1. גרסאות במקום עובדות
האם הובסנו בקרב על האמת? האם האנושות נכנסת לעידן השקר? האם האמת איבדה את מעמדה האבסולוטי והמובן מאליו כעובדה שאין לחלוק עליה? האם כל אחד מאיתנו יוכל, מעתה והלאה, לקבוע לעצמו את "האמת שלו"? האם ניתן לקיים חברה מסודרת ולנהל מדינה מתוקנת ולשמור על אמות מידה מוסריות כלשהן כשכל אחד קובע לעצמו אמת אחרת? האם אפשר לעשות משפט, לחרוץ דין, לקבל החלטות, לגבש תפיסת עולם, לאמת עובדות ולנהל חיים מסודרים עם איזונים, בלמים, מנגנוני ביקורת והפקת לקחים, בלי אמת? בלי לדעת מה נכון ומה לא נכון?
אין לי תשובות. הנחמה היחידה נעוצה בעובדה שזו תופעה גלובלית, לא ישראלית. אם כי אצלנו היא קיצונית במיוחד ומסוכנת ביותר לאור העובדה שאנחנו נלחמים על קיומנו. התופעה עצמה מתפשטת בעולם כולו בקצב אקספוננציאלי. הדוגמה הקלאסית והמוקדמת ביותר היא אותה יועצת של דונלד טראמפ שהתראיינה ב־2017 בסי־אן־אן וטענה שלהשבעתו של טראמפ לנשיאות הגיעו יותר אנשים מלכל ההשבעות שקדמו לה. כשהציגו לה תמונות שמוכיחות, למעלה מכל צל של ספק, שבהשבעת הנשיא השחור הראשון ברק אובמה היה קהל רב פי כמה וכמה, היא לא התנצלה והודתה בטעות, אלא המשיכה לדבוק באמירתה תוך ציון ש"לנו יש עובדות אלטרנטיביות".
כמו בסרט רע: יריב לוין חוזר לחיינו במועד הגרוע ביותר שיכולנו לבקש | בן כספית
"אל תבואו עכשיו": הדרמה בין ישראל לארה"ב לאחר החיסולים באיראן ובביירות | בן כספית
בזמנו, כולם צחקו. כשגמרנו לצחוק, התחלנו לבכות. גילינו שהיא צדקה. שהם, כלומר מחנה טראמפ, יכולים להמציא מציאות, לבדות בדיות, לעוות עובדות ולפרוח עם כל זה עד כדי ניצחון בבחירות לנשיאות. בשמונה השנים שחלפו מאז הפכה התופעה לכזו שמאיימת על שלום העולם. לא פחות. פורום מומחים של הפורום הכלכלי העולמי הגדיר לא מזמן את התפשטות הפייק ניוז ותיאוריות הקונספירציה כאיום מספר אחת על האנושות. אבל אני מתעניין פחות באנושות. היא תסתדר. אני מודאג יותר באשר למדינת ישראל. כפי שזה נראה עכשיו, היא לא תסתדר, היא תיגמר.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
תופעות כדונלד טראמפ, בנימין נתניהו ותואמיהם המתרבים כפטריות אחרי הגשם, הפכו את האירוע הזה לשיטה פוליטית. האמת עברה תהליך הפרטה מואץ. היא הופשטה מנכסיה ותכונותיה והפכה לסחורה שאפשר לבנות על פי רצון הלקוח. אין יותר עובדות. יש אופציות, יש השערות, יש גרסאות. הן לא חייבות להיות נאמנות למציאות או למקור. האמת האחת והיחידה שלאורה התפתחה האנושות אלפי שנים, התרסקה. חמישים גוונים של אמת. אמת לשיטתך. אמת כבקשתך. כל אחד והאמת שלו, שהותאמה לצרכיו. כמו חליפה. ואנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של מלחמת העולם על האמת. היא נלחמת על חייה. לא רק היא. הסדר האנושי נלחם על חייו. זה קרב שאסור להפסיד בו, אבל אני לא משוכנע שאפשר לנצח בו.
הגענו לשלב הדוגמאות. יש מאות מהן. קטנות וגדולות, חמורות ושוליות, בוטות ומרומזות. המכנה המשותף: הצלחתה של מכונת הרעל הביביסטית לעוות את המציאות, להשתלט על הנרטיב, להמציא אותו מחדש, להלעיט בשקרים ובתיאוריות הקונספירציה הללו המונים. רוב המולעטים לא קונים את הסחורה הרעילה הזו. מיעוטם, כן. מדובר בעשרות, אם לא מאות אלפים. זה מספיק כדי ליצור כאוס שיכול לערער מדינות יציבות בהרבה מישראל.
לא מזמן ישבה מישהי באולפן ערוץ 14, במהלך דיון על הכסף הקטארי שהעביר נתניהו לחמאס לאורך שנים. כלומר, זה לא היה נתניהו. בערוץ 14 אין לנתניהו שום קשר לכסף הקטארי. מה לו ולזה? אבל הגברת הזו, דנה ורון שמה, הגדילה לעשות ונקבה בשם האמיתי של מי שהעבירו את הכסף הזה ליחיא סינוואר: "שלטון הצללים". כן, זה מה שהיא אמרה.
שלטון הצללים שלט כאן באותן שנים שבהן נתניהו היה ראש הממשלה והוא, השלטון הזה, העביר את הכסף. נתניהו הוא לא הפושע. הוא הקורבן. הוא בובה על חוט. הבן אדם מקבל את תפקיד ראש הממשלה, ממנה את השרים, מנהל את הקבינט, מפעיל את הצבא, אבל כל זה רק כאילו. אנשי הצללים הם אלה שאחראים לכסף הקטארי. זה לא אנחנו הקורבנות של מדיניות נתניהו והטבח ב־7 באוקטובר, זה בכלל הוא הקורבן. מה שצריך זה לבקש ממנו סליחה.
אתה שואל את עצמך אם זה אפשרי. אם זה יכול להיות. אם זה באמת קורה. הרי הכל מתועד בכתובים, בצילומים, בסרטונים. הרי המכתב ששיגר בזמנו לאמיר קטאר כבר פורסם. והשליחות של ראש המוסד יוסי כהן פורסמה. ויוסי כהן עצמו הודה בעצמו שזו הייתה טעות. אבל הוא היה ראש המוסד. מעליו היה ראש ממשלה, שקיבל את ההחלטה. והרי נתניהו עצמו עמד על כבש המטוס ב־2018 ונשאל מדוע יזם ואישר את הכנסת הכסף הקטארי לחמאס מדי חודש, והסביר את זה. ואפילו אמר שכדי לקבל החלטה כזו צריך מנהיגות. וצריך לדעת לשאת באחריות. כנסו לגוגל, זה שם.
רק אתמול קפץ לי ציוץ של אחד משרתיו של האיש, יונתן אוריך, שבראיון ל"מקור ראשון", שבו הוא מסביר את מדיניות נתניהו מול הפלסטינים הוא אומר, בין היתר, שנתניהו ריסק את חזון המדינה הפלסטינית ו"חלק מההישג הזה קשור לכסף הקטארי שמגיע כל חודש לחמאס". וכו' וכו'. כל זה היה כלא היה.
תתפלאו, אבל גם לעסקת שליט לא נתניהו אחראי (הוא לא יכול להיות אחראי לשום דבר. אין בתוכנה שלו אופציה כזו של אחריות. לא קיימת בתפריט). מי אחראי? אולמרט אחראי. את התיאוריה הזו מפיץ ינון מגל, אלא מי. אני הוא זה שנאלץ להאזין לה, אבל הסיפור הוא שזה לא רק אני, אלא עוד מאות אלפים. הסיפור הוא שפעם אחת במסגרת המו"מ שניהל אולמרט לעסקה, ברק ירד ונכנס לשבת באוהל של משפחת שליט, ללא תיאום ובדרך שגרמה לחמאס להקשיח עמדות. זה קרה באחד הרגעים הקריטיים של המו"מ ועורר את חמתו של אולמרט, וכך נמנע ממנו לחתום על העסקה. בגלל ברק. אז למה אתם מאשימים את ביבי?
בהתחלה, חושבים שזה מגוחך. יש גבול לכל תעלול, לא? אז לא. הם יחזרו על זה מאה, מאתיים, אלפיים פעם, עד שאתה תשמע את זה ממישהו בתור בסופרמרקט. כעובדה מוגמרת. מסכן נתניהו, אולמרט לא הותיר לו ברירה.
אז למען הסר ספק, זו האמת (היחידה): הייתה כזו תקרית בין אולמרט לברק. אני זוכר אותה, כי אפילו דיווחתי עליה (וגם אני, כמי שהתנגד בחריפות לעסקת שליט, כעסתי אז על ברק). אבל התעוררה מהומה שנמשכה כמה שעות, וחלפה.
בסופו של יום, בשבוע האחרון לכהונתו של אולמרט, כשנתניהו מתארגן לקראת הצגת ממשלתו החדשה, נחה על שולחנו של אולמרט עסקה להחזרתו של גלעד שליט. הוא היה צריך רק לחתום. לחתום וללכת הביתה עטור תהילה, בעיקר מול הבייס שלו. מי יודע, יכול להיות שהחזרת שליט הייתה גם מסייעת לו במאבק המשפטי אחר כך, אבל זו ספקולציה. אולמרט התייסר. לא נרדם בלילות. יועציו אמרו לו שהעסקה תביא אסון על המדינה. אולמרט הוא עבריין מורשע. בפלילים. אבל מתברר שהוא אוהב את המדינה יותר מאשר את עצמו. הוא סירב לחתום על העסקה והלך הביתה בקלון.
אחריו הגיע "מר מלחמה בטרור". בשנתיים הראשונות הוא לא הסכים לדבר על עסקה. אבל אז פרצה מחאת הקיץ. מאות אלפים הפגינו ברחובות. הכיסא של ביבי התנדנד. הוא באמת פחד שההמונים יפילו אותו. הוא זיהה שהשלט הכי פופולרי בהפגנות היה להחזיר את גלעד הביתה. אז הוא שחרר 1,027 רוצחים מתועבים, שאולמרט סירב לשחרר. ביניהם יחיא סינוואר.
ועכשיו, לא רק שהוא חף מפשע עסקת שליט, הוא בכלל הקורבן. הוא הקורבן האומלל של אולמרט וברק. הם מפיצים את הסחורה הזו ויש לה קונים. כמו שיש אנשים שמסוגלים להאמין שלא נתניהו אחראי על 7 באוקטובר. נתניהו? מה לו ולזה? אז מי כן אחראי? מה זה חשוב. מי שתגידו. העיקר מי לא אחראי. נתניהו לא אחראי.
ולא יעזור כלום. גם כשתראה שנתניהו אמר בקולו, אין־ספור פעמים, שרק ראש הממשלה אחראי על ניהול המדינה באופן כללי, ועל נושא הביטחון במיוחד. פעמים רבות הוא אמר את זה. כך, למשל, בעדותו בפני ועדת וינוגרד אמר נתניהו "תפקידה של מערכת הביטחון הוא משני, האחריות לביטחון מדינת ישראל היא של הקברניט המופקד, של ראש הממשלה. אתה חייב להיות גורם אקטיבי. בשביל מה אתה שם? אתה מנהיג, ולא מונהג". ב־2009 הטיח נתניהו באולמרט, מעל בימת הכנסת, את זה: "אתה הוא זה שהיית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הגנת העורף". הוא ציטט ממסקנות ועדת וינוגרד.
אולמרט האומלל היה ראש ממשלה פחות משלושה חודשים כשפרצה לו מלחמת לבנון השנייה על הראש. ועדיין, נתניהו וגם ועדת וינוגרד הטילו עליו את מלוא האחריות. ובצדק. ובהזדמנות אחרת נתניהו הסביר ארוכות, ובאופן משכנע: "במדינה דמוקרטית, וישראל היא מדינה דמוקרטית, מי שקובע זה הדרג המדיני, הדרג הצבאי יכול להמליץ, אבל הדרג המדיני קובע". בהקשר הזה הוא גם הדגיש ששר הביטחון הוא דמות שולית. הקובע היחיד הוא ראש הממשלה. ובאפריל 2023, חצי שנה לפני הטבח באוקטובר, הוא הצהיר בקולו, בנאום בלתי נשכח: "עכשיו זו המשמרת שלנו, זו האחריות שלנו, זו האחריות שלי. אתם כבר מכירים אותי".
אז זהו, שהם לא מכירים אותו. כי עכשיו זו האחריות של כל מי שבא לכם, חוץ ממנו. זה בכלל אחים לנשק שהביאו את חמאס. כן, אייל נווה מכיר את הבעל של שקמה ברסלר ושניהם בני מחזור של סינוואר. את השאר אתם מבינים בעצמכם.
2. תרגיל באמנזיה
ויש סיפור ה"הכלה". על הדרום דיברנו. הכסף הקטארי וכל זה. אבל המדיניות הפייסנית עוד יותר, שעזרה לנסראללה להשתלט על החזית הצפונית ולהוריד את צה"ל אחורה, היא מדיניות של נתניהו. האחרון שיצא למלחמה על הפרת ריבונות בצפון היה אולמרט, באותה מלחמת לבנון השנייה. מאז שאולמרט לא כאן, חלפו 15 שנה. מתוכן, כמעט 14 תחת נתניהו. בשנים הללו בנתה איראן סביבנו טבעת אש חונקת שאותה אנחנו סופגים עכשיו. מדובר באחד המחדלים הגדולים בתולדות ישראל. עוד רבות ידובר בו. מי היה כאן ראש הממשלה בזמן הזה?
אתם יודעים מי. ומה הם אומרים על זה? שלא הייתה לו לגיטימציה. נשבע לכם שזה התירוץ. מסכן ביבי. אין לו לגיטימציה. ב"פגוש את העיתונות" בשבוע שעבר שאלתי את מיקי זוהר איפה היה נתניהו 15 שנה כשאיראן הקיפה אותנו בפרוקסיז רצחניים ומצוידים. מי אשם בזה. "מי שאשם זו ההצלחה המסחררת של מדינת ישראל", ענה מיקי זוהר. לדבריו, בגלל שכל כך הצלחנו, לראשי הממשלה לא היה כוח לצאת למלחמה.
אבל אולמרט דווקא יצא למלחמה, לא? בדיוק משום שחיזבאללה הפר את הריבונות שלנו. הם מתעלמים מזה. לנתניהו לא הייתה לגיטימציה, הם אומרים. אף על פי שלאורך כל שנותיו, היה בציבור רוב ברור וגדול להפלת שלטון חמאס בעזה, בכל מחיר. נתניהו עצמו כותב על כך בספרו, איך ריסן את דרישותיהם של ליברמן ובנט לפלוש לעזה ולהפיל את חמאס. הוא כותב על זה. בעצמו. בספרו. אבל הם לא ייתנו לעובדות לקלקל להם את האמת (שלהם).
אפשר להמשיך עם הדוגמאות הללו לנצח. כל יום מומטרות עלינו חדשות. למשל, משפט נתניהו. הוא כבר נקבר קבורת חמור אינסוף פעמים. על פי השופרות, נתניהו כבר זוכה לחלוטין מכל אשמה. הבעיה היא שזה לא קרה. פרקליטיו הצליחו לערער את גרסת השוחד, אבל הפרקליטות הגיבה לזה, ועד המדינה עצמו, שלמה (מומו) פילבר, דבק בעדותו שהייתה "פגישת הנחיה". כך או אחרת, תיק 1000 נראה, בתום פרשת התביעה, כתיק מוצק ובשרני. בתיק 4000 ייתכן זיכוי משוחד (ותיתכן גם הרשעה), אבל סביר להניח שתהיה הרשעה ברף החמור של מרמה והפרת אמונים. ועוד לא דיברנו על תיק 2000.
ולמה אני אומר את כל זה? כי לפני כמה ימים, בסוף פרשת התביעה, קרה דבר מדהים ששופרות נתניהו לא דיווחו עליו, משום מה. אף שהתיקים קרסו, עדי התביעה שבקו, עדי המדינה התהפכו והשופטים צרחו, למרות כל זאת, במקום לפתוח במהירות בפרשת ההגנה ולהביא את נתניהו לזיכוי המוחלט שכבר קרה, בעצם, סנגוריו פנו לבית המשפט בבקשה ללכת לגישור. אם תשאלו כל פרקליט פלילי על הצעה לגישור אחרי פרשת תביעה, תקבלו את אותה התשובה: הסנגורים מעריכים שיש סיכוי שהלקוח שלהם יורשע.
אותו כנ"ל לגבי פרשת הצוללות. מבחינת הביביסטים, פרשת הצוללות היא בעצם פרשת דרייפוס המודרנית. לא רק שאין לנתניהו שום קשר אליה, מתברר שהוא בכלל מימן את הצוללות מכיסו. כלומר מכיסה. העובדה שוועדת החקירה הממלכתית כבר שיגרה לנתניהו מכתב אזהרה וקבעה שהתנהלותו סיכנה את ביטחון המדינה, עוברת לידם כמו רוח סתיו קלילה. משל לא הייתה. מכיוון שהתוכן לא מתאים לנרטיב, אז נתעלם ממנו. בימים אלה ממש מזיעים פרקליטיו של נתניהו על החומרים של פרשת הצוללות, כי הם יודעים שהוא נמצא בסיכון גבוה מול ועדת החקירה.
אבל יש גם משפט. ויש שם עד מדינה לשעבר. מיקי גנור. השופרות של נתניהו ניפחו את השכל בשנה האחרונה על זה שההודאות של גנור ניגבו ממנו תוך לחץ פסול ונעשו מולו מעשי מרמה ומצגי שווא שגרמו לו לתת עדות לא נכונה ולכן הוא חזר בו ולכן כולם חפים מפשע ונתניהו לא קשור לכלום. בנו על התזה הזו הרים וגבעות. כדי להוכיח את הלחץ הפסול, מתקיים עכשיו משפט זוטא.
מה מתברר? שגנור, בבואו להעיד על הלחץ הפסול שהופעל עליו, במקום להתחיל ולפרט, כצפוי, את כל המעללים האיומים הללו של הפרקליטות, אמר לשופטים שהוא לא זוכר כלום. הוא פשוט לא זוכר דבר ומחציתו. ולכן כל התזה הזו הולכת להישטף לביוב דרך הניאגרה, אבל להק השופרות שבנה עליה מגדלי קלפים עד השמיים שכח לדווח לנו על ההתפתחות הזו (תודה לאור כרמי על השרשור בנושא).
3. פצמ"רים על הפצ"רית
אני לא יכול לא להוסיף כאן את פרשת החשד להתעללות במחבל חמאס בבסיס שדה תימן. מכונת הרעל על זה במלוא הכוח. הם כבר הצליחו לשנות את הנרטיב בקרב קהלים גדולים המשוכנעים שהפרקליטה הצבאית האלופה יפעת תומר ירושלמי היא בעצם סוכנת רדומה של הנוח'בה.
ובכן, בניגוד לפייק שמציף את הרשת, הפרשה הזו לא בנויה על "מילה מול מילה". הסרטונים שמתעדים את האירוע לא זויפו. אף אחד לא התכוון לזמן את המחבל שנפצע לעדות. אין פרקטיקה של טלפונים לנוח'בות משוחררים כדי לברר איתם איך היה השירות שקיבלו בשדה תימן. ולא, אין בפרקליטות הצבאית או במשטרה הצבאית או בצמרת הפיקוד הצבאית מישהו שיחלום בחלומותיו המופרכים ביותר לתפור לחיילי צה"ל תיק מהסוג הזה. פשוט אין. זה בלתי אפשרי וזה לא יעלה על הדעת.
מה שיש זה מדינה שנלחמת על קיומה, ובעיצומה של המלחמה הזו היא נתונה במאבק משפטי בשני טריבונלים בינלאומיים שההחלטות שיקבלו עלולות להשפיע השפעה ישירה על אפשרותה להמשיך להתגונן. במדינה הזו יש חוק וכולם חייבים לפעול לפיו. במדינה הזו יש גם ערכים. היא לא נוהגת לאנוס אסירים, מתועבים ככל שיהיו, או להתעלל בהם. ולכן, כשמתעורר חשד, צריך לחקור אותו.
וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. כי אם לא נחקור אותו, זה ידלוף ויתפרסם מתישהו וטריבונלים חיצוניים יחקרו אותו. וצווי המעצר שתלויים ומתנדנדים כרגע מעל ראשיהם של נתניהו וגלנט, יתנדנדו מעל ראשיהם של קצינים ולוחמים. העובדה שיש כאן מערכת עצמאית שבודקת וחוקרת ומגינה גם על זכויותיהם של אסירים מחזיקה את הראש שלנו מעל המים עד עכשיו. הניסיון להחליש את המערכת הזו הביא אותנו לאן שהגענו.
בינתיים היינו עדים לשתי הסתערויות מופרעות של רעולי פנים, ביביסטים, כהניסטים ושאר אלמנטים שהיו פעם בשוליים, על שני בסיסים צבאיים. ראינו מסע הסתה חסר תקדים נגד צה"ל ומפקדיו. ראינו התפרקות המונית מערכים, מממלכתיות, ממסגרת היררכית, פיקודית, מדינתית. ראינו איך מאבדים שליטה על המפלצת. איך הגולם עוד מעט יקום על יוצרו.
לפני כארבעה ימים פרסמתי צילומי מסך מקבוצות וואטסאפ ביביסטיות ובהם הקריאה הזו: "חברים, בואו נתחיל לאסוף חומרים על פצ"רית בטוח יש משהו שחור בעברה או במשפחתה נוריד את הכפפות נכין סרטון השחרה ונפיץ אותו אשמח אם מישהו כאן בקבוצה ייקח על עצמו לאסוף חומרים ולשלוח לי, אני כבר אכין את הסרטון".
לקח להם יממה. כך חזרה לחיינו הפרגולה של ליאת בן־ארי, בדמות מסיבת יומולדת של איזה עשיר שהפצ"רית בילתה בה (טוב, היא החברה הכי טובה של רעייתו)!!! ועוד במטוס פרטי. ואחר כך הגיע פרסום מצמרר (כן, גם זה בערוץ 14) שלפיו הפצ"רית היא שסגרה את התיק של הרצי הלוי בתקרית ההיא בכניסה לבסיס חצרים והוא תגמל אותה במינוי לפצ"רית. רק שבמציאות, בזמן התקרית היא לא הייתה פצ"רית, וכשהיא מונתה לפצ"רית הוא לא היה רמטכ"ל. אתם מבינים את העיקרון. אבל אם תשאלו צופה ממוצע של ערוץ 14 או של כל ערוץ אחר במכונת הרעל על הפצ"רית, הוא כבר יודע שהיא גם בוגדת, גם עוכרת ישראל, גם משת"פית של הנוח'בה וגם מושחתת.
4. יצרן השנאה אמסלם
נסיים את הפרק הזה עם השר דודי אמסלם, שעמד השבוע על דוכן הנואמים בכנסת והקיא, כרגיל, את מררתו הירודה על חסרי המזל שנקלעו באותו זמן למליאה: אחרי האינטרו, כלומר הקדמת הקללות ההכרחית, הגיע הקרשצ'נדו, כלומר הגידופים עצמם, ואחר כך הוא ציין ש"אתם אשכרה מתפרנסים משנאה, זה לא שנאת חינם פשוט כי אתם מקבלים תשלום, שנאה בתשלום, מיליוני דולרים כדי לפגוע בעם ישראל".
כבר שמענו דברים הרבה יותר מבחילים מהאשפתן הנ"ל, אבל הנקודה הזו מתחברת לנושא הטור הזה. אמסלם מאשים כאן, בצורה גורפת, עלומה ועמומה, 56 ח"כים בזה שהם מקבלים שלמונים במיליונים כדי להפיץ שנאה בקרב עם ישראל. אותו אמסלם שנמנה, כידוע, עם "המחנה האמוני". מחנה שמנהיגו הוא מפיץ השנאה הגדול ביותר בתולדות עמנו. מאור השנאה, שמש התיעוב, פטרון השיסוי הגדול בכל הזמנים.
לאותו מנהיג יש יועץ, חבר ומקורב אישי כבר שנות דור בשם נתן אשל. הוא בוחש ומערבב שם גם בימים אלה. מקור כוחו הם הגברת ובנה, אבל גם האדון פתוח כספר בפניו. אז אשל הנ"ל ישב פעם עם מישהו בשליחות אדוניו. הוא ניסה לשכור את שירותיו של בן שיחו כיועץ אסטרטגי לקמפיין הליכוד והוקלט מספר לו איך הוא ואדוניו משתמשים, ממנפים והופכים את השנאה הרווחת בציבורים מסוימים לצרכים פוליטיים. "השנאה מאחדת את המחנה", אמר אז אשל. זה היה רגע אינטימי ואותנטי, כי הוא לא ידע שהוא מוקלט.
כשדיבר על קמפיין הליכוד הסביר: "הציבור הזה, אני קורא לו אפילו הלא אשכנזי הזה, כן, מה מחמם אותו? הרי הוא אומר, מה? הם?? נראה להם! למה הם שונאים את התקשורת? למה הם צעקו הו הא מה קרה נוני אכל אותה אחרי הבחירות? הם שונאים הכל. הצלחנו להטריף, אה...השנאה הזו היא מה שמאחד את המחנה שלנו. אנחנו צריכים ללכת על הכאסח הזה".
והם הולכים. אמסלם הוא כלי חלוד אחד בארגז כלים ענקי. והכי מצחיק, זה שהוא מאשים את האופוזיציה בקבלת שלמונים כדי להפיץ שנאה. האיש הזה לא הגיש הצהרת הון כנדרש ממנו. אלה כללים שהממשלה עצמה קבעה, שבמסגרתם נדרשים השרים וסגניהם להגיש למבקר המדינה הצהרת הון שנתית. כולם מגישים. מי לא מגיש? אמסלם. לא בממשלה הזו, ולא בממשלה הקודמת. למה? כי ככה בא לו. מצפצף. כללים זה לחלשים. ובעודו מפיץ שנאה בקצב של תותח וולקן, הוא מאשים את זולתו בקבלת שלמונים. הוא, שכבר נעצר פעם על ידי המשטרה ואף הומלץ לכתב אישום (התיק נסגר מחוסר הוכחות).
דודי אמסלם הוא המחשה אנושית לתבוסתה של האמת, ניצחונו של השקר, עליונותה של הבריונות, הכוחנות, התגרנות והשקרנות. האיש הזה מייצג את ישראל השנייה ואת החלשים, בערך כמו שיאיר נתניהו מייצג את מעמד הפועלים. עסקן בכל רמ"ח אבריו, בחשן־על, אדם שפילס את דרכו במרפקיו וצרחותיו מבלי שייצר שום דבר אמיתי, חוץ משנאה.
לא מזמן ישבתי עם ביביסט. יהודי מבוסס, פיקח, עוקב אחרי אקטואליה. איש עם יכולות וקבלות. בדיוק פורסם על זה שנתניהו משפץ את הבריכה שלו במהלך המלחמה. מאז, כבר הספיקה לצוץ שם דרישה חדשה, לקרוון מיוחד שיוצב ליד הווילה כדי שהמאבטחים לא ישתמשו, חלילה, בשירותי הגברת. מפה לשם, כשסיפרתי לאיש על מעללי המשפחה לאורך עשרות שנים, על המיליונים שהם הצליחו לסחוט להשבחת כל נכסיהם, הוא אמר בסוף "טוב, ומה עם ה־50 מיליון של בנט?".
זה מה שהיה להוכיח. כי זה לא שנתניהו מושחת. זה שכולם מושחתים. זה לא שהוא רקוב ונהנתן. זה כולם רקובים ונהנתנים. כשאין אמת, אין עובדות ואין מציאות, אפשר לערבב את הכל לסלט אחד שממנו בסוף תצא המסקנה שרצית. ומהי האמת? שעלות סידורי האבטחה סביב בית בנט ברעננה תלויה אף ורק בשב"כ. לבנט לא היו יד או רגל או משפט או מילה באירוע הזה. את סידורי האבטחה האלה מקים השב"כ סביב ביתו הפרטי של כל ראש ממשלה.
משפחת נתניהו, לעומת זאת, משביחה את נכסיה וסוחטת כספים מאוצר המדינה לאורך שנות דור. בכל הצורות, השיטות, האמצעים והיכולות. אם בנימין נתניהו היה מפגין אחוז אחד מהיכולות שמפגינה רעייתו בתחום הזה לטובת ביטחון המדינה או רווחתה, המשטר האיראני היה מתגייר גיור לחומרה בהמוניו ושווייץ הייתה מתחננת לקבל הלוואה מבנק ישראל.
5. עבודה בעיניים
אני לא יכול לדלג על עוד אחד אחרון: לשכת נתניהו הטרילה השבוע את לשכת בני גנץ כשדרשה 70 אלף שקל, עלות נסיעתו של גנץ לוושינגטון, נסיעה שנתניהו לא אישר ולכן הוא דורש שגנץ ישלם עליה בדיעבד.
תזכורת: גנץ ואיזנקוט צורפו לממשלת נתניהו בחיפזון ב־11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי הטבח. נתניהו היה אז עלה נידף. חיוור, מרוט, טרוט עיניים. ידיים רועדות, רגליים רועדות. הייתה לו הזדמנות מבצעית לתת מכה עצומה בלבנון, מכה שתותיר חותם. הוא פחד. גלנט המליץ. הרצי הלוי המליץ. תומר בר המליץ. נתניהו רעד. אריה דרעי רעד לידו.
הם החישו את שני הרמטכ"לים לתוך הממשלה. בני וגדי חתמו על ההסכם הקואליציוני, ומיד ירדו ל"בור", שם ראו ושמעו על ההזדמנות המבצעית. מכיוון שמדובר בשני אנשים מנוסים שניהלו מלחמות, הם ביקשו לשמוע דוחות מודיעין ולשמוע את המלצות כל הדרגים המקצועיים. לא היה לזה זמן. אם אין זמן, אז כרגע אנחנו נגד, אמרו. נתניהו נשם לרווחה. ההזדמנות המבצעית חלפה. עכשיו הוא מאשים את גלנט בתבוסתנות. מילא.
נחזור לעניין. אחרי ששני הפראיירים שוב באו להציל אותו, עכשיו הוא דורש מגנץ 70 אלף שקל על נסיעה לוושינגטון. מה גנץ עשה בוושינגטון? פגש את בלינקן, פגש את היועץ לביטחון לאומי, פגש את שר ההגנה אוסטין, פגש את סגנית הנשיא האריס. זו הייתה נסיעה חיונית בזמן מלחמה של שר שהאמריקאים מחזיקים ממנו, בניגוד לנתניהו, שגורם להם משהו בין בחילה לפריחה.
אין לי ספק שגנץ יחזיר לחשב משרד ראש הממשלה את הכסף. עכשיו בואו נשאל כמה שאלות: האם אפשר לראות הוכחה כלשהי לתשלום טיסתו של יאיר נתניהו ב"כנף ציון" מוושינגטון ארצה בסיום הביקור האחרון בארה"ב? הרי הם הסתירו, כגנבים בלילה, את העובדה שהבטלן התגנב למטוס שעלה לנו קרוב למיליארד שקל. למה להסתיר? אולי כדי שלא נבדוק אם שילמו על זה. מאז ומעולם, אף פעם לא הוצגה קבלה כלשהי לאותם תשלומים שמשפחת נתניהו הסדירה, לאחר שהתעוררה ביקורת ציבורית.
אבל עזבו יאיר נתניהו. בואו נלך למירי רגב. שרת היהלומים טסה במהלך המלחמה לסרילנקה ולצרפת. שתי הנסיעות הללו עלו למעלה ממיליון שקל. צריך לקוות שהיא למדה שם איך לחבר גשר, כי הגשרים אצלנו עוד תלויים באוויר.
אבל זה לא הכל. לא מזמן חשפתי כי מנהל לשכת ראש הממשלה, יאיר קספריוס, פוטר מתפקידו בחודש מרץ. זה קרה אחרי שמישהי שפוטרה עוד קודם הראתה או סיפרה לגב' נתניהו מה אותו קספריוס חושב עליה (על הגברת) באמת. כך או אחרת, מאז חודש מרץ מנהל הלשכה לא נראה בלשכה. שכרו, בסך כ־50 אלף שקל בחודש (עלות מעביד), משולם כרגיל. רבע מיליון שקל מכספנו.
כששאלתי את דוברות המשרד בשבוע שעבר על הפרשה, ענו לי ש"קספריוס הוא עכשיו יועץ המנכ"ל". כשהמנכ"ל נשאל, יומיים אחר כך, אם קספריוס יועץ שלו, הוא הכחיש וטען שביום ראשון הקרוב (מחרתיים) הוא יראיין אותו ויחתים אותו על חוזה עבודה. גם זה פייק.
מכאן לשם, מנסים להלביש את קספריוס עכשיו על מנהלת תקומה. יש שם אחד, יפתח רון טל, שלא יוכל לסרב. בינתיים מתברר שצחי ברוורמן, ראש הסגל, הוא זה שאישר את דוחות העבודה והשעות של קספריוס בכל אותם חודשים שבהם הוא לא באמת עבד. החומרים הרלוונטיים כבר עברו לאן שהם צריכים לעבור. יש שם ניסיונות שנראים, לכאורה, כמו מאמץ לטשטש או לשבש. יש שם כמה הופעות נוכחות (בודדות), כמה כתובות מוזרות (אולי עבד ממקומות אחרים).
כך או אחרת, הקלות שבה מעיפים הביתה מישהו שלא בא טוב בעין של מישהי, ומכיוון שהמישהו הזה יודע חלק גדול מהסודות של חדר ההלבשה, אז הוא נשאר עם המשכורת המנופחת שלו על חשבוננו, כי מדובר בקופת המדינה, והכל לכאורה כמובן.
אבל אחר כך באים למי שנקרא לדגל, התייצב שוב להגנת המדינה, הכזיב שוב את בוחריו וסיפק לנתניהו חבל הצלה זמני, ודורשים ממנו 70 אלף שקל לכיסוי נסיעה שכל כולה הייתה ביטחון. אלה אותם האנשים שבכל פעם שהם מסיימים תפקיד נעלמות כל המתנות, ונגרסים לכאורה כל המסמכים.