כשאדם עובר חוויה מכוערת, אלימה, קבועה, שיטתית ומאורגנת במשך שנים, אי אפשר לומר שאינו מנוסה. הוא מנוסה. הוא יודע. הוא מכיר. כמו בתסריט ידוע מראש, הוא כבר יודע מה יבוא אחרי מה. כמעט 12 שנה שחיי מופגזים בתגובות פראיות ומופרעות כלפי אישי, כלפי משפחתי וכלפיי. 12 שנים, ובכל זאת השבוע נתפסתי לא מוכנה.
כבר שנים שמכונת רעל משומנת היטב בשנאה יוקדת פועלת. הם כאילו בעד ראש הממשלה, אבל יש כאן בעיקר נגד מי שאינו בנימין נתניהו ובעל פוטנציאל (תיאורטי או מוכח) לערער את שלטונו. ומכיוון שאישי – גדעון סער - נתפס כזה, הם לא בחלו בדרכים יצירתיות ומטונפות במיוחד לפגוע בו וגם בי. עלילות, כזבים, קללות, איומים, הפגנות שבהן מככבת שפת ביבים. רשתות חברתיות, ערוצי טלוויזיה ורדיו, מאמרים, מסרונים גנריים לנייד. לחץ (למרבה הצער, הוא נשא פירות) על הנהלת תאגיד השידור הציבורי כדי שלא אוכל לשדר. ועוד.
כבר שנים שאני "לא באה להם בטוב". סעיף האישום: נשואה לגדעון סער. אומנם משדרת במקצועיות ובהצלחה עשרות שנים לפני נישואיי - אבל את מי זה מעניין? מכונות הרעל עובדות. כן, שתי מכונות. כת "רק ביבי" עשתה הכל כדי שלא אשדר, וכך גם כת "רק לא ביבי". אלה התשובות הישירות שקיבלתי כששאלתי - אבל למה? מבלי שהייתה יכולת להסתכל לי בעיניים מרוב מבוכה. דברים נאמרו לי ולקולגות אוף רקורד: "אל תגידי שזה בא ממני - אבל גדעון ימני מדי", או להבדיל "לא עם ביבי".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
מנוסה מנוסה, אבל שום דבר מזה לא הכין אותי לחוויה הקשה השבוע אחרי שאישי הציע קו פעולה אחר בחזית הצבאית. לא המתנה לתגובה איראנית, אלא מתקפה יזומה. עוד הבהיר בפעם המי יודע כמה שאחרי 7 באוקטובר הוא מסרב להציב את מלחמות היהודים במקום גבוה יותר מהמלחמה באויב. באמת איש מוזר. בתגובה שוגרו אליי מאות מסרונים מאורגנים, כולל אחד שנשלח בטעות ובו מסבירים לכת אנטי־ביבי שהיא עכשיו אנטי־גדעון. ואני - אשתו. אז נא להפציץ אותי בהודעות ללא הפסקה.
ואכן החלה מתקפה מופרעת, משולבת בטינופים ברשתות, והפעם משמאל. אין לי בעיה עם עצם הסימוסים. הכל טוב. אני לגמרי מבינה אנשים מודאגים שכותבים מדם לבם, דואגים לעתיד מדינתם ומציפים את אשר על לבם בתקווה שזה יסייע. היו גם הודעות כאלה. אבל הן היו מיעוט. איך אני יודעת? קראתי את כולן. הסתקרנתי. רובן מסרונים של העתק־הדבק, שמגיעים בבת אחת, בפרקי זמן קבועים במהלך היום ובנוסח קבוע: "אני אמא לשני לוחמים... / אמא לשני קרביים...", "עם מי הוא חושב לתקוף באיראן?", "תגידי לו", "תפעילי עליו לחץ", "יש בכוחך לעצור זאת", "אל תאפשרי", "תאפסי אותו"... ספוילר: אין לי שום יכולת, רצון או כוונה ללחוץ עליו. לא ככה זה עובד אצלנו בבית.
עוד הופיעה הטיה של השורש ב.ג.ד - "הוא בוגד במדינה", "אנחנו בוגדים במדינה". אני! בוגדת! וגם: "אין בושה?", "תתביישו", "תתביישי". על מה בדיוק אני צריכה להתבייש? טבח 7 אוקטובר קרה במשמרת שלי? המפונים לא חוזרים לבתיהם בגללי? לא מנצחים באשמתי?
ואלה עוד המתונים, כי היו גם "דם החטופות על ידייך", ו"את תהיי אחראית לשפיכות דמים". וואללה?! אני?! אני הייתי ראש הממשלה, שר הביטחון או הרמטכ"ל כשהופקרו ונחטפו באכזריות? בידי להשיבן?
ועוד לא הזכרתי את זה שאיים להגיע אליי הביתה להציק לי בשבתות, כי חברים שלו גרים בקומה והם אנטי־ביבי.
בין המגדפים גם עיתונאים ועיתונאיות, שכותבים נגדי ברשעות ובציניות ברשתות. אנשים שחלקם - כשגדעון הוביל מהלכים שבאו להם בטוב - טרחו לכתוב לי באישי בהתפעלות. הוואטאספים עדיין שמורים במערכת. אתם אינכם יותר נאורים או ערכיים מכת "רק ביבי". אתם בדיוק כמוהם. תמונת הראי. כת פרועה ואלימה שלא בוחלת באמצעים ובאיומים, ובטח לא פתוחה לשמוע דעות שונות משלה או מורכבות.
אני לא כותבת את הדברים מתוך התבכיינות. אני לא מסכנה. אנשים עוברים בשנה האחרונה תופת אמיתית. ליוויתי ואני מלווה אותם בראיונות במהלכה. מתקפת מסרונים או רעל ברשתות זה לא כיף, אבל יש היום לצערנו לכולנו פרופורציות. יש לכולנו צרות הרבה יותר גדולות.
רעלנים יקרים, תתקדמו. יש ירוק.