לא באירוע
ביום שישי שעבר נפגשו בנימין נתניהו ורעייתו עם חטופות שחזרו משבי חמאס. ציטוטים נרחבים והקלטות מהשיחה הובאו בערוץ 12. האטימות והנרקיסיזם של בני הזוג התנוססו כדגל שחור מחליא מעל האירוע, שבו השווה נתניהו את הסבל שעבר על החטופות לסדרת השבי שהוא עבר בצבא ואילו רעייתו התלוננה על "השקרים שמספרים עליה" מאז נישאה לבחיר לבה.
ביד אחת הם זועקים אחדות וביד השנייה מחזירים את ההפיכה המשטרית | בן כספית
את עיני משכה דווקא שורה אחרת שאמר נתניהו באותה שיחה: "הדבר הגדול ביותר שהתחוור לנו, וגם לכם – אנחנו מבינים שיש סביבנו תוכנית השמדה. שאיראן באה להשמיד אותנו. באה להשמיד – לכבוש את המדינה, להמטיר עלינו אש תופת, ולהשמיד אותנו".
"הדבר הגדול ביותר שהתחוור לנו, וגם לכם", הוא אמר. אם הפרסום לא היה מגובה בהקלטה ברורה, לא הייתי מאמין שהוא אמר את זה. אפילו לא הוא, שמתקשה להוציא מפיו דבר אמת. אז מה, נתניהו, זה התחוור לך עכשיו? פתאום גילית שאיראן מתכננת להשמיד אותנו? מילא אתה, גם אנחנו. הרי אמרת "התחוור לנו, וגם לכם". אז בהקשר שלנו, אתה טועה. לנו זה התחוור מזמן. לפני 20 שנה בערך. אתה יודע מתי זה התחיל להתחוור לנו? כשאתה התחלת לנאום על זה. נאומים אינסופיים, גדושי פרטים, פאנצ'ים, תיאורים פלסטיים ועזרים טקטיים. זה מתחוור לנו כבר שנים. אתה היית אחד המחווירים הגדולים של העניין הזה. גם קודמיך דיברו על זה, וגם המעטים שהחליפו אותך לזמן קצר מאז הפכת לראש הממשלה. כל מי שעבר כאן לרבע שעה ידע את זה. טבעת האש והחנק שאיראן בנתה סביבנו לאורך שנות דור מוכרת לכולנו עד זרא.
מה שלא התחוור לנו עד עכשיו זה: מה אתה עשית כדי למנוע את זה? באילו צעדים נקטת כדי לסלק את האיום? לא, אני לא מתכוון לנאומים. אני מתכוון לצעדים ממש. לא הייתי בפגישה, אני מקווה שכשאמרת שזה התחוור לנו, החוורת. אני יודע שזו תקוות שווא. כי אתה לא מחוויר כשאתה משקר. אתה מחוויר כשנפלט לך, בטעות, דבר אמת. והאמת פשוטה: במשך שנים האיראנים בונים את טבעת האש סביבנו מול עיניך.
כל מה שעשית זה לנאום. מדיניות ה"הכלה" היא יצירה שלך. ההוראות לצה"ל להכיל את ההתעצמות של נסראללה על הגדר, באו ממך. המימון הקטארי במזומן לחמאס, בא ממך. לציבור מכרת שאתה "מר ביטחון". הסברת ש"כשהטרור מריח חולשה, הוא מרים ראש, כשהוא נתקל בעוצמה, הוא מתקפל", בעודך מתקפל כאוריגמי מול כל מה שהרים ראש נגדנו. ועכשיו, כשהדרום חרב והרוס והצפון נטוש ומופצץ, אתה מגלה ש"התחוור לנו".
בפברואר 2021 ראיינתי את גיבור ישראל, תא"ל חסון חסון, למוסף סופשבוע של "מעריב". חסון, אחד הקצינים המעוטרים בצה"ל, מי שבילה חלק ניכר משנותיו על אדמת אויב, היה מודאג מאוד. הנה השאלה הראשונה ששאלתי והתשובה הראשונה שענה: למה אתה מודאג? לכאורה, השקט הביטחוני חסר תקדים. צה"ל פועל בחופשיות נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, חיזבאללה שקט, הרצועה והגדה שקטות יחסית.
"זו מראית עין. האסטרטגיה האיראנית לא השתנתה. להפך. הם הולכים ומתקדמים. הנחישות שלהם קיימת ולא זזה מילימטר. הם חותרים להפיכת העולם כולו לשיעי ומתחילים מהמזרח התיכון. התוכנית שלהם מסודרת, מובנית, ושום דבר, כולל הפעילות שלנו, לא בולם אותה. זו המציאות בשטח".
חסון תיאר בראיון נרחב ומפורט את כל טבעת האש האיראנית. בלבנון, בסוריה, בעיראק, במשולש הגבולות ישראל־ירדן־סוריה, איפה לא. דיבר על מדיניות ההכלה הישראלית. התריע. זמן קצר קודם לכן, כשמחבלי חיזבאללה חצו את הגדר והסתערו על מוצב "גלדיולה" הישראלי, הלוחמים שלנו קיבלו הוראות לירות להם ליד הרגליים ולהניס אותם. לא להרוג אותם. כשניסיתי לברר בצה"ל מאיפה הגיעה התבוסתנות הזו, רמזו לי שאלה הוראות הדרג המדיני. "הם רוצים שקט", אמר לי מי שאמר, "הצימרים מלאים, הציבור מבסוט, לא רוצים להדליק את הגזרה".
זו הייתה המדיניות של נתניהו. כשחזר לשלטון ב־2022, הגיעו הדברים לרתיחה של ממש, כשיום אחד התעוררנו ושלושה אוהלי חיזבאללה ובהם לוחמים חמושים התגלו בצד הישראלי של הקו הכחול. מה עשה נתניהו? כלום ושום דבר. עכשיו "התחוור" לו שבנו סביבנו טבעת של אש. או, כמו שרעייתו אומרת, "כשלא מספרים לו כלום, איך יידע". או, כמו שהוא עצמו אמר לוועדת החקירה בעניין אסון מירון: "אלפי סכנות בטיחותיות, אם היו אומרים לי שעומד לקרות אסון נורא - הייתי מטפל... אם היו תופסים בדש מעילי ואומרים לי שעומד לקרות אסון נורא - הייתי מטפל".
הבעיה היא שבנושא טבעת האש האיראנית, הוא עצמו תפס בדש מעילו. הוא חפר ונבר לנו לאורך שנים על זה. עכשיו הוא טוען שגם את זה הוא לא ידע. אז למען הסר ספק, לידיעת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנה עוד כמה דברים שקורים בנושא הזה. אם אתה עובר על סקירות המודיעין שמוגשות לך, אתה יודע. אבל לא רק המודיעין. כל מה שאני כותב כאן, פורסם. חלק מהדברים נאמרו על ידי אביגדור ליברמן (שסיפק גם הוא אזהרה מצמררת על הצפוי מעזה, ערב 7 באוקטובר), שמדבר לאחרונה על יישומה של "תוכנית ההשמדה" האיראנית.
פרטים רבים אחרים מתפרסמים כל הזמן ברשתות הטלגרם והוואטסאפ של גורמי טרור, מיליציות שיעיות וכו', בערבית: איראן וחיזבאללה השתלטו על מכון "סארס", שזה בעצם התעשייה הצבאית הסורית, סוג של רפאל. אסד לקח צעד אחורה ונתן לאנשי נסראללה ומשמרות המהפכה את המפתחות. במכון הזה מייצרים נשק כימי, מייצרים את המערכות שהופכות טילים למדוכנים ואמצעי לחימה נוספים. זה אירוע אסטרטגי של התעצמות שאסור לישראל להשלים איתו.
בנוסף, על פי פרסומים זרים, נחפרת כעת רשת של מנהרות המובילות משדה התעופה הבינלאומי של דמשק לאתרי אחסון והסתרה שונים במדינה, כדי "לעקוף" את ההפצצות של חיל האוויר. בשנים האחרונות ובעזרת מודיעין מדויק, מסוגלת ישראל להפציץ את הנשק והאמצעים שוברי השוויון שמוטסים לדמשק ומשם מועלים על משאיות בואכה ביירות. רשת המנהרות הזו תאפשר לנסראללה חסינות מהפגיעה הישראלית ותאיץ את התעצמותו. בקרוב יוכלו המשלוחים האלה לרדת אל מתחת לאדמה מיד עם פריקתם מהמטוסים ולהיעלם מהעין הבוחנת הישראלית.
איראן וחיזבאללה משתמשים לאחרונה ב"נתיב הסמים" של משטר אסד, שאחד ממרכזיו במשולש הגבולות ירדן־סוריה־ישראל, לצורך הברחת נשק ואמצעי לחימה. מדובר בהברחת מטעני נפץ תקניים, טילי כתף וטילי נ"ט ואמצעים נוספים דרך ירדן לתוך יו"ש, שם כל זה מופנה נגד כוחותינו ואזרחינו. מדובר בתשתית להברחת סמים שמפרנסת את משטר אסד שנים ארוכות, עכשיו עושים בה שימוש להפצת טרור נגד ישראל, שבינתיים לא פועלת נגד זה ומסתפקת במבצעים צבאיים בג'נין, שכם וטול־כרם, במקום לגדוע את התופעה משורשיה.
המיליציות השיעיות שאיראן ניסתה לרכז בעיראק ובסוריה ליום פקודה נגד ישראל, פתחו לאחרונה בתמרונים מקיפים, הגדולים ביותר שנערכו שם אי־פעם. זה קרה באזור דיר א־זור וגם באזור מעבר הגבול באבו כמאל. גם כוחות קומנדו מיוחדים של סוריה מתאמנים באזור. המטרה: להכין את הכוחות הללו, שמונים עשרות אלפי לוחמים שיעים (שאינם איראנים), להסתערות לעבר רמת הגולן, כשייפתח העימות בין ישראל לחיזבאללה בגבול לבנון, ובכך לרתק ולהעסיק את צה"ל לגזרה משנית, במקום למאמץ העיקרי.
מה עושה בנימין נתניהו מול כל זה? בעיקר נואם. כרגיל. כשהיה צריך להנחית מכת מנע על חיזבאללה ביום ראשון לפנות בוקר, בחר נתניהו את האופציה ה"קלה" ביותר שקיבל מהצבא, וגם אותה הנחה לדלל ולהמעיט ברגע האחרון, כדי שחלילה הגזרה לא תידלק. קטונתי מלהיכנס לשיקולים המבצעיים והצבאיים במקרה הנוכחי. אני נכנס רק לסטטיסטיקה היבשה לאורך שנים: האיש הוא הנגטיב של נאומיו: פחדן, רופס ו"מכיל" לאורך כל הקריירה. את החשבון אנחנו משלמים עכשיו.
עתיד משועבד
תפיסת הביטחון של ישראל מאז נוסדה היא פיתוח בן־גוריוני של "קיר הברזל" הז'בוטינסקאי פלוס תוספות: הרתעה, התרעה, הכרעה. העיקרון המכונן שעל בסיסו הוקמה מדינת היהודים הוא יכולתה של ישראל להגן על עצמה, בכוחות עצמה. מי שהשתמש במשפט הזה כמעט בכל נאום רשמי שלו, היה ראש הממשלה אריאל שרון. "צריך לזכור שישראל זה המקום היחידי בעולם ששם יש ליהודים את הזכות ואת הכוח להגן על עצמם בכוחות עצמם", הוא נהג לדקלם כמעט בכל נאום או ראיון או הופעה פומבית.
שרון לא היה היחיד. גם נתניהו הרבה לחזור על המנטרה הזו. וגם ראשי ממשלה רבים אחרים. העניין הוא שבלי ששמנו לב, זה נגמר. ג'ון קירבי, דובר הבית הלבן, שנתן השבוע ראיון לערוץ 12, הבטיח שהנוכחות הצבאית האמריקאית סביב ישראל תישאר על כנה בעתיד הנראה לעין. הנושא עלה בשיחות שקיים כאן הרמטכ"ל האמריקאי בביקורו השבוע, בשיחות שמקיים יואב גלנט עם עמיתו לויד אוסטין ובכל שאר המגעים. הצד הישראלי מוודא מול הצד האמריקאי ששלוש נושאות המטוסים, השייטות הנלוות, כוחות התקיפה וההתערבות המוטסים, מושטים ואמפיביים, מפציצי ה־B22, הצוללות הגרעיניות ושאר הכוחות לא הולכים לשום מקום. הם נשארים כאן, להגן עלינו.
כך הצליח בנימין נתניהו לפרוק את ישראל גם מהיכולת הזו. יחד עם הרס הכלכלה, החברה, ההייטק, הלכידות הפנימית, תחושת הביטחון, הביטחון עצמו, הוא הפך אותנו, בלי ששמנו לב, למדינת חסות. למדינה שתלויה בהגנה חיצונית. במלחמת השחרור התמודד היישוב היהודי עם חמש מדינות ערב בעלות צבאות סדירים והכנופיות הערביות המקומיות, וניצח. בששת הימים גברנו על שלוש מדינות פלוס כוחות משלוח חיצוניים. ב־'73 הופתענו ועדיין הצלחנו לנצח. האמריקאים עזרו לנו במשלוחי נשק, אבל לא בכוח צבאי. והנה בשנת 2024, כשאין סביבנו מדינות אויב עם צבאות סדירים או דיביזיות משוריינות, אנחנו זקוקים לסד"כ אמריקאי אדיר כדי להרתיע את אויבינו.
ולמרות כל זה, אנחנו לא מצטנעים, לא מבינים את הסיטואציה. במקום לבצר את הברית עם ארצות הברית, אנחנו מחבלים בה. ראש הממשלה הימר (שוב) על מועמד בבחירות לנשיאות ארה"ב. כאילו הכישלון ההוא עם מיט רומני לא הספיק לו. במקום לבצר את הבריתות האזוריות, לנסות להקים את הציר האמריקאי־ישראלי־סוני נגד איראן, אנחנו הופכים למדינה מצורעת, משיחית, קיצונית, שנואה ומתבודדת. כל זה בהשראתם של הפירומנים בן גביר וסמוטריץ', שכבר מזמן אינם הזנב הדו־ראשי שמכשכש בכלב. הם הכלב.
השבוע, כשקיבוץ מנרה ההרוס והמפוזר ברחבי הארץ פרסם שייצא בקרוב למימון המונים כדי לסייע בשיקומו, הם חילקו עוד כמה מיליונים למיזם סיורים והרצאות בהר הבית. כי זה באמת דחוף עכשיו, כשהעסק כולו עומד להידלק. אנחנו עומדים בפני הורדת דירוג אשראי שנייה ברציפות, אבל בצלאל סמוטריץ' מסרב לגעת בכספים הקואליציוניים, מאיים לפטר את משרד האוצר כולו, מתעלם מאזהרות הנגיד ומקצץ בסבסוד מעונות היום של מעמד הביניים הנאנק, לטובת המשך תקצוב חרדים. הם עושים הכל הפוך. לפעמים נדמה לך שהם עושים את זה בכוונה. מכבים שריפות עם בנזין, מרגיעים מהומות עם זיקוקים, הורסים מחוללי צמיחה לטובת תמיכה במגזרים לא יצרניים, משעבדים את עתיד ילדינו ונכדינו לדורות קדימה.
בנימין לא ידע
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, העיד אתמול בפני ועדת החקירה האזרחית לטבח 7 באוקטובר ותיאר את פגישת העדכון הביטחוני האחרונה שקיבל מראש הממשלה בנימין נתניהו. לפיד סיפר כי הקשיב למזכיר הצבאי, אלוף אבי גיל, והבין את חומרת המצב: "גיל ניהל את העדכון ודיווח לי על התחממות בכל הגזרות - איראן, חיזבאללה, ארגוני הטרור בעזה וביו"ש. אני חשבתי שמדובר במידע יוצא דופן גם בחריפותו וגם בנחרצותו. ראש הממשלה, לדעתי, נראה לי משועמם ואדיש, ולא העיר על זה דבר."
לשכת נתניהו מיהרה להכחיש, כמובן. טענו כי נתניהו לא קיבל שום התרעה הקשורה בעזה. זאת אף שהרשת מלאה בהתרעות מכל סוג שהן, ולא רק נתניהו קיבל אותן - כולנו קיבלנו. מרוואן עיסא סיפר בראיון שהם עומדים לתקוף ולצאת למלחמה כוללת בשנת 2024. יחיא סנוואר נשא נאום שבו הבטיח את "מבול אל־אקצא" בקרוב מאוד. העזתים אפילו הקרינו סדרת טלוויזיה שעסקה בהסתערות הצפויה על ישראל, ופרשניהם עסקו בכך סביב השעון.
עוד לא דיברנו על ארבע ההתרעות של אמ"ן, על ההתרעה הפומבית של שר הביטחון (בעקבותיה פוטר), על ההתרעה של אביגדור ליברמן ערב הטבח בסיור בעוטף, על הקצינים שניסו לדבר עם נתניהו ואנשיו ערב ההצבעה על עילת הסבירות, אבל אף אחד לא רצה להקשיב. מה שמעגן את דבריו של לפיד בוועדת החקירה האזרחית הוא העובדה שזמן קצר אחרי ששמע את העדכון הביטחוני הזה אצל נתניהו, הוא התייצב וצילם אזהרה דרמטית, בקולו, לציבור הישראלי:
"ערב יום הכיפורים, אני נאלץ להזהיר את אזרחי ישראל," אמר לפיד בסרטון שעלה ב־20 בספטמבר, "אנחנו מתקרבים קרבה מסוכנת לעימות אלים, רב־זירתי. לפי דיווחי מערכת הביטחון, מספר ההתרעות ביו"ש הוא חסר תקדים, גם האירועים האחרונים ליד הגדר בעזה הם בדיוק הסוג שהוביל בעבר לסבבי לחימה. ממשלות ישראל כולל ממשלות נתניהו ידעו בעבר במצבים כאלה איך לפעול כדי להרגיע את השטח... כל ראשי מערכת הביטחון מזהירים את הממשלה והקבינט מהתלקחות אלימה, מי שישלם את המחיר הם הילדים שלנו...". כשבועיים לאחר האזהרה הזו של לפיד, הגיע 7 באוקטובר.
אבל נתניהו? הוא לא ידע. הוא שכח שהוא עצמו ישב וסיפר, מול מצלמות, על התוכנית של חמאס, להחדיר לישראל מאות ואלפי טרוריסטים כדי לטבוח ביישובים סביב, לחטוף ולרצוח וכו'. התוכנית הזו סוכלה פעמיים בתקופתו, אחת מהן בצוק איתן והשנייה בשנת 2016. אבל לא, הוא לא ידע. הוא אף פעם לא יודע.
נשיא לשנה
שני אנשים לא ממש רצויים חזרו לאחרונה לחיינו. האחד, יאיר נתניהו, לזמן קצר. בא לביקור מולדת ומיהר לחזור למיאמי, כמה ימים לפני פעולת הנקם של חיזבאללה, שסוכלה על ידי חיל האוויר. השני הוא יריב לוין. אני לא בטוח ששתי החזרות הללו לא קשורות זו לזו, כי בצירוף מקרים קוסמי חזרה גם ההפיכה המשטרית המטורללת של לוין.
לוין הוא אדריכל החורבן. הוא לא הקבלן המבצע, התפקיד הזה מופקד לבטח בידיו של מלאך החבלה נתניהו, אבל לוין הוא המחולל המקורי וזה שניסה לחטוף במו ידיו את הדמוקרטיה הישראלית דקות לאחר הקמת הממשלה בינואר 2023. אנשים חושבים שהוא אידיאולוג שפועל להשגת אמונותיו. אני חושב שהוא פופוליסט. השבוע הוא הציע "הצעת פשרה" שלפיה השופט יוסף אלרון ימונה לנשיא העליון לשנה אחת בלבד, אחריו יכהן השופט יצחק עמית, שאמור להיות הנשיא על פי שיטת הסניוריטי הנוהגת מאז ומעולם.
בהצעה הזו לוין מנפץ את שיטת הסניוריטי והופך את שופטי בית המשפט העליון למועמדי פריימריז הזקוקים לשלטון כדי להפוך לנשיאים, ומפריט את התפקיד עצמו, קודש הקודשים של הדמוקרטיה והמשפט, לנתחים ופרוסות המחולקים בין הילידים על פי דיל פוליטי. מה הפלא, אחרי שהם הפקידו את תיק החוץ בידיו של אלי כהן לשנה אחת, ישראל כ"ץ לשנתיים ואלי כהן אחר כך לשנה נוספת, אחרי שהם עשו את אותו הדבר לתפקיד ראש הממשלה, למה שלא יעשו את זה גם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון?
אבל הסיפור אחר. למה מתעקש לוין על אלרון לשנה אחת? מסיבה פשוטה: שיהיה זה השופט אלרון שיקבע את הרכבה של ועדת החקירה הממלכתית למחדל 7 באוקטובר. פשוט ואלמנטרי. ולכן, זו לא אידיאולוגיה, טמבל. זו קומבינה. זה מזכיר לי איך לוין נתפס "על חם" פועל נגד האידיאולוגיה של עצמו במהלך הבחירות לנשיאות המדינה בכנסת, בשנת 2014.
מעשה שהיה כך היה: מועמד הליכוד לנשיאות היה ראובן (רובי) ריבלין. מהאידיאולוגים האמיתיים של תנועת החרות. מי שהתנגד להתנתקות ושירת כל חייו את הימין האידיאולוגי הממלכתי האמיתי. מולו התמודדו דליה איציק ומאיר שטרית, שהיה מועמד מפלגת קדימה. לסיבוב השני עלו שטרית וריבלין. מה עשה לוין? בהפוגה בין ההצבעה של הסיבוב הראשון לשני, הוא אץ־רץ לחדרם של הח"כים החרדים והפעיל עליהם לחץ להצביע למען שטרית. מאיר שטרית היה אחד הליכודניקים הראשונים שהביע תמיכה בפתרון שתי המדינות (לו מתנגד ריבלין עד היום), נמנע בהצבעה על אוסלו ב' בניגוד לעמדת הליכוד, תמך בהתנתקות ופרש מהליכוד לקדימה. אם אידיאולוגיה הייתה המניע של יריב לוין, הוא היה צריך לתמוך בכל כוחו בריבלין. אבל הוא תמך בשטרית, בשליחותו של הבוס שלו, נתניהו.
שנים רבות מאוד קודם לכן, כשהיה פעיל בלשכת עורכי הדין, כרת לוין ברית עם מי שנבחר ליו"ר הלשכה, שלמה כהן, איש שמאל מובהק. כדי לקבל את הצ'ופר של מ"מ יו"ר הלשכה, הלך לוין לדיל פוליטי שבמסגרתו נמנע מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון. הדברים פורסמו בטור הזה בעבר. גם אז, כמו עכשיו, זו לא הייתה אידיאולוגיה. זו הייתה פוליטיקה. אבל מה זה משנה? אידיאולוגיה, פוליטיקה, החורבן שאליו מוביל האיש הזה, הוא אותו חורבן.
אגב, לוין גם הציע פשרה באשר למינוי שלושה שופטי עליון. ייבחר שופט ליברל אחד, שופט שמרן אחד (מטעם לוין) ושופט אחד בהסכמה. על פניו, אני בעד הפשרה הזו. אני גם בעד מינוי שופטים שמרנים לעליון, כפי שעשתה איילת שקד. הבעיה היא שללוין יש רק שני שמות, שניהם אנשי פורום קהלת, שושבין נוסף לחורבן הבית. שניהם מעוטי כישורים והמלצות. יש שמות מרהיבים רבים של משפטנים שמרנים לתפארת שיכולים להיכלל במסגרת הפשרה הזו, אבל כאמור: לוין לא אידיאולוג. לוין פוליטיקאי. זה לא שופטים שמרנים שהוא רוצה בעליון, זה שופטים מטעמו.
תאונה ושמה רגב
הסערה התורנית מתחוללת סביב ההחלטה להפקיד את אירועי ציון 7 באוקטובר בידיה האמונות של מירי רגב. זו לא תקיעת אצבע בעינו של הציבור, זו עקירת עינו של הציבור באמצעות מסמר חלוד. קרוב לשנה אחרי הטראומה הקשה בתולדותינו, הציבור משווע לחיבוק, למסר מאחד, להתחלה של פיוס. במקום זה, הציבור חטף סטירת לחי מצלצלת בדמותה של אחת התגרניות המסמלות יותר מכל אחד אחר את השסע והנתק שבין השלטון לעמו.
השבוע, כשהתברר היקף המחאה הציבורית, שמגיעה מכל הכיוונים, המעמדות, הצבעים והסוגים, נגד הטקס של רגב, הגיח לרגע ממאורתו המקורב האולטימטיבי של בני הזוג נתניהו, נתן אשל. "זה לא הטקס האלטרנטיבי", אמר אשל, "שונאי נתניהו והימין רוצים מדינה אלטרנטיבית. פרפורים אחרונים שלהם לקראת שקיעה. מיד בסיום המלחמה נקיים טקס חילופי אליטות".
בהבל פיו הבאוש כינה אשל את עידן עמדי, חנוך דאום, שיראל חוגג, מירי מסיקה, ריטה ועוד עשרות אומנים ומאות משפחות שכולות בשם "שונאי הימין" והסביר שאלה "פרפורים אחרונים". כשאשל הוא מליץ היושר של רגב, זה שדרוג דרמטי ל"הלך הזרזיר אצל העורב". לתת למירי רגב טקס של אחדות ופיוס זה לא פחות חמור מלהניח לנתן אשל לדבר על שנאה.
זה הזמן להזכיר דברים שאמר אשל לפני מספר שנים בפגישה עם גורם שאותו ניסה לגייס כיועץ לקמפיין נתניהו. הדברים הוקלטו ופורסמו בזמנו ב"עובדה". אשל מסביר לגורם שאיתו נפגש את הטכניקה שבעזרתה נתניהו מנצח בבחירות: "הציבור הזה, הלא אשכנזי הזה, אני קורא לו, מה מחמם אותו?...נראה להם, למה הם שונאים את התקשורת? למה הם צעקו הו הא, מה קרה, נוני אכל אותה אחרי הבחירות? הם שונאים הכל, הצלחנו להטריף את ה..השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו. ואנחנו מסתכלים על המחנה שלנו. ומירי רגב עושה עבודה מצוינת. זאת אומרת, זה שהיא בהמה בכלל...עזוב את...אה... אבל היא עושה עבודה מצוינת, כי היא מלהיבה את...כמו ההוא בכדורגל שעומד ועושה בקהל ככה עם הידיים. זה מה שהיא עושה. וזה מצליח. היינו עשרים וכמה אבל היינו שלושים ועלינו לשלושים ושש. ואם אתה שואל אותי, נעלה גם הלאה אם ירצה השם. והעם לגמרי מתנתק מהדברים האחרים. להפך. אנחנו עוד מרוויחים אותו יותר ויותר. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים ללכת...אה...על הכאסח הזה".
כן, אלה האנשים שטוענים ששונאים אותם. "שנאת נתניהו". המסמך הזה, מפיו של נתן אשל, האיש הנאמן ביותר לבני הזוג לאורך למעלה מ־30 שנה, הוא הסיפור כולו. אחרי פרסום ההקלטה התנצל אשל על כי כינה את רגב "בהמה". על כל השאר, לא התנצל. למה שיתנצל? כמו שהוא עצמו אמר, אין להם ברירה. וזה מצליח. טוב שהוסיף "בעזרת השם". אני מקווה, לטובתו, שהשם לא מודע לעובדה שגויס לתועבה הזו.
לגבי רגב, עדיף היה להפקיד בידיה טקס זיכרון להרוגי תאונות הדרכים, הרשומות על שמה. רגב היא, כידוע, שרת התחבורה. עדיף לכנות אותה שרת התאונות. מספר ההרוגים בתאונות דרכים השנה עלה ב־20%. בקצב הזה הוא ישבור שיא של 20 שנה. מספר הנהגים הצעירים שנהרגו בתאונות המריא מ־30 לכ־50. זה לא קורה בגלל מזל רע או נסיבות. זה קורה משום שמשרד התחבורה הופקד בידיה של אישה חסרת כישורים, שהמאמץ להצלת חיי ההרוגים בתאונות מעניין אותה הרבה פחות מקידומה הפוליטי.
גילוי נאות: בעבר עבדתי שנים ארוכות עם "אור ירוק", עמותה שהקים אבי נאור, מיליארדר הייטק ששכל את בנו רן בתאונת דרכים והחליט להקדיש את חייו להצלת חיים ומניעת תאונות. נאור השקיע עד היום בפרויקט הזה כ־400 מיליון שקל. מבחינתו, זה היה פרויקט חייו. הוא הקים את העמותה והפך אותה ל"האב" (hub) של מאבק בתאונות. מרכז מחקר, ידע, תוכניות מקצועיות, חינוך הציבור וכו'. לא מדובר במאבק רעיוני או מוסרי. מדובר במאבק מדעי. מי שרוצה להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים, עושה את זה. ככה זה בכל העולם הנאור. מה שצריך זה להקים רשות מקצועית שתרכז את המשימה, לתקצב אותה בתקציב רב־שנתי קבוע, בסמכויות הנדרשות, להביא את אנשי המקצוע, לגבש תוכנית מסודרת עם מדדים ומעקבים, ולצאת לדרך.
היו שנים שבהן זה קרה, גם בישראל. התוצאה הייתה מיידית: צניחה מהירה במספר התאונות וההרוגים. עד שהגיעה מירי רגב. בינתיים, כדי לנסות לקדם את המאבק, לקח נאור על עצמו גם את תפקיד ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד). לא מזמן התפטר אבי נאור מתפקידו זה. הוא השאיר אחריו מכתב כואב. רגב לא תקצבה, לא הניחה תוכנית, לא גיבשה כלום ושום דבר. היא אפילו לא מצליחה לחבר את הגשרים התלויים מעלינו במחלפים השונים. כל אנשי המקצוע, מבקר המדינה, הרשות הלאומית, כולם מתחננים לגבש מדיניות ממשלתית, לארגן תקציב רב־שנתי, להתחיל לעבוד. רגב לא רואה אותם ממטר. אין להם מתפקדים בליכוד. כל מה שמעניין אותה זה להמשיך לתקוע אצבעות בעין הציבורית, להמשיך למנף את משרד התחבורה עתיר הג'ובים כדי להגביר את כוחה הפוליטי. בשביל זה היא שם.
הטבלה אינה משקרת. מספר ההרוגים ממריא תחת רגב. השנה נהרגו כבר 290, קצב של כ־450 איש בשנה. תחשבו על זה. מאות אנשים שהיו צריכים לחיות, מתים כל שנה על הכביש, כי הממשלה מזניחה את המאבק בתאונות דרכים. תחשבו על זה, כל שלוש שנים נהרגים בתאונות מספר ההרוגים שנהרגו במלחמה מאז 7 באוקטובר. אבל על האסון הזה לא מדברים. ואין טקסים. ואין דקת דומייה. אולי הגיע הזמן שיהיו. באירופה, מדינות רבות הכריזו על מדיניות של "אפס הרוגים" ומצליחות להוריד את מספר התאונות וההרוגים בעשרות אחוזים. זה עניין מדעי. זה מקצוע. זה לא מסובך. כאן, זה הפוך. אבל רגב שרת התחבורה הכמעט קבועה, וגם שרת הטקסים הנצחית. אז מה הפלא שהתחבורה והטקסים נראים ככה.