דמם של נרצחי 7 באוקטובר זועק בשעות אלה מהאדמה, ואליו מצטרפת זעקתם הנרפית מחולשה של חטופינו החיים במנהרות ובמחילות של רצועת עזה: "ריבונו של עולם, מלך מלכי המלכים, כל יכול, איך נתת, איך סיפקת לממשלה ההזויה הזו את החוצפה, את עזות המצח הזו, לנהל, 'לחגוג' על דמנו וגבנו, את ציון יום השנה הראשון לאסון 7 באוקטובר, ולהפוך את היום הנורא הזה בידי הממשלה הזו קרדום לחפור בו - האם לא נענשנו ושילמנו די?".
לא מוכנים להנצחה פוליטית: משפחות חטופים וקורבנות יפיקו טקס מרכזי חלופי ל-7.10
תראו במה הממשלה הזו עסוקה ומעסיקה את עצמה בשעות הרות גורל אלה. לא בחטופים, לא בעקורים, לא בנכים, וגם לא בעשרות אלפי התלמידים שלא יתחילו את שנת הלימודים בבית הספר שביישובם. כמובן שגם לא במצוקתם, בחרדתם ובדאגתם של מיליוני ישראלים, שלא יודעים מה יביא עליהם המחר.
מסתבר שהפתרון הוא בטקסים. לכן מיהרה הממשלה הזו לאשר שלשום את מינויה של שרת התחבורה מירי רגב לאחראית על הטקס, שיועבר בשידור חי ללא קהל.
אבל החשוב מכל: דאגו לעדכן אותנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יישא במהלך הטקס נאום, מה שמביא לשאלה המתבקשת: "ריבונו של עולם, האם ראית ביקום שאותו בראת מקום שבו אלה שהיו אחראים לאסון והיו הגורמים למותם של אנשים, מספידים ומבכים את הקורבנות? מה, כבר אין גבולות? אין קמצוץ של רגש, כבוד, יראת שמיים? ועל בושה בכלל אין מה לדבר".
ובהמשך לאותה שאלה, אתה תוהה: על מה ינאם ראש הממשלה בטקס? על ההבטחות שלו לחסל את החמאס? או שמא על מאות מיליוני הדולרים שעברו באישורו ויוזמתו לאורך כ־15 שנות כהונתו מקטאר לחמאס, ושבעזרתם צמחה לנגד עינינו המפלצת הזו, שהביאה עלינו את האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה.
אולי הוא יחזור לספר לנו בנאומו על פסע מהניצחון המוחלט הקרב. או שאולי ידבר על אובדן צפון המדינה, ואולי יכה על חטא על ההזנחה הפושעת של היישובים סמוכי הגדר בדרום ובצפון, שלא זכו להגנה אלמנטרית.
אולי, בניגוד לעבר, הוא יפתיע את כולם ויאמר בקולו: "אני אחראי, אני ראש הממשלה". ואז הוא יצטט את מה שאמר לאולמרט ב־2008 אחרי פרסום דוח ועדת וינוגרד, שחקרה את מלחמת לבנון השנייה: "אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף, ודבר זה היינו בטוחים שעשית. גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי. אחריות זה לא לדבר אחריות, אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשחלקים של הארץ נתונים יום־יום באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל".
אכן, אם זה יהיה הנאום של ראש הממשלה, נוכל לומר דיינו. כמובן שאין סיכוי שאלה יהיו דבריו של נתניהו. הם היו כל כך נכונים מבחינתו אז ורחוקים שנות אור מדבריו היום, כשכידוע - אין בהם אפילו קורטוב של אחריות.
כל מה שיש לו לומר כראש ממשלה זה: "אני מצטער". גם לא נשמע ממנו רמז לחרטה. למשל, "אכן טעינו, כשמרגע הקמת ממשלת הימין פעלנו לבצע את הרפורמה המשפטית, שפילגה והחלישה את החוסן הלאומי ועודדה את אויבינו לתקוף אותנו".
בעצם, מה יש לצפות מראש ממשלה שקרוב לשנה אחרי האסון הנורא כף רגלו טרם דרכה ביישובי העוטף? ראש ממשלה שלא מצא זמן להיפגש עם קורבנות האסון, עם משפחות שכולות, עם אלמנות ויתומים, ששילמו מחיר דמים שלא יכופר.
מי שתוהה עדיין למה הטקס הזה כל כך חשוב לממשלה ההזויה הזו, אז התשובה פשוטה: לדאבון לב, עד 7 באוקטובר לא נראה כאן שחרור חטופים. התסכול, הכאב והזעם בציבור יחריפו. מה שיהפוך את היום הזה ליום של זעם המוני, שיהיה גדול הרבה יותר מ"ליל גלנט", זה יוציא המונים לרחובות, יגביר את הלחץ להקדמת הבחירות, להקמת ועדת החקירה הממלכתית, ויחריף את המאבק בממשלה, שגם ככה תלויה על כרעי תרנגולת.
לכן המגמה של נתניהו וממשלתו היא לצנן את האווירה ביום הזה, באמצעות טקס ממלכתי "מלטף", כביכול מרגיע. טקס שאמור ליצור אווירה של ממלכתיות ואחדות, ובעיקר להפוך את היום הזה ליום של פיוס לאומי. בממשלה מקווים שהטקס ירתק את העם למסכי הטלוויזיה - במקום לצאת ולהפגין בזעם ברחובות.