סוף השבוע בעזה היה אחד הקשים ביותר: חמישה חיילים הרוגים ועשרה פצועים קשה ובינוני. צה"ל מגביר את הלחץ בשטח על חמאס, וחוליות מחבלים נדחקות תחת הלחץ. המחבלים יוצאים ממנהרות או מהריסות בתים, מנסים לבצע ירי נ"ט או להשליך רימונים.
באירוע הקשה בשכונת זיתון נתקלו החיילים במלכודת של מטענים ומצלמות. חמאס רישת רחובות ושכונות במצלמות "רברס" שפירקו מכלי רכב, ודרכן הם עוקבים אחרי תנועת כוחות צה"ל. לצד המצלמות, הם הניחו מטענים מוסתרים במטרה להסב לצה"ל נפגעים.
בן משפחת נתניהו נגד רה"מ: "הרגע בו הבנתי שגם אני נפלתי בפח"
בוועידה הדמוקרטית האריס הוכיחה - גם אם הוא יזכה, עידן הטראמפיזם נגמר
לכל זה קוראים בשפה הצבאית: "מלחמת גרילה". בהיסטוריה הצבאית המודרנית, פעילות גרילה מול צבא גדול וסדיר היא מלכודת. כך היה בווייטנאם, בעיראק, באפגניסטן, וגם בלבנון לצה"ל במשך 18 שנים.
בצה"ל מבינים את המורכבות ולכן חותרים למהלך אסטרטגי: סגירת סיפור עזה תוך החזרת חטופים בהסכם, כאשר הפעילות הטקטית של צה"ל תהיה לאחר ההסכם עם יכולות אש והשמדת אויב בעזה במינימום חיכוך מול חוליות הגרילה.
צה"ל יודע שהאתגר הישן-חדש הוא לבנון. ישראל חייבת לשרטט את מפת האיומים מחדש: איראן היא הזירה המסכנת קיומית את ישראל. תחתיה, יש לסמן את חיזבאללה כזירה עיקרית, ואת איוש, גבול סוריה והגבול המזרחי כזירות משניות עם פיקוח מוגבר.
מכאן צריכה ישראל לגזור את פעולותיה. כרגע, צה"ל נדרש לטפל במהירות בסיפור חיזבאללה. בצה"ל מעריכים כי בימים הקרובים נמשיך לחוות לחימה בעצימות גבוהה. לפי היקף הירי של השבועות האחרונים, פניהם של נסראללה וראשי חיזבאללה הם ללחימה בעצימות גבוהה.
ישראל לא צריכה לחשוש, להפך, היא חייבת להיערך ולתת מכה בעוצמה הגבוהה ביותר. עימות חזיתי עם חיזבאללה לא יוביל לעימות אזורי כפי שכולם חוששים. איראן היא מדינה שקולה, עם אינטרסים ואסטרטגיה. היא רוצה לשמר את מעמדה כמדינת סף גרעין, והדבר האחרון שהיא רוצה הוא לאבד את הנכס הזה בגלל מלחמה מקומית, גם כשמדובר בחיזבאללה.
האירוע ביום שישי, שבו ירה חיזבאללה שני טילים על מירון, הוא חמור ביותר. זה קרה אחרי מספר פגיעות במתקנים אחרים כמו "טל שמים" והירי לעבר יישובים מאוכלסים כמו נהריה וקצרין. איראן אישרה לחיזבאללה לפעול, אך לא ברור מהי עוצמת האש שאישרה. מנגד, לישראל יש את כל הסיבות והחובה לתקוף בעוצמה את חיזבאללה. בשכונה שבה גדלתי קראו לזה: "לפרק לו את הצורה".
את מכת המנע כבר פספסנו מזמן. עכשיו אנחנו צריכים לפעול בנחישות ובעוצמה כדי לסגור את עיצוב מפת האיומים והאתגרים של ישראל, כך שלא נצטרך לעדכן אותה כל פרק זמן מחדש.