במוח של אדם מבוגר יש מחצית מהסינפסות שיש במוח של ילד. עם הזמן, ככל שהמוח הופך להיות יותר יעיל, הוא נפטר מחלק גדול מהסינפסות, מה שמותיר אדם מבוגר עם מספר מוגבל של קשרים ותבניות במוח.
המוח משאיר רק את אלה שאנחנו משתמשים בהם הכי הרבה. עם התבניות האלו אנחנו רואים את העולם. הן אומנם מאוד יעילות, אבל מצד שני - קשה לנו להשתחרר מהן. אנחנו מפלטרים כל פיסת מידע חדשה דרך התבניות האלה והופכים עיוורים לשאר הדברים.
התבניות הללו מקבעות אותנו. הן גורמות לנו לראות את הדברים כפי שאנחנו מצפים לראות אותם ולא כפי שהם באמת. אפילו אם המידע אינו קיים במציאות, מוחנו ישלים אותו בהתאם למה שהוא מצפה למצוא. התבניות הללו גורמות לנו להיות עיוורים לרעיונות חלופיים או להזדמנויות בלתי צפויות.
השנים שבהן מתקבעות התבניות הללו הן השנים הקריטיות שבהן הילדים שלנו נמצאים בהשגחת מערכת החינוך. לכן, יש למערכת החינוך תפקיד קריטי בעיצוב האופן שבו הילדים שלנו רואים את העולם. מערכת החינוך מייצרת את העדשות שדרכן הילדים יתבוננו על העולם לכשיגדלו, ואלו למעשה הכלים הכי חשובים שיש להם להתמודדות.
הבעיה היא שהאתגרים שעמם הילדים מתמודדים בימינו בעולם התעסוקה הם שונים משמעותית מאתגרי העבר. הבעיה היא שמערכת החינוך מכינה את הילדים שלנו להתמודד עם אתגרי האתמול.
העובדים של היום, או יותר נכון - המנהיגים של היום, נדרשים לסט חדש של כישורים, שמה שמשותף לכולם הוא גמישות מחשבתית ויצירתיות, שיאפשרו התמודדות עם תנודתיות, חוסר ודאות ועמימות המאפיינים את העולם שלנו.
אני רואה את זה בסדנאות שאני מעבירה למנהלים. רובם לא מסוגלים להתמודד עם חוסר ודאות. הם יודעים לדבוק בתוכניות, אבל המיומנות הכי חשובה שאני מלמדת אותם היא לדעת מתי לנטוש את התוכנית ולזהות את ההזדמנויות. בהרבה מקרים התוכניות שלנו מסתירות לנו את ההזדמנויות.
זה לא משנה אם מדובר על הקמת עסק או על ניצחון בקרב. ככל שיותר מתאהבים בתוכנית ובתכנונים המוקדמים שלנו, הם מסתירים את ההפתעות וההזדמנויות - ולרוב האנשים אין הפתיחות והגמישות לזהות את ההזדמנויות שצצות בדרך. לכן, ההישגים שלנו בעולם העבודה וגם בשדה הקרב הם לא בהכרח תוצאה של התוכניות שלנו, אלא של האומץ שלנו לנטוש את התוכניות שלנו ולזנק על הזדמנויות.
תרגילים בהסתגלות
בעבר, בעיות רבות היו מוגדרות היטב. היו להן פרמטרים ברורים ופתרונות שניתן להגיע אליהם באמצעות יישום הכללים והמודלים שנלמדו. בעיות מסוג זה מינפו את החוזקות של ההמיספרה השמאלית של המוח, המצטיינת בחשיבה לוגית ומובנית ובעיבוד סדרתי.
לדוגמה, משימות הכוללות שפה, חשבון ופעילויות סמליות אחרות נמצאות בתחומי ההמיספרה השמאלית, שכן הן דורשות דיוק, סדר וגישה ליניארית לפתרון בעיות.
עם זאת, האתגרים העומדים בפנינו כיום הם לרוב פחות צרים וממוקדים. הם דורשים סט שונה של מיומנויות, שמתואמות יותר עם ההמיספרה הימנית של המוח.
אתגרים אלו דורשים הסתגלות, חדשנות ופתרון בעיות יצירתי, שכן הם מאופיינים בעמימות ובמגוון שלהם. בניגוד לבעיות מוגדרות היטב, שיש להן פתרונות מוגדרים מראש, סוגי בעיות אלו דורשים גישה הוליסטית וגמישה יותר. ההמיספרה הימנית מצטיינת בעיבוד מקביל, אינטליגנציה רגשית ויכולת לראות את התמונה הכוללת, מה שהופך אותה חיונית לניווט בסביבות מורכבות וללא ודאות.
הכישורים האנליטיים הלוגיים של מוח שמאל היו דומיננטיים בעבר, ואילו כיום, כשאני משוחחת עם מנהלות משאבי אנוש, אנחנו רואות עדויות לכך שלא ניתן להצליח ללא הכישורים החדשים: היכולת לאמפתיה, ליצירתיות, לראייה הוליסטית, לדמיון.
זוכרים את רעיון 10,000 השעות של מלקולם גלדוול בספרו "Outliers", שלפיו נדרשות כ־10,000 שעות של תרגול כדי להשיג שליטה בתחום מסוים? למעשה, זה גרם לאנשים להבין שהתמקצעות מוקדמת ותרגול אינטנסיבי מגיל צעיר הם הדרך העיקרית להפוך לעילוי בתחום מסוים.
הגישה הזו של התמקצעות מגיל צעיר נקראת תרגול מכוון (Deliberate Practice). לפי גישה זו, חשוב כבר מגיל צעיר להגדיר מטרה מסוימת ששואפים להשיג, למשל בתחומי לימוד טניס, שחמט או כינור משקיעים זמן ומשאבים בתרגול ובהתמקצעות בתחום - וכך מעלים את הרף כל הזמן.
הרעיון הזה נראה מצוין על הנייר, אבל כשבחנו ספורטאים שהפכו להיות עילויים בתחומם, גילו שהמציאות מעט שונה מהתיאוריה. אנשים שברבות השנים הפכו לעילויים בתחומם התנסו במגוון רחב של תחומים לפני שבחרו את התחום שבו יעסקו - והבחירה באותו תחום מסוים התרחשה בשלב מאוחר יותר בחייהם.
במילים אחרות – הרעיון שלפיו חשוב מגיל צעיר לדעת במה רוצים להתמחות שגוי מיסודו. מחקרים שבחנו אנשים שנחשבים לעילויים בתחומם מראים שגישה הרבה יותר יעילה להצלחה בתחום מסוים היא זו המכונה ״תקופת דגימה״ (Sampling Period). במהלך תקופה זו מנסים פעילויות שונות, צוברים מיומנויות רחבות, לומדים במה הם טובים ובמה פחות - ומתמקצעים רק בגיל מאוחר יותר, לאחר שהבינו מה נכון עבורם, ועל הדרך גם רכשו כישורים שונים ומגוונים.
מנסים ואז בוחרים
רבים מספורטאי העילית אינם מתמחים בענף ספורט בודד בגיל צעיר מאוד, אלא עוסקים במגוון פעילויות ספורט ופעילות גופנית במהלך שנותיהם המעצבות. תקופה זו של גיוון מוקדם מאפשרת להם לרכוש מיומנויות גופניות רחבות, לחקור את תחומי העניין והיכולות שלהם, וללמוד לקחים חשובים שיוכלו ליישם מאוחר יותר בספורט שבחרו.
ניקח למשל את רוג׳ר פדרר, שנחשב לאחד הטניסאים הטובים בכל הזמנים. בגיל 6 הוא שיחק רוגבי, קצת סקי, קצת היאבקות. הוא אומנם ניסה לשחק קצת טניס בגיל צעיר, אבל אמו, שהייתה מאמנת טניס, סירבה לאמן אותו, כי הוא לא הצליח להחזיר כדורים כמו שצריך.
רק לאחר עוד כמה ניסיונות בענפי ספורט שונים הוא חזר לשחק טניס. תקופת ההתנסות עשתה לו רק טוב. לא רק מכיוון שהוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות, אלא גם משום שההתנסויות שהיו לו בענפי ספורט שונים סייעו לו לסגל מיומנויות שונות, שאותן יישם במשחק הטניס שלו.
הרעיון של ״תקופת דגימה״ נכון לא רק לספורט, אלא גם למוזיקה או להשכלה. מרבית המדענים הגדולים צברו מספר רחב של חוויות ואימצו לעצמם תחומי עניין שונים בשלב מוקדם בחייהם.
במהלך הקריירה שלהם הם חקרו נושאים שונים ויצרו לעצמם בסיס רחב של ידע, לפני שצמצמו את המיקוד שלהם לתחום ספציפי. תקופת דגימה עוזרת לאנשים לגלות את תחומי העניין והתשוקות האמיתיים שלהם.
הדרך לפתח ידע היא להתבונן בבעיה מתחום אחד באמצעות מערכת מושגים ששייכת לתחום אחר. לכן, הרעיון של התנסות בתחומי ידע רחבים לפני שמתמקצעים בדבר אחד הוא כל כך מהותי, בפרט בסביבת העבודה שמאפיינת את חיינו היום.
השינויים בסביבה שלנו הפכו להיות הנורמה. מה שעבד אתמול לא יעבוד מחר. אנחנו מצויים בסביבה של התפתחויות טכנולוגיות מהירות, תעשיות מתפתחות וצורך מתמיד בהתאמה.
בנוסף, מרבית האתגרים מורכבים, ואין להם פתרונות פשוטים. תקופת דגימה המאפשרת התנסות ואימוץ של מגוון כישורים ותחומי עניין, מסייעת להתמודדות עם אתגרי הסביבה. בעולם הדינמי של ימינו, היכולת לחשוב בצורה יצירתית ולשלב ידע ממגוון תחומים היא מיומנות קריטית להצלחה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]