חד הדברים שלמד אחרי שנים כה רבות של הרפתקאות קולינריות ומסעות בין כיור לכיריים, כלומר, מיד לאחר ההבנה שבישול מוצלח מתחיל כבר בקניות - הוא שמאכל טעים מתחיל בכך שפורסים מראש תצוגה מלאה של כל המרכיבים. זו לא רק דרך טובה להיזכר פתאום שמא שכחת איזה רכיב, אלא גם דרך לקרב בין טמפרטורה של מה שהוצא מהמקרר למה שהיה מונח במזווה, למשל, ובעיקר כדי להבטיח רצף פעולות מהיר יחסית בין שלבי ההתקנה השונים. זו הדרך להימנע מטעויות כמו אלה שאופייניות למשל למתמודדים במאסטר שף, ולהתנהל כמו השף הרגוע שמגיש תוכנית בישול, בעודו עומד במטבח שבאולפן מול צלוחיות קטנות שעליהן מונחים כבר התבלינים השונים, שיני שום קלופות, עשבי תיבול קצוצים ועוד.
הוא נוטל שני חצילים בלאדי שהביא מהשוק ומניח ישירות על להבות כירת הגז. כן, הוא יודע, יש פתרונות שנועדו להפחית את הנזק הסביבתי בדמות לכלוך של פיח מהקליפות וזליגה של נוזלים מתוך החציל, אבל על בשרם של מאות חצילים כבר למד: אם נדרשים לניקיון מיד אחרי שאלה יונחו בקערה להצטנן, יהיה לו די זמן להבריק את משטח הנירוסטה בטרם יהפכו הכתמים קשים להסרה. ניחוח של קליפת חציל שרופה מתפשט בבית ומרגיע אותו מכל חדשות היום. כמה רגעים קודם, עם קפה ראשון של בוקר שישי, כשגלל את מסך הטלפון הנייד, נדהם מעוצמת השנאה - הפעם בגין כטב"ם שצנח לו בלב תל אביב.
שנאה יש תמיד בשפע לכולם - החל ממשלחי כלי הטיס הקטלני. רחוקים מכאן 2,000 קילומטרים, איש מהם לא ראה יהודי או ישראלי מימיו - וכמה הם שונאים אותנו. אחר כך נפעם מעוצמת הכעס של צייצנים על ראש הממשלה. כן, גם בעיניו הוא אחראי, מעצם שבתו במושב הנהג לאורך כמעט כל העשור האחרון, אבל לפקוד עליו דווקא את הפיגוע הספציפי הזה, שהיה יכול להימנע אלמלא מה שכינו בחיל האוויר "טעות אנוש"? מוגזם הדבר אפילו בעיניו.
הוא ניגש אל הכיריים כדי להפוך את החצילים, לא לפני שהספיק לקרוא גם כמה ציוצים רוויי שנאה לתל אביב. הנה, מתגוללים כמה גולשים, מאות כטב"מים בצפון היו כאלפי "טפטופים" של קסאמים בדרום, שלפני 7 באוקטובר הזיזו למישהו רק אם בטעות שוגר גם טיל לעבר תל אביב.
הוא מבין את הכעס, אבל קשה לו עם השנאה: הזעם בעיניו, אינו על החירום אלא דווקא על השגרה - על האפליה בשירותי הבריאות, החינוך, התרבות, השיטור ועוד. אבל האם חושב מישהו באמת שהעיסוק בכלי טיס שפגע בתל אביב הוא בגלל שדמם של תושבי המרכז סמוק יותר מזה של תושבי הפריפריה?
דמיינו פיגוע טרור אסלאמי בעיירה ביורקשייר לעומת כזה שהיה מתרחש במרכז לונדון. דמיינו טבח באלבקרקי, טקסס, לעומת אירוע זהה בטיימס סקוור שבלב מנהטן - האם הראשונים לא היו נדחקים לשולי החדשות בעוד השניים פותחים מהדורות? הם לא מבינים באמת את ההבדל בין פגיעה באחת הגפיים לעומת פגיעה במרכז הגוף? מהרהר ומניח את החצילים המפויחים בקערה כדי שיצטננו ויגירו מתוכם את הנוזלים.
הוא ממרק את משטח הנירוסטה של הכיריים מנזקי הקלייה ושם לב שהוא נוטף זיעה. האם אלה הטמפרטורות שנסקו, כביטוי מוחשי לאותה התחממות גלובלית מפורסמת, או שמא זה הוא שהזדקן? בערגה הוא נזכר בימים שבהם כללה המלתחה שלו ארבעה סוגי מלבושים: ג'ינס
וסווטשירט לחורף, מכנסיים קצרים וחולצת טריקו לקיץ. עוד לפני שיסיר מהחצילים את הקליפה שהפכה קשה, הוא מודה בפני עצמו שהכיסופים לאותם ימים רחוקים אינם רק בגלל עמידותם של אנשים צעירים בשינויי מזג האוויר: לפני כמה ימים שמע שקוראים בשמו ברחוב. הקוראת הייתה חברתו לתיכון.
"אין לך כבר שערות על הראש", אמרה לו וחייכה. "נכון", הוא השיב, "אבל עובדה שזיהית אותי אחרי כמעט 40 שנה", ושניהם פרצו בצחוק של ניצחון או של הודאה בתבוסה. זאת לא ידע. פה ושם הוא מוותר לפירורים סוררים מהקליפה הקשה, שדרושים לשימור הטעם השרוף של החצילים, שאותם הוא סוחט עכשיו בעדינות, רגע לפני שישליך לתערובת כחצי גוש גבינה בולגרית שמנה ומלוחה.
ניתן לבית להתאוורר עוד קצת, נסגור את החלון ונפתח את המזגן, הוא מנחה את עצמו, בגוף ראשון רבים, בזמן שהוא לש בידיו את הגבינה אל תוך בשרם הרך של החצילים, מרגיש איך גושיה מתפוררים למגע אצבעותיו. הוא טועם, כמעט מושלם: עוד תיקון זהיר של מלח, נגיעה של לא יותר מכף שמן זית וקמצוץ של פלפל שחור - וסלט החצילים עם הגבינה הבולגרית יהיה מוכן לשימור במקרר, עת הבית יהיה מוכן לסגירת החלונות והפעלת המזגן.
חבל שאת החדשות אי אפשר להשאיר מחוץ לתחום, כמו את מזג האוויר. כך הוא מהרהר, רגע לפני שהוא טועם שוב ופוסק: מושלם.