בצה״ל מתחקרים את אירוע הפגיעה במגרש הכדורגל במג׳דל שמס. אירוע בו נרצחו 12 ילדים ובני נוער ונפצעו עשרות. בסמוך למגרש נמצאת מיגונית, ומרבית ההרוגים והפצועים נפגעו בעת שרצו למיגונית. אולם זמן ההתראה היה קצר, והם לא הספיקו להיכנס.
"תגובה חריפה פי עשר מיידית": במג'דל שמס מחכים לתקיפת הנקמה של ישראל
צה"ל תקף מטרות של חיזבאללה בלבנון; הרמטכ"ל: "נפעל בכל האמצעים"
השאלה היא: האם טווח הזמנים היה מספיק? ואם מראש הוא לא מספיק, מדוע מפקד פיקוד העורף האלוף רפי מילוא, לא קבע מגבלות התכנסות בכפר מג׳דל שמס? כידוע ישובי הגולן לא פונו וגם לא היתה מצד צה״ל הגבלות התכנסות.
צה״ל הציג אתמול את המודיעין וידע להצביע על עלי מחמד יחיא, המפקד בחיזבאללה שנתן את ההוראה לבצע את הירי. השאלה היא מדוע מודיעין פיקוד צפון לא נתן התראה מקדימה לתושבי צפון הגולן להיכנס למרחבים מוגנים עוד לפני הירי. הרי אם היה מודיעין, למה הוא לא תורגם לפעולות התגוננות?
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
עכשיו לחיל האוויר. הבוקר טוענים בחיל האוויר כי המרחק מכפר שבע במורדות הר דב ועד מג׳דל שמס הוא מרחק קצר. כאשר מבנה טופוגרפי מקשה על ירוט ונעילה של כיפת ברזל על הטיל. ״יירוט מורכב לביצוע מבחינת מעוף הרקטה והטופוגרפיה״, אומרים בחיל האוויר.
בחיל האוויר לא יגידו את זה בקול רם, אבל באיראן ובבירות מנסים כל העת ללמוד את מערך ההגנה האווירית הישראלי ולאתגר אותו. כך על ידי שיגור מאות כטבמ״ים, וכך ירי לעבר צפון הגולן תוך ניצול הטופוגרפיה רכס החרמון.
סוגיה אחרונה היא ההערכות בצפון. תושבי הגולן מספרים על כך שזמן הגעת כוחות ההצלה היה איטי עד שמד״א צבר מספיק כוחות. בתחילת המלחמה גייס פיקוד צפון את יחידות הרפואה שלו, בין היתר המשימות שלהן לתת מענה לסוג כזה של תרחיש.
בשל החלטות כלכליות, שימור כח אדם, וחשש לשחיקת כוחות בפיקוד הצפון, החליטו לדלל את מערך הרפואה ולהסתמך על מערך הבט״ש וכוחות מד״א. אתמול התברר כי ההחלטה הזאת היא לא בעייתית.
עכשיו למציאות הלחימה: טיל הפלק 1 תוצרת איראן הוא טיל קרקע קרקע לא מתוחכם יותר מדי, אבל מספיק קטלני. פיקוד הצפון נכנס לסוג של שגרת לחימה. אומנם היקף הנזק שגרם לחיזבאללה הוא לא קטן, אבל צה״ל לא יצר אתגר כזה שיביא את נסראללה לחישוב מסלול מחדש.
צה״ל לא הצליח או לא רוצה לפגוע בכל מחסני האמל"ח, לחסל את מצבורי הפלאק 1 וטילים אחרים, לפגוע בבורות השיגור, במפקדות ובחמ"לים. צה״ל ומדינת ישראל מנהלים ״כלכלת תגובות״, משחק מלחמה יום יומי שמתנהל באופן הבא: הם עשו כך אנחנו נגיב כך. הם עשו כך ועוד כך, אנחנו נגיב כך ועוד כך ועוד כך.
מדינת ישראל מתעלמת מהמצב שבו היא נמצאת כמו חולה שמתכחש להבחנה של הרופאים באשר למצבו. מדינת ישראל, לא רק שאיבדה חבל ארץ בכמעט עשרה החודשים האחרונים. לא רק שפעם ראשונה מזה 76 שנים עשרות אלפים של אזרחים הפכו בישראל לפליטים. לא רק זה שאת ההובלה של המלחמה הענקנו לארגון הטרור חיזבאללה ולא לצה״ל.
ישראל איבדה בשבעה לאוקטובר את כושר ההרתעה שלה במזרח התיכון. יש אומרים שהיא הפכה ל״ילד כאפות״ של המזרח התיכון. אתמול הציג זאת חיזבאללה הלכה למעשה. בבוקר ירי של כטב״ם לעבר אסדת כריש, נכס אסטרטגי של ישראל. פעולה שעברה בשתיקה. בערב הוא כבר ירה חמישים אולי יותר של טילים לישראל. אחד הטילים עשה את הטבח הילדים במג׳דל שמס.
חצי יממה חלפה מהאסון. התגובה של ישראל היא מינורית בגבולות התגובות של משוואת הלחימה. צה״ל ופיקוד צפון עוד לא התעוררו על המציאות. המפקדים מפזרים אמירות איומים, ספק אם יש להם כיסוי בדרג המדיני.
בכביש 6 לא רואים את שיירות הטנקים ותותחים. כמו גם הטלפונים של חיילי המילואים של האוגדות של פיקוד צפון החרישו ועדיין לא צלצלו. מי שמצפה לתגובה שתשנה את כללי המלחמה בצפון, שימתין. ספק אם זה יקרה.
