נועה ארגמני חגגה אתמול במסיבת בריכה, את החופש לו זכתה אחרי שבי קשה ומטלטל אצל מרצחים סדיסטים של החמאס בעזה. היא חגגה עם חבריה הטובים ועם אביה יעקב ארגמני, האיש היקר ועדין הנפש הזה שנגע לנו בנימים הכי דקים ורגישים. המוזיקה שהתנגנה היא אותה מנגינה שהושמעה במסיבת הנובה שתיחרט בדפי ההיסטוריה הקשים של ישראל.
הסרטונים קורעי הלב של ארגמני מובלת על אופנוע לעזה על ידי מפלצות אדם, נחרטו ונצרבו בזיכרון של כולנו, ולראות אותה היום חופשיה, משוחררת, מחייכת ורוקדת, מעורר בנו רגשות סיפוק והתרגשות שיעלו על גדותיהם, כאשר גם כל שאר החטופים ישוחררו ויחזירו לנו את החיוך והתקווה.
בן משפחת נתניהו נגד רה"מ: "הרגע בו הבנתי שגם אני נפלתי בפח"
בוועידה הדמוקרטית האריס הוכיחה - גם אם הוא יזכה, עידן הטראמפיזם נגמר
אולם השמחה סביב האישה הצעירה הזאת שזקוקה כל כך לחגוג את החזרה לחיים, אחרי שבי ארוך ומייגע שבו עברה סבל והתעללות, אותה שמחה שובשה והוכתמה על ידי טוקבקיסטים ואנשים רעי לב, גיבורי מקלדת שמרשים לעצמם להשתלח ללא רסן ולשפוט את נועה ארגמני, לזרוק הערות מכוערות ולא ענייניות על הביקיני והחוטיני, ביקורת חסרת רגישות והתחשבות, על שהעזה לחגוג רגע אחרי מות אימה ובזמן שבן זוגה ושאר החטופים עדיין נמקים בשבי חמאס.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
המלעיזים שאפילו לא הסתתרו תחת זהות בדויה ברשתות, תקפו אותה שהיא ואבא שלה מתאימים בול לליכוד. לגלגו על "הכיפה של האבא, מול החוטיני של הבת, שממש זועקים קחו אותי לליכודיאדה".
או השתלחו בה במילים בוטות כמו: "מה זה החוטיני הזה מול המצלמות? לא ראוי. לא המסיבה עם אבא שלה ולא ובעיקר בגד הים הזה. העיקר הצבע צהוב". מישהי אחרת כתבה: "אני הרגשתי לא בנוח שהיא חוגגת ורוקדת כשיש כל כך הרבה חטופים בעזה והיא עברה טרגדיה אישית לפני כחודש ועוד בחוטיני וכל הבז'ז'ים שלה בחוץ ליד אבא שלה".
אני תוהה, מי אתם אותם אנשים שמרשים לעצמכם לשפוט נערה צעירה שזה עתה יצאה ממלתעות הרשע ועברה סבל לא ישוער שילווה אותה כל חייה, והיום רוצה מעט לפרוק את המתח ולהתנער לכמה רגעים קטנים, מהזכרונות הקשים, במסיבת חופש עם מקורבים. מאיזה חומר קורצתם שאתם מעזים לבקר צעירה שכל חטאה היה לצאת יום בהיר אחד לבלות עם בן זוגה במסיבה, וחייה הפכו בן רגע לגיהנום עלי אדמות.
מי שמכם לשפוט ולבקר אחרי מסכת הייסורים שהיא עברה? משפחות החטופים לא מעזות להלין ולהתלונן, ואתם? בשם מי אתם מפנים את חיצי הביקורת הלא הוגנת שלכם? בוודאי לא בשם חופש הביטוי כי זה נראה ונשמע כמו חופש שיסוי וביזוי של מישהי שבסך הכל רצתה להתמודד עם כאבה בדרכה.
לא הייתי אפילו מעזה לשפוט אותה, אילו הייתה מבקשת שנחוס על תושבי עזה שגם עוברים ימים לא קלים. גם לא הייתי מרשה לעצמי לשפוט אותה, אם באופן מוזר ויוצא דופן, היא הייתה לוקה בתסמונת שטוקהולם, שהיא תופעה שבה שבוי מפגין חיבה כלשהי לשובה שלו, במידה והלה התייחס במידה מסוימת של אנושיות.
בל נשכח שנועה ארגמני היא בסך הכל אדם פרטי, היא לא נציגת ציבור, היא אינה רכוש של אף אחד, ולא בחרה בחיים פומביים, אלא הפכה בעל כורחה לאחד הסמלים של השבעה באוקטובר בארץ ובעולם, סיפור משפחתה הטרגי התפרסם בעולם כולו, ולא מבחירה, לכן זכותה לעשות ככל העולה על רוחה.
גם אם האופן שבו בחרה לחגוג את החופש, עם ביקיני או חוטיני או נוצות של רקדניות קאן קאן, לא ראוי בעיני אנשים מסוימים, עליכם לסתום ולהשאיר את הדעות שלכם לעצמכם. אחרי כל הסבל שנועה עברה ואחרי שהופקרה על ידי המדינה, מי אנחנו שנשפוט אותה? זכותה לשמוח או להתאבל כפי שהיא בוחרת.
החוטיני שלבשה לא מעיד על המתרחש בליבה ועל הסיוטים שפוקדים אותה במיטה בלילות, כאשר היא נאלצת להתמודד עם הזיכרונות הכואבים. היא לא חייבת לתת דין וחשבון לאף אחד ולא נגזר עליה בגילה הצעיר, להתאבל כל חייה. יש גם חיים מעבר לכאב, יש זמן לשמוח ויש גם זמן לבכות ואם אתם לא יכולים להעמיד את עצמכם במקומה על מנת להזדהות איתה או לשמוח בשבילה, מוטב שתשתקו.