בעזה, אחרי עשרה חודשי לחימה, בשלו התנאים לעבור לשלב חדש. חמאס הפיץ השבוע בגאווה את הסרטון של אנשיו מנסים לירות רקטות למרכז הארץ, אבל הסרטון הזה חשף את מצבו האמיתי. קבוצת פעילים שמנסה להציב שתי רקטות על משגרים מאולתרים מקרשים, מתקשה לחשב את זוויות הירי, ולבסוף משגרת רקטה שנופלת בשטח הרצועה, ושנייה שנופלת בלב הים מול יפו.
100 קטעי מנהרות וקרבות ירי: פרטים חדשים על הפעילות ברפיח
צבא החמאס בעזה הוכרע. הוא ימשיך להטריד בירי פה ושם, בפגיעה בכוחות המתמרנים ואפילו בניסיונות חדירה לישראל, אבל הוא כבר לא מהווה איום משמעותי על ישראל. זה ארגון חסר הנהגה, פיקוד ותחמושת, והוא כבר מתחיל לחשוב על היום שאחרי עזה.
ההערכה היא שרק 6 או 7 אנשים בצמרת חמאס היו שותפים לתזמון המתקפה על ישראל ב־7.10. מהם נותרו היום רק שניים: האחים יחיא ומוחמד סנוואר. ייתכן שגם חליל א־חייה, שעזב את הרצועה לפני המתקפה, הכיר את המועד. אבל בחמאס מבינים שמרכז הכובד שלהם עומד לעבור לטריטוריה אחרת.
ההערכה היא שחמאס ינסה לבנות אסטרטגיה שמטרתה לשמר את היכולת הצבאית מחוץ לעזה, שתהיה חשופה לפשיטות מתמידות של ישראל. אפשר שחמאס מסתכלים על טריטוריות אחרות באיזור, כמקומות שאליהם יוכלו להעתיק את מה שיישאר מהזרוע הצבאית שלהם. הבעיה היא שבאזורים כאלה הם יחברו ליכולות של מיליציות איראניות ויזכו לחונכות ולהדרכה. ועדיין, זה עדיף מחמאס במרחק מאות מטרים מבארי וניר עוז.
סנוואר מבין שעכשיו הוא נותר אחרון, וישראל משקיעה את מיטב המשאבים בלהרוג אותו. סביר שמאז חיסולו של מוחמד דף הוא נוקט אמצעי זהירות מחמירים. האתגר במו"מ שהתחיל אתמול בקטאר יהיה להשיג ממנו תשובות. האתגר הגדול יותר שלנו הוא שנתניהו יצליח בפעם הראשונה מאז החלה המלחמה להתעלות מעל שיקוליו הקטנוניים ולנווט אותנו למקום טוב יותר, שיבטיח גם את עתידנו הקולקטיבי ולא רק את עתידו האישי.
הטור המלא מחר ב"מעריב"