בשנת 2017 השרה מירי רגב הרביצה הופעה בפסטיבל קאן. רגב הצטלמה על המדרגות האדומות לבושה בשמלה מיוחדת: מחוך עשוי בד זהב, חצאית צחורה עם קרינולינה ובשולי החצאית - נוף ירושלים עם הכותל והמסגד. שלא תבינו אותי לא נכון: דווקא חיבבתי את השמלה, ואני כותבת את זה ללא רבב של ציניות. אבל אני רק שאלה: מה מתכננת רגב ללבוש בפסטיבל 7 באוקטובר שהיא מונתה לאחראית על הפקתו? סליחה, בטקס. גם בקאן רגב הופיעה בטקס הפתיחה ולאו דווקא בפסטיבל עצמו, כך שטקס זו המילה הנכונה.
ביום ראשון פרץ עימות בישיבת הממשלה סביב הטקס. כשהבחנתי בכותרת החדשותית שצצה על מסך האייפון, סברתי לתומי שמספר שרים התקוממו נגד ההופעה המתוכננת. ראיתי בעיני רוחי למשל את השר אבי דיכטר מותח ביקורת על העיתוי: בימים שבהם ישראל דנה בגורל חטופיה, לא מתכננים טקסים לזכרם ולזכר שכניהם ומשפחותיהם. או אולי זה היה השר אלי כהן, או השרה גילה גמליאל. בקיצור, מישהו משרי הליכוד או אולי שר ש״ס שעדיין נותרה בלבם טיפת חמלה כלפי קורבנות הטבח והחטיפה. בשאר הסיעות לא תצליחו לאתר שרים שכאלה, גם אם תחפשו בנרות. אין.
הסכים חלקית: הבקשה של ביידן מנתניהו שלא נענתה באופן מלא
גם אם צה"ל יחסל את חמאס, עזה תישאר בעיה ביטחונית | ג'קי חוגי
לחיצה קטנה על המסך העמידה אותי על טעותי. קראתי את הידיעה פעמיים, כי חשבתי תחילה שאני הוזה בהקיץ. התברר שממש לא. מי שהתקומם נגד הטקס בפיקוחה ובהנחייתה של רגב היה השר עמיחי אליהו, מהסיעה שמוציאה שמה של הציונות הדתית לבטלה. תחזיקו חזק. עמיחי אליהו כעס כי התאריך כבר היה תפוס. כבוד השר תכנן לערוך ביום ההוא טקס סליחות באתר בריכת הסולטן בירושלים. עמיחי אליהו לא שם לב לתאריך הלועזי, כי עמיחי אליהו הוא שר המורשת.
ואל תבלבלו אותו עם שר המסורת מאיר פרוש. רק בור ועם הארץ אינו מודע להבדלים המשמעותיים בין המסורת האשכנזית החרדית שמייצג פרוש למורשת עדות המזרח החרד״לית שמייצג אליהו. מה הפלא שההבדלים מצריכים שני משרדי ממשלה שונים?
בקיצור, בישיבת הממשלה פרצה קטטה. עמיחי צעק - אבל אני תפסתי ראשון. מירי רקעה ברגלה וצווחה - אני חשובה ממך. בתאריך הזה יתקיים רק טקס אחד, וזה הטקס שלי. אתה לא מבין כנראה עם מי אתה מדבר, הוסיפה והטיחה בו, אני מנהלת כאן עשר שנים את טקסי הזיכרון. השניים צעקו, עד שבנימין נתניהו דפק על השולחן וגער בשניים - שקט, ילדים, תפסיקו להתקוטט, אני אחליט מי יקבל את הצעצוע.
מוקלט וסטרילי. זה היה מצחיק אלמלא היה מחריד.
השליט נתניהו בשבילכם
זוכרים את מדד לחיצות היד, כן? זה שבודק מרחק חברתי בין בני אדם. אז בישראל של פעם, המרחק בין אזרח מן השורה לראש ממשלה היה לא יותר משמונה לחיצות יד. לרוב, פחות. בישראל של היום, כשמדובר בראש ממשלה, עצם המושג התבטל, כי בין נתניהו לאזרחי ישראל הוצב קיר פלדה. בישראל של היום ראש ממשלה כבר לא אחד מאיתנו שעלה לגדולה אבל אפשר להשיג אותו כי בן דוד שלך משרת במילואים עם רמי שעובד עם אסתי שהיא שכנה של שולי מלשכת רה״מ.
זהו, נגמר. היום ראש הממשלה הוא מעין אליל שלא בא במגע עם מעריציו, קל וחומר עם תושבי המדינה שממאנים להכיר בפולחנו. הוא מסתגר בארמונו, הוא שמור מכל משמר, הוא נאות לשוחח רק עם עיתונאי חצר או עם תקשורת זרה, ומשפחתו מעורבת בניהול המדינה. זה כבר לא ראש ממשלה. זה שליט.
בישראל של פעם, ראשי ממשלה השתתפו בטקסים ממלכתיים. למשל, בטקס יום העצמאות. למשל, בחידון התנ״ך עולמי. כך, למשל, בחידון התנ״ך שנערך ערב ההתנתקות, קרובת המשפחה שלי, אז תלמידת תיכון, הצליחה להגניב לאולם שלט ובו כתוב ״יהודי לא מגרש יהודי״, והניפה את השלט מעל ראשה כשאריאל שרון החל לשאול את השאלה המסורתית של ראש ממשלה בחידון התנ״ך העולמי. היו זמנים.
היום זבוב לא יחדור לאולם, כשנתניהו נמצא על הבמה. אבל נתניהו גם לא נמצא. הוא משחרר נאומים מוקלטים מראש, כשכל נאום נפתח בפנייה ״אזרחי ישראל״. הכל סטרילי, הכל מוקלט. טקס יום העצמאות השנה הוקלט מראש, כן, בהפקתה של מירי רגב. מעטים צפו בו, ולאו דווקא משום שבחרו לצפות בטקס האלטרנטיבי של מטה משפחות החטופים. פשוט, אנשים לא ממש מתלהבים מטקסים ממשלתיים מוקלטים מראש. זהו סגנון ברית המועצות או קוריאה הצפונית. נוהל של משטרים אפלים.
ביום העצמאות רגב נתלתה בתירוץ הביטחוני. בטענה שלא ניתן לערוך את הטקס במתכונת הרגילה בגלל איומי המלחמה. בתכנון הטקס ב־7 באוקטובר הממשלה אפילו לא טרחה לחפש תירוצים. הטקס יוקלט מראש וישודר במועד הנקוב, נקודה. אז מה אם לערוך טקס זיכרון לטבח ללא השתתפות אנשי הקיבוצים שנחרבו ושתושביהם נטבחו ונחטפו, זה כמו לערוך שבעה בבית מפואר כשמשפחת הנפטר בחוץ. רגב תסתדר, יש לה ותק, עובדה שהיא מנהלת טקסים זה עשר שנים. היא תוכל לדגמן.
שילובים הורסים
חצאית לבנה עם קרינולינה היא קנבס לכל דבר ועניין. אפשר לצייר, אפשר להדפיס ציורים. אז ברשותך, כמה רעיונות בשבילך, מירי. הכי טוב, תמונות לפני ואחרי. קיבוצי בארי וכפר עזה, שדות ובתים וילדים במגרש משחקים - לפני; הריסות ופיח - אחרי. שחור אפור מול ירוק עז ותכול השמיים, שילוב הורס. אם את מעדיפה צבעוני, לכי על הצפון. יערות ונחלים - לפני; להבות כתומות־אדומות - אחרי.
ואולי תעדיפי להנציח את פעילותך במשרד? אפשר לצייר על שולי השמלה רכבות ובמרחק מה, חיילים שמנעת מהם להגיע לבסיס או לצאת מהבסיס כדי לבקר בביתם, בשבתות הראשונות לאחר פרוץ המלחמה. נכון, פיקוח נפש דוחה שבת, אבל פיקוח שמירת הקואליציה דוחה את צורכי המלחמה.
ואפשר פשוט לצייר רמזור. צבעוני, מודרני, ללא גנדרנות שאינה הולמת את הטקס, שהוא בכל זאת קצת עצוב.
בדומה לרבבות אזרחי ישראל, גם אני מודרת מהטקס שאת מתכננת, עם זאת, כמו כל אישה, אני מרשה לעצמי לנדב עצות על שמלות.
לשירותך, גבירתי השרה.