מכירים את זה שבסרטי פעולה, אחרי שהאקשן נגמר ונדמה לצופים שהטובים סוף־סוף ניצחו ותכף יופיעו כתוביות הסיום, פתאום מתברר שהגיבור הרע, שאיים להשמיד את העולם, עוד כאן, והוא קופץ עלינו חזרה מאיפשהו להתפרצות אחת אחרונה של אלימות כאוטית, בטרם יוכרע סופית? אז יריב לוין.
אדם חסר מעצורים, חסר גבולות, תלוש לגמרי מהמציאות האיומה סביבנו, מציאות שהוא אחד מבוראיה הראשיים. אחרי טבח 7 באוקטובר הוא הוריד פרופיל. לקח לו זמן להתאושש. כמעט לא נראה בציבור, התעטף בשתיקה נוגה. לרגעים נדמה היה שהוא מתייסר ומתפלש באחריותו לפירוק הכללי של המדינה. בממשלה סיפרו שרועדת לו הרגל, שרועדת לו היד, שקולו ניחר. שהוא מתחמק מלהישיר מבט עם בני שיחו. ובכן, זה עבר לו.
"כלב נובח לא נושך": ההמתנה לחיזבאללה - והקונספציה שמחכה
התדרדרות של ישראל למלחמה אזורית זה הימור גדול ומסוכן מדי | אוריאל לין
הוא מביט בשברים שהותיר אחריו וזה דווקא מוצא חן בעיניו. לא הספיקה לו השנה ההיא, שבה מיליוני ישראלים עזבו הכל וקמו להגן על הדמוקרטיה שלהם. לא הספיק לו השסע הנורא. הפיכתם של אחים לאויבים. לא הספיקה לו הפגיעה בהייטק, בכלכלה, באקדמיה, בחברה. בהרתעה. כל זה פשוט לא הספיק לו. הוא רוצה לחזור לזה. ומה הכי לא ייאמן בסיפור הזה? שהאיש שמינה אותו, האיש שנתן לו את הלהביור, האיש שאף פעם לא אחראי לשום דבר ולא יודע כלום, האיש הזה מחריש גם עכשיו.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אין ספק, לוין זיהה את הרגע הנכון והמדויק ביותר כדי להחזיר לחיינו את ההפיכה המשטרית המטורללת שלו. הרגע הזה שבו אנחנו ממתינים עצורי נשימה (כבר שבועיים) למטחים של מאות או אלפי טילי שיוט, טילים בליסטיים, כטב״מים ושאר מזיקים מאיראן, חיזבאללה וכל מי שאנחנו לא באים לו טוב בעיניים. כן, זה הרגע לחדש גם את הההפיכה המשטרית. חלון הזדמנויות נדיר, שדרכו יוכל להעביר אותנו היישר לגיהינום.
אגב, לא היינו זקוקים לדיווח של מיכאל שמש אתמול בכאן 11 כדי לדעת שההפיכה כאן. מספיק להציץ ולראות מה הם עושים ליועצת המשפטית לממשלה, שהחלטותיה האחרונות לא רק חוקיות, אלא גם מתבקשות. הרי ברגע שאין חוק גיוס חדש, ברגע שהחרדים לא מוכנים אפילו לשמוע על גיוס, ברגע ש״גדולי ישראל״ מודיעים שגם אלה שלא לומדים לא יתגייסו, כל מה שנותר למדינה זה לנתק אותם גם מההטבות. זה החוק, רבותיי.
אבל היועצת היא צוררת, לתפיסתם. היא מסרבת לשתף פעולה עם הנחת עוד לבנה על קבר האחים שלנו. היא נצמדת לחוק. היא לא בקומבינה. אי אפשר לקרוץ לה. היא פועלת למען מדינת ישראל, אבל לא למען הקואליציה. כי האינטרסים של מדינת ישראל נכון להיום הפוכים לאינטרסים של הקואליציה.
אז הם מתכננים עכשיו לפטר גם את גלי בהרב מיארה, אחרי או לפני שיפטרו את יואב גלנט, אחרי או לפני שיפטרו את הרמטכ״ל או את ראש השב״כ, או את כל אלה שאחראים לאסון שניחת על מדינת ישראל, לקטסטרופה שהפכה אותנו לשבר הכלי שאנחנו. כל האחראים בעיניהם, חוץ מהם.
תעצמו עיניים ותחשבו רגע איך היינו לפני. בטרם הפציע פרצופו הזחוח והאטום של יריב לוין במסיבת העיתונאים ההיא, בינואר ההוא. הייתה כאן מדינה. הייתה לה הרתעה. היו בה קווים אדומים. מעמדה בעולם היה איתן, בקופה היה עודף, עזה הייתה שקטה, הכלכלה פרחה. הכל היה טוב. בסדר, לא הכל. אבל הרוב. עד שכנופיית הפורעים הזו השתלטה על המדינה והחלה לפרק אותה.