מה הקשר בין הפודקאסט "הרדיקל" ובין הקב"נית מחטיבת אלכסנדרוני, שקבעה שהציונות הדתית היא "כת של אוכלי מוות"? ומה הקשר בין שני אלו למי שהייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולפובליציסט ב"הארץ"? כדי לענות על השאלות האלה, יש צורך לעצור לרגע ולהבין מהם שורשי המונח "רדיקליות".

בלטינית RADIX הוא שורש. רדיקליות – היא שינויו של משהו מהשורש, שאיפה לשינוי עמוק של מצב קיים. כשאנו מדברים על תנועות או מגמות רדיקליות, אנו מתכוונים בדרך כלל לקבוצות קיצוניות, לרדיקלים שגם כאשר האידיאולוגיה שלהם היא נחלת רבים - הם ימתחו אותה אל הקצה, ויתעלמו מגבולות חוקיים או מוסריים בדרך להגשמתה. המטרה תקדש את כל האמצעים.

אשליית המכשול: הלקחים הבלתי נלמדים מ-7 באוקטובר
די להבטחות חלולות: ראשי מערכת הביטחון צריכים להגיד לציבור את כל האמת | אריה אלדד

בכל עם וחברה יש קבוצות כאלו, ורוב החברות בעולם מתמודדות בהצלחה עם השוליים הקיצוניים. אבל רבים בישראל, מימין ומשמאל ומהאמצע, חשים בשנים האחרונות כי המדינה והחברה נכשלות במאבק בשוליים הרדיקליים, ושאלו זוכים להגיע לעמדות כוח מרכזיות ומסוכנות. בשמאל שלנו בטוחים כי לאומנות, משיחיות ו"כהניזם" השתלטו על המדינה, בעוד הימין בטוח כי השמאל הקיצוני הגיע לעמדות שליטה במערכת המשפט, באקדמיה ובתקשורת.

אינני מנסה להתווכח עם תחושות, רק אזכיר, כאיש ימין לאומי מובהק, כי ממשלת "הימין על מלא" שולטת בישראל כיוון שנבחרה בבחירות דמוקרטיות בידי רוב העם, אך שמנגד אין לעם, שהוא הריבון, השפעה רבה על מערכת המשפט, על העמדות הרדיקליות של ראשי המוסדות האקדמיים שלנו או על התקשורת. אלה נבחרו בידי עצמם.

החברה הישראלית ידעה בעבר להתמודד עם פעילות השמאל הרדיקלי, כיוון שהייתה נחלת מיעוט מבוטל. מי שנחשפו ונתפסו ונשפטו בעוון ריגול ובגידה במדינה היו אומנם אנשי שמאל (מפ"ם, השומר הצעיר, הקומוניסטים ו"מצפן") – אך הם הוקעו בחריפות בידי המפלגות והתנועות שמהן יצאו - ונכלאו לשנים רבות. הם השתייכו למיעוט רדיקלי מבוטל ומנודה. אבל צרור התבטאויות מהשבועות האחרונים מעיד על כך ששולי השמאל הרדיקלי הולכים ומתרחבים. ומה שנחשב בעבר כביטויים מעוותים של רדיקליות קיצונית – הופך לנגד עינינו למאפיין של מחנה שלם.

הכנסייה הנוצרית הפיצה בעולם כולו את דת האהבה והרחמים באמצעות מלחמות דת רצחניות, המרות דת כפויות ומנגנוני אימים כדוגמת האינקוויזיציה. אבות המהפכה הצרפתית היו פילוסופים אידיאליסטיים שדגלו בחירות, שוויון ואחווה. אך בתוך שנים אחדות – ועדיין בשם אותם עקרונות נעלים - הידרדרה המהפכה למרחץ הדמים ב"שלטון הטרור". המהפכה הקומוניסטית, שבאה לשחרר את הפועלים והאיכרים ברוסיה, רצחה עשרות מיליונים מהם. וכך, לאורך כל ההיסטוריה האנושית, הפכו אידיאולוגיות לרדיקליות יותר ויותר - וכדי להגשים את החזון המהפכני שלהן, נאלצו להתנתק מהשורשים האידיאולוגיים שלהן עצמן.

קל לזהות תופעות דומות ברדיקליות של השמאל הישראלי. מערכת המשפט רומסת את הבסיס הדמוקרטי שעליו היא ניצבת. מתוך שכנוע עמוק שהיא המחסום האחרון לפני הפיכת ישראל לדיקטטורה, היא לקחה לעצמה סמכויות - ומפעילה דיקטטורה שיפוטית הן מול הרשות המבצעת והן מול המחוקקת. מערכת המשפט מאיימת במשבר חוקתי אם יימנע ממנה למנות שופטים בדמותה ובצלמה - ולפסול כל שופט שדעותיו שונות. המערכת הזו נשלטה בעבר, ועדיין נשלטת, בידי משפטנים המחזיקים בעמדות של השמאל הרדיקלי והקיצוני בישראל.

"הארץ" פרסם את מאמרה של יהודית קרפ (16 באוגוסט), שבו היא כותבת: "אזרחי ישראל הולכים ונהפכים לנתינים הנשלטים באותו אופן כמו אוכלוסיית השטחים הכבושים. ומעל לכל אלו שולטים הסירוב לראות את הדברים בהקשרם וההתכחשות לקשר שבין זוועות 7 באוקטובר למציאות של עם הנמצא תחת כיבוש ונאבק על חירותו".

הכותבת היא לא איזה אודי אדיב, שריגל ובגד ונתפס ונכלא ונודה. לא משולי השמאל האנטי־ציוני היא באה. קרפ הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והיא חברה במועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. היא והשקפותיה היו לב הממסד המשפטי, ועתה – לב הממסד המממן של השמאל בישראל. מי שהשווה את "התהליכים" בישראל למה שהתרחש בגרמניה הנאצית היה יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל בעבר וכיום ראש מפלגת העבודה/מרצ, לב הממסד השמאלני.

עדי אנגרט, קב"נית מילואים בחטיבת אלכסנדרוני המהוללת, שרבים מחייליה נפצעו או נפלו חללים בקרבות גבורה בעזה, כתבה כי מפקד החטיבה החדש אל"ם משה פסל - "דבר ראשון מאחל ללוחמים לבצע רצח עם", וקבעה כי הציונות הדתית, ובה רבים מהחיילים שהיא הייתה אמורה לטפל בהם, היא "כת של אוכלי מוות". מרוב רדיקליות ושנאת דתיים היא התנתקה מהשורשים האתיים והמקצועיים שלה. יאיר גולן, ראש המחנה הפוליטי שלה, לא פרסם גינוי לדבריה. שלא כבעבר – קצות המחנה הופכים למרכזו.

אורי משגב כותב בקביעות בעיתון השמאל הרדיקלי "הארץ". לפני שבועיים ("הארץ", 15 אוגוסט 24) הוא כתב על נתניהו: "בתחום המטרות אין הבדל בינו לבין יחיא סנוואר... גם לא מעלי חמנאי ומשמרות המהפכה, או חסן נסראללה". משגב קבע כי יש רק דרך אחת להיפטר מנתניהו: "...הרמטכ"ל וסגנו, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפקד חיל האוויר וראש אמ"ן צריכים לצאת כעת פומבית נגד נתניהו, לסרב להמשיך למלא את הוראותיו, ולדרוש את נבצרותו והתפטרותו".

בעברית פשוטה: אורי משגב ועיתון "הארץ" קוראים להפיכה צבאית. בשם הפטריוטיות הישראלית ולמען הדמוקרטיה – הפיכה צבאית. ממש כמו ששלטון טרור הדמים של המהפכה הצרפתית פעל בשם הדמוקרטיה. השוליים המטורפים התייצבו במרכז מפת השמאל בישראל.

לסיום עוד עניין אחד, שולי לחלוטין, אך משקף בבהירות את התהליך שעובר על מחנה השמאל הרדיקלי שהתנתק משורשיו הציוניים. השבוע למדתי כי פודקאסט בשם "הרדיקל", מיסודו של איתמר ויצמן, ראיין את ח"כ צבי סוכות. הראיון לא שודר, כי "סוכות יצא הרבה יותר טוב משציפינו". אחר כך הסביר ויצמן שסוכות הוא בעיניו "יודו־נאצי... פשיסט... ניאו־נאצי".

עורכי הפודקאסט והמראיין הודו שקיוו להביא את ח"כ סוכות כדי להציג בפני המאזינים שלהם דמון טיפש ושטני, מי שהשפעת האידיאולוגיה שלו ושל חבריו דומה בעצם (בתוספת ה"להבדיל" החיוני מטעמי תקינות פוליטית) לזו של מחברי "הספר האדום" הקטן של מאו או ה"מיין קאמפף". הניסיון נכשל, לכן הריאיון צונזר. אינני יודע אם סוכות יצא "יותר טוב מהצפוי" – אך ברור לי שיצרני הפודקאסט יצאו רע מאוד.

השוליים הרדיקליים של השמאל הישראלי הופכים לנורמה. זאת בניגוד גמור לשוליים הרדיקליים הימניים והמשיחיים, שהם עד היום השוליים - והימין נלחם בהם. ההיסטוריה מלמדת אותנו מה קורה לחברות המתנתקות משורשיהן המוסריים, האתיים, הלאומיים או הדתיים - ומופקעות בידי קבוצות רדיקליות ואלימות. זה מעולם לא נגמר טוב.