״אנחנו מקיימים משא ומתן, לא מתן ומתן״, אמר ראש הממשלה אתמול, בהתייחסו לפרסומים על כך שהוא ממשיך לעכב, להכשיל, למוסס ולפספס את הסיכוי להחזיר את החטופים הביתה. בהזדמנות קודמת הוא הטיח בצוות המו״מ הישראלי, שבו יושבים ראשי המוסד והשב״כ ועוד אלוף רב־מעללים בצה״ל, שהם ״רופסים״. אתם, אמר להם נתניהו, לא יודעים לנהל מו״מ.
המהלך שעשוי להכריע את גורל העסקה: "עכשיו זה בידיים של חמאס"
את זה שהאיש מתקשה להיתפס בדבר אמת - אנחנו יודעים כבר שנות דור. לא צריך את בדיקת העובדות של ה״טיים״. הבעיה היא שהוא מתקשה גם בתפיסת המציאות. יכול להיות שהוא מאמין לעצמו כשהוא מתחזה לנושא ונותן קשוח? בואו ננסה להיזכר במו״מים שהוא ניהל. על גלעד שליט, חייל אחד לבד, שתפקידו להגן ואפילו ליהרג על ביטחון ישראל, הוא שחרר 1,027 רוצחים. בהם יחיא סנוואר ועוד חבורה ענקית של רבי־מרצחים, שהובילו את מתקפת 7 באוקטובר. אכן, ניהול מו״מ גאוני.
הלאה: שבוע או שבועיים לפני הטבח עצמו הוא הסכים להגדיל את מכסת הפועלים העזתים שיוצאים לעבודה, להגדיל את מסגרת הכסף הקטארי שתיכנס לרצועה במזומן מדי חודש ואת טווח הדיג לדייגים העזתים. בתמורה, הוא קיבל את 7 באוקטובר. היכל התהילה של המו״מים לדורותיהם, ללא ספק.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במו״מ הקואליציוני מול איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ׳ הוא הפגין עמוד שדרה של זיקית וכוח עמידה של רכיכה. השניים יצאו עם חבילה, שכוללת את משרדי האוצר, ביטחון הפנים והביטחון, שבמסגרתה קיבלו את המשטרה עליה השלום, את מג״ב איו״ש, את המינהל האזרחי ומה לא. תמורת כל זה, הם קיבלו גם את הזכות לנהל את הממשלה, לסחוט את נתניהו ולהכתיב את המדיניות. אין ספק, האיש קוסם.
אם נדלג אחורה, להקמת הממשלה ב־2015, אז הצליחו נפתלי בנט ואיילת שקד לסחוט ברגע האחרון גם את תיק המשפטים, רק כי הדדליין להקמת הקואליציה התקרב והוא פחד שיישאר בלי ממשלה. אז הוא נתן להם מה שביקשו. שקד לא האמינה עד הרגע האחרון שהוא יסכים לוותר על המשפטים. אבל הוא הסכים. קיסינג׳ר הישראלי, אין מה לדבר. עכשיו הוא מטיף לאחרים מוסר על ניהול המו״מ.
מתי הוא קשוח כשהוא מנהל מו״מ? כשמדובר בו. אישית. ההישרדות הפוליטית הישירה שלו, או הכיס המשפחתי. כך למשל, הוא מסוגל לסחוט מוועדת הכספים מיליון שקל למשפחה באמצע הקורונה, לשפץ את הבריכה המשפחתית באמצע המלחמה ולדרוש ממש עכשיו את איטום הווילה בקיסריה ״לפני בוא הגשמים״. במקרים האלה, אי אפשר להזיז אותו, כלומר אותה, מילימטר אחד. כאן זה לא משא ומתן ולא מתן ומתן - זה קח וברח, סחט ובעט.
כפי שהדברים נראים כעת, גם הפעם לא תהיה עסקה. גם הפעם הצדדים ייפרדו בלי להבין מה באמת קרה כאן. גם הפעם יצליח נתניהו להימלט מזעמו של איתמר בן גביר. נכון, סנוואר סרבן, חמאס לא מתנדב לוותר על שום דבר, אבל הדברים האלה לא תלויים בנו.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם ראש ממשלת ישראל, האחראי העליון, הישיר והבכיר לאסון הגדול שיותר שאירע לנו, עושה כל מה שהוא יכול כדי להחזיר הביתה את החטופים שהמדינה הפקירה. התשובה: לא. הוא מתייחס לאירוע הזה כאל מו״מ שמתקיים בחנות מכולת. הוא לא מנהיג, הוא חנווני.
כשהישרדותו הייתה תלויה בהחזרת גלעד שליט, הוא שחרר את כל הרוצחים בסביבה. כשהישרדותו תלויה באי־קיומה של עיסקה, הוא פתאום סופר אסירים, מתעקש על פילדלפי, מקשקש על ציר נצרים ומפספס את העיקר: ישראל חייבת שינוי, חייבת להקים ברית אזורית אסטרטגית נגד האיום האמיתי עליה. האיום הזה לא נמצא בפילדלפי. הוא נמצא בטהרן. בלעדי אמריקה ובעלות הברית במערב ובמזרח התיכון, אין לנו מה לחפש כאן. אבל נתניהו מחפש כאן רק דבר אחד: המשך היאחזות בכס השלטון. זה מה שהופך אותו ואת שלטונו לאיום קיומי על כולנו. זו האמת.