האזינו לטור של אלון בן דוד:

בדיוק בזמן שבמערכת הביטחון החלו לתמוה לאן נעלם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים במלחמה הזאת – הגיעה הידיעה על חיסולו של אסמאעיל הנייה בטהרן.

בצל האיומים של נסראללה: צה''ל חיסל מספר מחבלים בדרום לבנון | דיווח
מעשי הגבורה שלא תועדו מה-7.10: הלוחמים הושמטו מתחקיר הקרבות בבארי

אם ישראל היא שעומדת מאחורי החיסול, זה סימן שראש המוסד דדי ברנע החל לפרוע את השטר שעליו התחייב בתחילת השנה: "תדע כל אם ערבייה שאם בנה השתתף בטבח 7 באוקטובר – דמו בראשו", אמר אז. "המוסד מחויב לבוא חשבון עם הרוצחים, עם המתכננים ועם שולחיהם".

הנייה נהרג בפיצוץ שהתרחש בדירה שבה התארח, אבל היה שם מטען חבלה, ולא כטב"ם, טיל או מטוס ששיגר חימוש ממדינה אחרת. האמת היא כנראה פשוטה יותר ומביכה יותר לאיראנים.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

הבית שבו שהה איסמעיל הנייה בטהרן (צילום: רשתות חברתיות)
הבית שבו שהה איסמעיל הנייה בטהרן (צילום: רשתות חברתיות)


לא במקרה נמנעו האיראנים מלחשוף את הדרך שבה בוצע החיסול או את צילומי הדירה שבה הוא חוסל. היכולת של המבצעים לחדור למתחם מוגן של משמרות המהפכה, שבו לנים אורחי הציר השיעי כבר שנים, חושפת חולשה שלהם. הם יודעים בדיוק מה קרה, וכנראה מנסים להגיע אל כל מי שהיה מעורב.

שני החיסולים, שהתרחשו בשלישי ובלילה שבין שלישי לרביעי, יצרו תחושה של מתקפה מתואמת ומתוזמנת, אבל מבצע כמו שהתרחש בטהרן הוא לא משהו שהחלו לעבוד עליו במוצאי שבת, אחרי טבח הילדים. זה יותר צירוף של נסיבות: חיסול מוחסן היה תגובה ישירה לטבח, וחיסול הנייה משקף יכולת מבצעית שהבשילה במשך חודשים ארוכים והזדמנות שנוצרה.

אם ישראל היא שעומדת מאחורי חיסולו של הנייה, אפשר להניח שבשלישי בערב הייתה כאן התלבטות: האם שבע שעות לאחר שחיל האוויר תקף וחיסל את רמטכ"ל חיזבאללה בביירות – נכון לחסל גם את מנהיג חמאס בטהרן?

התשובה הייתה כנראה – כן, בהחלט. ישראל, שמאז אוקטובר נראית כמו ילד הכאפות השכונתי, שכל זב חוטם ומצורע יורה עליה בלי חשש, נראית לראשונה שוב כמי שלא מהססת לפגוע באויבים שלה במיטתם, בין שהיא בביירות או בטהרן.

למסר הזה יהיה מחיר, אבל הוא קריטי להישרדותנו באזור הזה (בתקווה שלא נפרק את עצמנו מבפנים). כשבכירי חיזבאללה ומשמרות המהפכה יתכננו את התגובה נגדנו, הם יזכרו שישראל יכולה להגיע גם אל חדר השינה שלהם.

מנוול החליף מנוול חיסולים הם משהו שתמיד עושה לנו נעים. היכולת להגיע אל המרחב האינטימי של האויב ולהרוג אותו במקום שבו הוא מרגיש מוגן – נותנת תחושת מסוגלות וביטחון.

אבל כשמסתכלים על תולדות החיסולים שביצעה ישראל – מעטים הם אלה ששינו את מהלך ההיסטוריה. ברוב החיסולים חוסל מנוול, ומנוול אחר מיהר לתפוס את מקומו.

יש מעט אינדיבידואלים שעצם הוצאתם מהעולם הותירה חלל שהצד השני התקשה למלא. אנשים שמשקלם הסגולי וסך כל הכישרונות והידע שלהם הם כאלה שלא נמצא להם תחליף. כ

אלה היו עימאד מורנייה, רמטכ"ל חיזבאללה שחוסל בדמשק ב־2008, או קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שחוסל ב־2020 בעיראק.

עימד מורנייה  (צילום: רויטרס)
עימד מורנייה (צילום: רויטרס)

קאסם סולימאני (צילום: רויטרס)
קאסם סולימאני (צילום: רויטרס)


שניהם אנשים שחסרונם מורגש בלבנון ובאיראן עד היום. במקרה של חמאס, קצרה היריעה מלגולל את כל ראשי חמאס שחוסלו עד היום. חמאס הוא סוג של זוחל, שבכל פעם שגדענו את ראשו – הוא הצמיח ראש חדש.

בפעם אחת, ב־2003, ריכזה ישראל מאמץ לחסל את כל הצמרת. זה היה אחרי שצה"ל יצא למבצע חומת מגן ביהודה ושומרון ורצה להשיג הודנא עם חמאס בעזה, כדי לא להישאב לחומת מגן נוספת גם ברצועה. בזה אחר זה חוסלו מנהיג חמאס אחמד יאסין, אסמאעיל אבו שנאב, עבד אל־עזיז רנטיסי ועדנאן אל־ע'ול.

חמאס הכריז על הודנא, אבל אחרי שנה וחצי הגיעה חטיפת גלעד שליט. היום, אחרי עשרה חודשים של לחימה, צה"ל רשם לא מעט הצלחות בפגיעה בצמרת הצבאית של חמאס.

שניים מהשלישייה המובילה של הארגון חוסלו: מרוואן עיסא ומוחמד דף. שלושה מתוך חמישה מח"טים חוסלו. מפקד מערך המבצעים ראאד סעד חוסל. יחיא סנוואר נותר לבדו, כשלצדו רק אחיו הגדול מוחמד סנוואר, שמסומן כמי שאמור לרשת אותו, אחרי שיחוסל.

בהנהגת החוץ של חמאס, לעומת זאת, ההצלחות היו מעטות. בתחילת המערכה חוסל סאלח אל־עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית. עכשיו הצטרף אליו גם הנייה, ראש הלשכה, אבל רבים מדי מההנהגה המדינית של הארגון עדיין חיים בנוחות בקטאר. אם חיסולו של הנייה היה מבצע בודד, הרי שהוא חסר משמעות.

במקביל לפירוק חמאס בעזה, ישראל חייבת לצאת ולהשמיד את כל הצמרת: המדינית, האזרחית והצבאית. ממש כמו אחרי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, כאשר ישראל יצאה להשמיד את ארגון ספטמבר השחור, עד אחרון אנשיו, ישראל צריכה לצאת למבצע זעם האל 2 ולהשמיד את כל הנהגת חמאס באשר היא.

את זעם האל המקורי הוביל ראש המוסד צבי זמיר ז"ל, והגדיר זאת היטב ראש המוסד הנוכחי דדי ברנע בהלווייתו: "זה ייקח זמן, כמו שלקח אחרי מינכן, אבל ידנו תשיג אותם בכל מקום שבו יהיו".

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]