTORY. מדובר לא רק בסלוגן הפוליטי שהמציא נתניהו כשהחלה המלחמה, אלא גם במיזם עסקי.
מישהו מוכר את הכובעים האלה באתר אינטרנט ייעודי ב־41 דולר. אגב, אני בכלל לא בטוח שזה ינון מגל. האתר של מגל מוכר את הכובעים בעברית, שם הם עולים הרבה פחות. ראש הממשלה הציג לראווה, בתמונה הראשונה שהפיצה לשכת העיתונות הממשלתית ממטוסו, את הכובע הזה דווקא. לא תמונות של חטופים, חלילה. כובע.
זה נמשך אחר כך עם רעייתו, בפיג'מה מהודרת של המחלקה הראשונה, מצטלמת כשהיא מדברת בטלפון. בהודעה לתקשורת מספרת הרעיה שהתקשרה לאימהות של אורלי גלבוע ושירה אלבג. טעות מביכה. צריך לומר שהתקשרה לאימהות של דניאלה גלבוע ולירי אלבג. וזו אינה הטעות הראשונה של הגברת בעניין שמותיהם של חטופים או הורים שכולים.
אני נזכר מה מכונת הרעל של בני הזוג עוללה לנפתלי בנט כשהיה ראש הממשלה, על טעות בשמו של בראל חדריה שמואלי. איזה מסע ג'יהאד שיימינגי עבר בנט המסכן על טעות אחת בתום לב.
נכון לעכשיו, נתניהו עוד לא ערך תדרוך אחד לעיתונאים במהלך הנסיעה, כך דיווח איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". פמלייתו, אשר באגף המהודר של המטוס, סעדה בכלי חרסינה וכילתה כמויות מרשימות של אלכוהול.
עוד לא יודעים אם משפחות החטופים, שטסו עם הנתניהו'ז לוושינגטון, יוכלו גם לחזור איתו. הרי לא כולם יוזמנו לחגיגת יום ההולדת של הבן הגולה. כל אלה לא יכולים שלא להעיר את מיצי הקיבה הרדומים ביותר של הקורא הסביר, ולייצר תחושת קבס ומיאוס מובנות. כי למרות כל מה שעובר על העם והמדינה, במשמרת של בנימין נתניהו, אצלו ואצלה הכל נמשך כרגיל. הכלבים נובחים, הפמליה עוברת.
